אזור הפגיעה הישירה של הטיל האיראני בבית שמש / צילום: דוברות מד''א
"עכשיו אנחנו מלקקים את הפצעים. לאט־לאט מתארגנים. עיקר הפוקוס כרגע הוא על התושבים שפונו מהבתים שלהם - כ־600 שפונו מבתיהם לבתי מלון בירושלים, וכעת אנחנו ממפים את המבנים שנפגעו כדי להתחיל להחזיר תושבים הביתה.
● שאלת השעה | הדירה ניזוקה, השוכר עזב: מי נושא בעלויות בזמן מלחמה?
● תקדים בעליון: פטור מהיטל השבחה על חלק מדירה
"זה אירוע מורכב. גם בתים שנפגעו רק מהדף, תקינים הנדסית, דורשים תיקונים רבים והרבה פעמים התושבים לא יודעים אפילו איך להתחיל להתמודד עם זה. מדובר על אזור ותיק של בית שמש, שחלק מהדירות בו הן דירות 'עמידר', כך שזו אוכלוסייה מוחלשת, וזה מוסיף על המורכבות.
"האתר עצמו עוד לא פונה מההריסות, עדיין מגיעים לשם אנשים שרוצים ללמוד ולראות. אנחנו נכנסים במקביל לתהליך התכנון, להבין מה הלאה, ביום שאחרי".
את הדברים אומר גיא דוננפלד, מהנדס העיר בית שמש ויו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי ערים בישראל. במסגרת תפקידו כמהנדס העיר הוא מתמודד עם אחד האסונות הקשים שהתרגשו עלינו בעת האחרונה: פגיעת הטיל הישירה במבנה בבית שמש, שגרם לתשעה הרוגים ולנזק עצום.
"צריך להבין שלמעשה היה כאן נס גדול. רוב מי שהיה במקלט יצא על הרגליים. יש לנו כרגע 17 מבנים המוגדרים מסוכנים להריסה, ועוד 55 המוגדרים כתומים - יש נזק מבני ונדרשים שיפוצים של כמה חודשים כדי להחזיר מצב לקדמותו. עוד 50 מבנים נחשבים ירוקים - כאלו שלא ניזוקו קונסטרוקטיבית, אבל נגרם בהם יש נזק לחלונות, לתקרות גבס וכדומה. רדיוס הפגיעה היה בסביבות 300 מטרים, אבל היו גם דיווחים על פגיעות הדף במרחק של חצי קילומטר מהנפילה".
כיו"ר איגוד המהנדסים והאדריכלים, אתה רואה הסקת מסקנות מאירועי "עם כלביא"?
"כן. ערים שספגו פגיעה בסיבוב הקודם, שדרגו את עצמן מאז - בעיקר באמצעות מערכות שעוזרות לטפל באוכלוסייה. הן לא חיכו שהמדינה תפתח משהו משלה. מדובר בעיקר על הרשויות החזקות כמובן, שיש להן אמצעים.
"אחת מהן למשל פיתחה מערכת מידע שבמסגרתה תושבים שביתם נפגע סורקים ברקוד, ממלאים נתונים באפליקציה, וכבר מסדרים להם בית מלון. בתוך שעתיים אותו אדם מקבל הודעה שבה הנחיות לאיזה בית מלון הוא מפונה".
"לא נחכה לאישור חוק השיקום"
כאמור, בית שמש היא אחת הערים שספגו את הנזק המשמעותי ביותר עד כה מפגיעת טיל איראני במסגרת מבצע "שאגת הארי". אחד המהלכים שאמורים לסייע במקרים כאלו הוא חוק השיקום, "חוק לשיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית" בשמו המלא, שתפקידו לאפשר התחדשות עירונית מהירה באזורים שהתמודדו עם הרס נרחב.
אלא שהחקיקה של החוק אינה מצטיינת במהירותה, בלשון המעטה, וכמעט תשעה חודשים מאז מבצע "עם כלביא", שבעקבותיו עלתה היוזמה הזו, הוא טרם אושר. לדוננפלד ביקורת נוקבת בעניין.
"החוק הזה אמור לייצר את הכלים כדי לאפשר התאמות נדרשות ליכולת הקיימת לתקן נזקים גדולים בטווח זמן קצר", הוא אומר, "אבל רמת הקשב שהמדינה מקצה לזה לא מספיקה. יש אנשים מסורים במשרדי הממשלה שעובדים ודוחפים לזה, אבל החקיקה לא זזה מספיק מהר, והתוצר שאנחנו מקבלים רחוק ממה שהיינו רוצים. תמיד יש דברים דחופים שדוחים את החשובים, אבל זה מסוג הדברים שאי־אפשר לדחות. הוא אמור לתת מענים גם מעבר לנזקי מלחמה, גם לרעידות אדמה למשל. מצער זה המצב".
אז החוק הזה לא יסייע לשיקום האזור שנפגע אצלכם בבית שמש?
"לא נחכה לחוק. ננסה לקדם תכנון כבר עכשיו, בעצמנו. יש לנו תוכנית אב להתחדשות עירונית וננסה לגזור ממנה תכנון למקום הזה, במטרה לבנות טוב יותר ולא רק לשחזר את מה שהיה. זה שיש שם הרבה בתים צמודי קרקע זה 'אירוע' שיצריך עבודת שכנוע מול בעלי הדירות. לנסות להפוך את האסון הזה למשהו טוב".
למה לדעתך זה קורה? הרי דיברו על קידום מהיר של החוק.
"הצעדים שהמדינה עושה לא מספיקים לדעתי - לא מחוסר רצון, אלא בגלל חסמים רגולטוריים. האירוע הזה של חוק השיקום - היה רצון לחשוב מחוץ לקופסה, אבל בסוף חזרו לקופסה. התוצר שנדון הוא מאוד שבלוני ולא פורץ גבולות. זו תקלה שמסכנת אנשים. בסופו של דבר המחירים הם בחיי אדם, זה משהו שאי־אפשר לתמחר כלכלית. יש פה עניין של אחריות של מדינה לביטחון התושבים, ואני חושב שהמדינה צריכה לעשות הרבה יותר".
"מאות אלפי ישראלים לא ממוגנים"
בכל "סבב" או מלחמה בשנים האחרונות עולה לכותרות שאלת פערי המיגון ברחבי הארץ - בעוד העורף האזרחי סופג פגיעות. לאחרונה פרסמנו כאן כי כשני שלישים מהדירות בערים הגדולות בישראל אינן כוללות ממ"ד. גם כאן מסביר דוננפלד כי המצב מושפע ישירות מתנהלות המדינה בנושא.
בעיניך העורף נותר חשוף?
"יש פערי מיגון גדולים, בעיקר בין המרכז לפריפריה. אנחנו יודעים שתמ"א 38 והחלופות שלה לא קרו מחוץ למרכז הארץ, וההחלטה של המדינה להעביר את האחריות למיגון האוכלוסייה ליזמים ולכוחות השוק החופשי לא מוכיחה את עצמה. יש מאות אלפי ישראלים שלא ממוגנים, למרות שמאז תחילת מלחמת 'חרבות ברזל' הרבה רשויות נכנסו בלית ברירה למהלך של שיפוץ מקלטים. אנחנו יודעים בוודאות שרעידת אדמה תהיה פה, זו שאלה של מתי ולא של אם, וגם המלחמות, כמו שאנחנו רואים, מתחדשות שוב ושוב. היום שדה הקרב הוא העורף, והעורף לא מוכן, לא ממוגן וללא תחושת ביטחון".
וכאמור, כל זה עוד לפני תרחיש של רעידת אדמה גדולה.
"אנחנו יודעים שתהיה רעידת אדמה בישראל. במונחים סייסמיים, בטווח המיידי. אנחנו יודעים שזה אמור לבוא, אבל אני לא רואה שהמדינה נמצאת שם מבחינת המענה שהיא יכולה לתת. ברעידת אדמה זירות האסון יהיו גדולות הרבה יותר מאלו שנגרמו עכשיו כתוצאה מפגיעת טיל איראני. זה אירוע בסדר גודל אחר שמצריך היערכות של המדינה להיכנס מתחת לאלונקה".
מה דעתך על הקריאה לעיריות להאיץ מתן טופסי אכלוס בעקבות המלחמה?
"בעיניי, ברגע שיש אישור של כיבוי אש ואישור של פיקוד העורף, כל הדברים הקוסמטיים כמו פיתוח הגינה או תיבות דואר - אלו דברים שאפשר לפתור אחר כך. במצב הנוכחי, עם פערי המיגון שהזכרנו, היכולת לאפשר לאדם לעבור לדירה עם ממ"ד זו מצווה גדולה והצלת חיים, לא כקלישאה.
"אני סומך על המהנדסים שיפעילו את שיקול הדעת הנחוץ במקרים האלה. ברור שאחרי שאנשים נכנסים הם מתלוננים שאין פח זבל או דברים כאלו, אבל הבית ממוגן וזה מה שחשוב בנקודת הזמן הזו. זה עוזר וזה נכון במציאות הכאוטית שאנחנו חיים בה".
שאלה לסיום, לשם שינוי לא בענייני מלחמה: מה דעתך על רפורמת מורשה להיתר המאפשרת גם לאדריכלים להוציא היתרים?
"יש הרבה מהנדסי ערים שמאוד נגד הרפורמה הזאת, אני אישית לא נגדה. אנחנו בבית שמש רואים בזה עוד מסלול, חלופה אפשרית ליזם, ודוחפים לזה בשתי ידיים. אם אדריכל מוסמך עושה את העבודה, זה חוסך עבודה לוועדה המקומית. אפשר לראות בזה תרגול בשחרור שליטה.
"אבל בכל מקרה אני לא חושב בשום אופן שהוא צריך להיות המסלול המרכזי להתקדם בו. המסלול המרכזי עדיין צריך להיות הוועדה המקומית".