דונלד טראמפ / צילום: ap, Jose Luis Magana
מי שעקב ביום שני אחרי מחירי הנפט קיבל סחרחורת. בבוקר (שעון ארה"ב), מחיר חבית ברנט זינק לכמעט 120 דולר - רמה שלא נראתה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ב־2022. אבל עד סוף היום נרשמה צניחה חדה, ובבוקר יום שלישי הנפט כבר נסחר סביב 90 דולר לחבית. מה קרה בין לבין? משפט אחד של דונלד טראמפ.
● המנכ"ל שמזהיר מ"השלכות קטסטרופליות" בעקבות המלחמה
● ההיסטוריה מגלה: אלה שני הדברים שיכריעו את מצב השווקים
"המלחמה תסתיים מהר מאוד", אמר הנשיא האמריקאי במסיבת עיתונאים, כשבוע וחצי אחרי תחילת המתקפה על איראן. "השגנו התקדמות משמעותית בהשגת המטרה הצבאית", אמר טראמפ, ובאותה נשימה איים שאם איראן תפריע לזרימת הנפט דרך מצר הורמוז, "היא תיפגע". השווקים, שתמיד מנסים לפענח את הניואנסים של הנשיא, הגיבו מיידית: מחיר הנפט צנח בכ־10%, מדדי המניות עלו והמשקיעים נשמו לרגע.
אבל כמה באמת אפשר לסמוך על ההצהרות של טראמפ, ומה אנחנו יודעים על הכוח האמיתי שיש לשווקים מול מנהיגים פוליטיים?
"נטו מהלך כלכלי"
בוול סטריט כבר מתורגלים ברכבת ההרים שמייצר טראמפ בשווקים. מאז אביב 2025, כשטראמפ הטיל מכסים על כמעט כל מדינה בעולם, סוחרים מתנהלים לפי תבנית שקיבלה כינוי משלה - TACO, ראשי תיבות של "Trump Always Chickens Out" . המונח הומצא על ידי פייננשל טיימס ומתאר דפוס חוזר: טראמפ מכריז על צעד דרמטי, השווקים קורסים ותוך ימים הוא נסוג או מרכך. זה קרה עם מכסי "יום השחרור" באפריל 2025, שהושהו אחרי שבוע; זה קרה עם המכסים על אירופה שנדחו אחרי שלושה ימים; וזה קרה עם האיום לפטר את יו"ר הפד ג'רום פאוול.
האם הדבר הזה קורה גם עם איראן? פרופ' בנימין בנטל, ראש תוכנית מדיניות בתחום הכלכלה במרכז טאוב, מציע להסתכל על התבנית המוכרת. "כאשר בוחנים אמירות של טראמפ, אנחנו יודעים שהוא מתייחס לדברים שלפעמים יש להם משמעות ולפעמים לא", אומר בנטל. הוא מזכיר שנושא המכסים "יצר מהומה בשווקים וכרגע יש דממה דקה. יכול להיות שאנחנו צפויים למשהו כזה בשבועות הקרובים גם בהקשר האיראני". אבל בנטל מדגיש שגם אם חלק מהדברים לא מתממשים, עצם האמירות גובות מחיר: "הדבר האחרון שהכלכלה אוהבת זה חוסר ודאות".
ובכל זאת, נשאלת השאלה כמה טראמפ מושפע מהשווקים. "המהלך באיראן הוא קודם כל כלכלי", אומר ד"ר קובי ברדה, מומחה לפוליטיקה אמריקאית וגיאו־אסטרטגיה ב־HIT. "אם יש אנשים שחושבים שהוא הלך על זה כדי להציל את העם האיראני, הם טועים. טראמפ לא עסוק בלהפיץ דמוקרטיה - הסיבה שהוא הלך על איראן היא בגלל הנפט שלה. הוא השתלט לא מזמן על הנפט הוונצואלי, שעומד על 29% מסך היתרות בעולם, ואם הוא יצליח להשתלט על הנפט האיראני, שעומד על 7% מהעתודות, יהיה לו 36% מסך הנפט העולמי. ככה הוא גם ישבור הציר הסעודי־רוסי ויגדיל דרמטית את הנפט שהוא צריך. זה נטו מהלך כלכלי".
ובכן, אם המהלך הוא קודם כל כלכלי - אז עולה השאלה האם הנסיגה ממנו תהיה כלכלית. "טראמפ הוא איש עסקים שיודע לוותר כשצריך לחתוך הפסדים", אומר ד"ר ברדה. "האם הווקטור הכלכלי יכול לגרום לו לסיים את המלחמה בלי תמונת ניצחון? כן. צריך להבין שהוא משקיע מיליארדים כדי לשים את ידיו על הנפט האיראני. בדרך לשם הוא יכול לספוג מהלומה שתיפגע לו בפרויקט, ויכול להיות שבשלב מסוים הוא יבין שזה כבר לא משתלם לו. לדעתי, אם לא יהיה שינוי דרמטי - הוא לא יעצור עד שתהיה לו תמונת ניצחון. זה יכול להיות מינוי שהוא יחתום עליו במשטר האיראני, או כיבוש האי חראג' שדרכו עובר 90% מהנפט האיראני".
יחסי גומלין אסטרטגיים
כשאנחנו שואלים את פרופ' אריה קרמפף, חוקר כלכלה פוליטית ויחסים בינ"ל במכללה האקדמית תל אביב־יפו, על השפעת השווקים על טראמפ, הוא מבקש להניח נקודת יסוד: "צריך להשתחרר מהתפיסה שיש כלכלה מחד וסוגיות גיאו־פוליטיות מאידך. כלכלה במהותה מחוברת לפוליטיקה. לארה"ב יש אינטרסים גיאו־פוליטיים והיא רוצה להרחיב את ההשפעה שלה - וזה כולל גם נושאים כלכליים. כל פעולה גיאו־פוליטית מייצרת תגובה בשווקים והמנהיג צריך להיערך לזה. השאלה כעת היא מה עומק הספיגה שטראמפ יכול להרשות לעצמו כדי להשיג מטרותיו מול איראן.
"ככלל, אני אגיד בזהירות שטראמפ לא מתעלם מהעלויות הכלכליות של הדוקטרינה שלו בטווח הקצר, ובפרט את ההשפעה על התנהגות השווקים. עם זאת, הוא גם לא מכפיף את עצמו להם. ניתן לתאר זאת כיחסי גומלין אסטרטגיים בין הממשל לבין השווקים: מצד אחד הוא מגיב לשווקים ולוקח בחשבון את ההתנהגות שלהם, אבל בטווח הארוך הוא מייצר ציפיות למסלול צמיחה אמריקאי".
פרופ' בנטל מזהה גם סכנה שפחות מדוברת במלחמה באיראן: הבעיה המרכזית אינה דווקא הנפט, שלגביו קיימים מאגרים אסטרטגיים גדולים, אלא הגז הנוזלי. הפגיעה בתעבורה הימית במצר הורמוז מכה באספקת הגז לעולם ומאגרי הגז באירופה נמוכים אחרי חורף קר ומחירים גבוהים בקיץ שעבר.
לא רק טראמפ
הקשר בין השווקים להחלטות של מנהיגים הוא לא תופעה ייחודית לטראמפ. בספטמבר 2022 ראש ממשלת בריטניה ליז טראס חשפה תקציב שכלל קיצוצי מס בהיקף של 45 מיליארד ליש"ט. עוד בזמן הנאום של טראס בפרלמנט, השווקים הגיבו: הליש"ט צנחה לשפל, תשואות האג"ח זינקו וקרנות הפנסיה של בריטניה עמדו על סף קריסה. בנק אנגליה נאלץ להתערב ברכישת אג"ח חירום ותוך 44 יום טראס נאלצה להתפטר.
גם מנהיגים שלא נפלו מהשלטון שינו כיוון מול לחץ כלכלי. בטורקיה, הנשיא ארדואן דגל במשך שנים בתאוריה שריבית נמוכה מורידה אינפלציה - ההפך ממה שכל ספר כלכלה מלמד. הוא כפה הפחתת ריבית וצפה בלירה מאבדת 80% מערכה ובאינפלציה מגיעה ל־85%. אבל לאחר שנבחר לקדנציה שלישית ב־2023, ארדואן מינה כלכלן שמרן לשר האוצר והסכים להעלאת ריבית מ־8.5% ל־50%. "לא שיניתי את דעתי", אמר הנשיא הטורקי, אבל בפועל נתן לצוות הכלכלי חופש פעולה מלא. מה הכריח אותו? שילוב של מחסור במט"ח, הדרה מהשווקים הבינלאומיים וגם בחירות מקומיות שהתקרבו.
ואולי זה מה שמאלץ גם את טראמפ לאותת על סיום המערכה באיראן. בנובמבר 2026 יתקיימו בחירות ביניים לקונגרס, ובארה"ב הכלכלה היא לרוב שיקול מכריע בקלפיות. טראמפ עצמו נבחר בין השאר בזכות ההבטחה לטפל ביוקר המחיה וכעת מחירי הדלק כבר מתחילים לעלות. "כל נשיא אמריקאי מושפע מדעת הקהל, ובארה"ב זה מנוטר כל הזמן", אומר ד"ר ברדה. "צריך גם לזכור שטראמפ מתמודד עם סופ"ש נוראי כאשר דוח התעסוקה הראה שאלפי משרות בצווארון לבן נחתכות".
פרופ' קרמפף מסכם כי אחד האתגרים במשטרים דמוקרטיים זה הפער בין מה שאזרחים מרגישים ביום־יום שלהם בטווח הקצר, לבין תפיסת המנהיגים והכלכלנים שמתסכלים לטווח הארוך. "מצד אחד, האזרחים האמריקאים משלמים עכשיו מחיר בטווח הקצר, ורוב האזרחים שם גם לא רואים סיבה להתערב במה שקורה במזרח התיכון. מצד שני, ארה"ב לא יכולה להרשות לעצמה להתעלם ממגמות גלובליות. זה מתח שמאפיין את הפוליטיקה האמריקאית".