נשיא סין שי ונשיא איראן פזשכיאן נפגשים בבייג'ינג / צילום: ap, Ng Han Guan
בזמן שארה"ב וישראל תוקפות באיראן זה 12 ימים, סין מביטה מהצד. במוקד החשש הסיני עומדת סגירת מצר הורמוז, בו היא תלויה לכמחצית מיבוא הנפט שלה, אך מנגד היא עשויה להרוויח מערעור המעמד האמריקאי ובזבוז חימושים יקרים מצד המערב. ולמרות זאת, חוסר היציבות באזור והנטייה של המשטר בטהרן לתעדף צרכים צבאיים הופכים את השותפות לבעייתית עבור בייג'ינג.
● לראשונה מזה עשור: בוטלה הפגנת ענק איראנית נגד ישראל בלונדון
● המהלך ההיסטורי לבלימת מחיר הנפט יוצא לדרך. האם הוא יעבוד?
על כך, שוחחנו עם יובל וינרב, ראש התוכנית לטכנולוגיות קריטיות בארגון MIND Israel, המלווה גופים ביטחוניים־מדיניים ומקבלי החלטות וייעץ להם בנושאים הקשורים לביטחון הלאומי בישראל, ומומחה למדיניות כלכלית־תעשייתית של סין.
"איראן היא שחקנית כלכלית קריטית עבור בייג'ינג. כמעט 50% מיבוא הנפט הסיני מגיע מהמזרח התיכון", מסביר וינרב, לשעבר יועץ למגזר הפרטי ולמגזר הממשלתי, וכיום מגיש הפודקאסט "להבין את סין". לסין, הוא אומר "יש השקעות עתק באזור, מסעודיה ועד האמירויות, וככלל - חוסר יציבות 'רע לביזנס'. זאת בנוסף לתחרות מול ארה"ב הנרטיב הגלובלי. סין מנסה לעצב סדר עולמי שמהווה אנטיתזה לזה האמריקאי: 'הנה שוב האמריקאים פועלים בכוח, וכופים את רצונם על מדינות זרות', אומרים בבייג'ינג. בניגוד אליהם, סין מציגה את עצמה כמי שדוגלת בהידברות".
"איראן הפכה לנכס"
המלכוד הסיני מחריף עם סגירת הורמוז, מה שמותיר נתח אדיר מיבוא הנפט של המעצמה כלוא בתוך המפרץ הפרסי. אלא שבבייג'ינג, כך נראה, נערכו לתרחיש: נתוני היבוא מינואר־פברואר הציגו זינוק של 15% לעומת אשתקד, וסין מחזיקה כיום במאגרי חירום המספיקים לשלושה חודשים. משמעות הדבר היא שגם בתרחיש שבו מחצית מהיבוא נעצר כליל, סין מסוגלת להחזיק מעמד חצי שנה.
ככלל, סין רוכשת מאיראן כמות לא קטנה בכלל של נפט. כ־11% מיבוא הנפט הסיני מקורו באיראן, בעוד שסין מהווה את היעד ל־90% מיצוא הנפט האיראני. העסקאות מתבצעות בהנחות ותחת מעטה חשאיות - בנתונים הרשמיים הנפט מסווג כ"מלזי" - אך מבחינת בייג'ינג, הפוטנציאל הטמון באזור חורג הרבה מעבר.
"איראן, לולא ההתמקדות שלה בפעילות צבאית, היא יעד אידיאלי להשקעה", מסביר וינרב. "סין לא 'אוהבת' את המשטר האיראני. פונדמנטליזם אסלאמי הוא רעיון שבייג'ינג מדכאת בתוך גבולותיה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. אבל אם המשטר בטהרן היה יציב ומכוון כלכלה, איראן הייתה הופכת לנכס אדיר: היא ממוקמת בלב 'דרך המשי', שולטת על מצר הורמוז ומשופעת במשאבי טבע". לדבריו, "סין לא תזיל דמעה אם יקום באיראן משטר חדש - כל עוד המדינה לא תהפוך לגרורה של ארה"ב".
דרך המשי החדשה
מיזם דרך המשי החדשה ("החגורה והדרך") הוא פרויקט הדגל של בייג'ינג, הכולל השקעות עתק בנמלים, בתחנות כוח ובתשתיות תחבורה. איראן, במיקומה הגיאוגרפי, אמורה הייתה להיות החוליה המקשרת והמרכזית בתוכנית הזו, אך המציאות בשטח מורכבת בהרבה. "סין שמה לב יותר איפה היא משקיעה", מסביר וינרב. "היא השקיעה בפרויקטים אדירים בפקיסטן - כבישים באורך אלפי קילומטרים שנועדו לעקוף את מצר מלאקה - ובגלל חוסר היציבות המקומי, הפרויקט הפך להפסדי. זאת לעומת פרויקטים מוצלחים בהרבה, כמו זה שנמתח ממחוז יונאן בדרום סין דרך לאוס לתאילנד". מהבחינה הזו, איראן היא מבחינת הסינים פוטנציאל לא ממומש. "היא הייתה יכולה להיות אחד היהלומים שבכתר של הפרויקט, אבל חוסר היציבות והתנהלות המשטר מונעים זאת".
ומה לגבי אספקת נשק ישירה לאיראן? "זה כנראה לא קורה", מעריך וינרב, "אבל סין מספקת חומרי גלם ורכיבים קריטיים לתעשיית הנשק האיראנית. בבייג'ינג נמנעים ממכירת פלטפורמות לחימה שלמות, אך מספקים את כל מה שנדרש כדי להרכיב אותן". מעבר לחומרה, וינרב מצביע כי "מערכות הנשק האיראניות מבוססות כיום על BeiDou, המקבילה הסינית ל־GPS. זה מאפשר לטהרן להשתחרר מהתלות במערכות האמריקאיות".
הזירה הצבאית באיראן חושפת נקודת תורפה אמריקאית נוספת. "ארה"ב משתמשת בהמון חימושים", מציין וינרב. "ברור שהיא תצטרך לחדש את המלאים - וכאן סין נכנסת לתמונה. בייג'ינג שולטת בשוק המתכות והמינרלים הנדרשים לייצור טילי שיוט ומערכות מכ"ם". מסביר וינרב. "במלחמת העולם השנייה, ארה"ב הייתה 'ארסנל הדמוקרטיה' שייצר לכולם. היום כושר הייצור העצום הזה נמצא בסין".
לדברי וינרב, וושינגטון התעוררה באיחור. "סין שלפה את קלף המינרלים מול יפן כבר מלפני שנים, והדגימה את היכולות שלה שוב ב־2022, אבל במערב פיהקו. הסינים אותתו לעולם שהם לא מעוניינים לשבש את שרשרת האספקה הגלובלית כרגע, אבל העבירו מסר ברור: 'אל תתעסקו איתנו'".