בהמשך לפרסום בגלובס בנוגע למלכוד שבו נמצאים הורים רבים מעל לשבועיים, כשהגן סגור אבל התשלומים שלהם יורדים כדי להבטיח משכורות לעובדים בגן והוצאות קבועות, ומנגד גנים שמתריעים מפני סכנת קריסה - משרד האוצר הציג בוועדה לביקורת המדינה בכנסת מתווה שיאושר בקרוב ויטפל בנושא.
● הנחיות פיקוד העורף משתנות: מי חוזר ללימודים?
● "בין הזיה לביזיון": כך הפכה הלמידה מרחוק לסיוט להורים
המתווה של האוצר כולל שני מסלולים: במסלול הראשון הגנים יוכלו להוציא מטפלות לחל"ת, ובמקביל להחזיר להורים תשלומים ולקבל שיפוי בגין הוצאות קבועות. במסלול השני יוכלו הגנים להחזיר תשלומים להורים, לדווח על הפסד בהכנסות ולקבל 75% מהשכר ששולם למטפלות ו-22% מההוצאות הקבועות.
רום בר אב מאגף התקציבים של משרד האוצר הסביר בוועדה כי ביחס למעונות היום יש שלושה צדדים: מפעיל המעון, ההורים והצוות. "המתווה מאפשר חלוקה של העלויות בין שלוש הצלעות של המשולש הזה. כשכל מפעיל יכול להפעיל את התמהיל שנכון למעון שהוא מפעיל כתלות בגובה המחזור והעלויות שלו".
במסגרת החקיקה שתגיע לשולחן הכנסת יהיו מס]ר מסלולים: מתווה הסיוע, מתווה "המשכיות הפעילות" ומתווה החל"ת, כאשר הגננות מוצאות לחל"ת. "האפשרות של אותו מפעיל להיכלל בכל אחד מהמסלולים האלה מבוססת על שני משתני החלטה: הוא צריך להחליט מה ההחזר הכספי שהוא מחזיר להורים, וזה גוזר את היקף הירידה במחזור העסק. והוא צריך להחליט את היקף ההוצאה לחל"ת", מסביר בר אב.
בנוסף אמר בר אב בוועדה כי "כל הורה שנכנס למעון חותם על חוזה מול המפעיל, שם נקבעו תנאים. לנו אין יכולת לדרוס את החוזה, אבל אנחנו מייצרים את התנאים שמאפשרים החזר תשלום מלא להורים ותשלום שכר לאנשי הצוות. אנחנו מאפשרים את כל האפשרויות".
ביקורת על המתווה
במסגרת הדיון העוברה ביקורת על המתווה, לפיה אין שוני בינו לבין המתווה הכללי של העסקים, והוא אינו מתייחס באופן ספציפי לגנים פרטיים, אלא ממשיך לראות בגן פרטי כעסק רגיל ומחיל עליו את אותן אמות-המידה של המתווה הרגיל של העסקים.
לפי הביקורת, המתווה עצמו הלכה למעשה מתעלם מכך שאין תמריץ אמיתי לבעלי הגנים להחזיר את התשלומים להורים, כי בכל המסלולים המוצעים לקבלת פיצוי מהמדינה, הם לא צפויים לקבל פיצוי מלא אלא פיצוי חלקי, ורבים מהם, בוודאי כאשר יש סעיף בחוזה הפוטר מחובת תשלום, יעדיפו את "הפיצוי המלא" שיורד ישירות מחשבונות הבנק של ההורים, עם צ'קים שמסרו לגנים. זאת, משום שהמתווה לא מציע אלטרנטיבה בעלת כדאיות כלכלית לבעלי הגנים, והם יצטרכו לספוג כך או אחרת או הוצאות קבועות ועובדים שהוצאו לחל"ת עם תשלום חלקי בלבד, או פיצוי חלקי על אובדן הכנסה והוצאות קבועות. בכך במידה מסוימת הבחירה שהמדינה משאירה בידי הגנים אינה בחירה.
על הקושי הזה הצביע ח"כ צבי סוכות בדיון כשאמר: "אתה נותן למפעילים (של הגנים) להחליט כמה להחזיר להורים, מה קורה אם אין הסכמה? גם ההורים יידפקו, וגם המעונות. למעון לא משתלם להחזיר את כל הכסף להורים, כי הוא לא מקבל את כל הכסף. איך שלא ייצא, הוא יקבל פחות", הסביר סוכות.
שוק פרוץ ולא מוסדר
מאז תקופת הקורונה, רבים מהגנים הכניסו סעיף לחוזה הקובע כי ההורים נדרשים להמשיך לשלם גם במצבים קיצון שלא מאפשרים קיום לימודים, והמצוקה בקרב ההורים גדולה. בקבוצת הורים של באר יעקב כתבה אמא לילדים: "אפשר להבין למה גנים פרטיים ממשיכים לגבות דמי 'שכר לימוד'? הרי הגן סגור, משמע שאין הוצאות של חשמל, מים, מזון וכו'. למה לא להיות מוכנים להחזיר?". נסביר: הוצאה על גן פרטי במרכז יכולה להגיע ל-5,000 שקל, ואם יש שני ילדים בגילאים 0-3, הסכום מוכפל.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציג לפני מספר ימים את מתווה הפיצויים למשק, ובימים הקרובים הוא צפוי לעבור בחקיקה. המתווה לא כלל התייחסות מיוחדת להורים ולגנים, ולכן עד עתה המצב נותר ללא מענה.
ממשרד האוצר נמסר כי גן ילדים פרטי, כמו כל עסק פרטי, זכאי אף הוא לקבל פיצוי על אובדן הכנסות (הפסדים של 25%) בתקופת "שאגת הארי". כך למשל החזר תשלום ללקוחות כנגד שירות שלא ניתן, בא בחשבון אובדן ההכנסות, ובעל העסק יוכל לקבל פיצוי כנגדו בהתאם לכללים שנקבעו במתווה. כפי שהוכח במערכות קודמות, המדינה מבצעת את התשלומים בצורה מהירה ויעילה לכל העסקים בהתאם לכללי המתווה שפורסמו.
במשרד החינוך הפנו אותנו למשרד האוצר, שהסביר כי הם לא מתערבים ישירות בנושא המוסדר על-ידי חוזים פרטיים. כלומר, ההורים עצמם לא זכאים להחזר מהמדינה. בשיחה בנושא עם גורם בכיר במשרד האוצר הוא קרא לבעלי גנים פרטיים להשיב את התשלום להורים, לפחות עד גובה הפיצוי אותו יקבלו מהמדינה.
במקרים שבדקנו התמונה מורכבת. במקרה הראשון, בית המשפט דחה תביעת הורים להחזר תשלום לגן שכלל סעיף הפוטר את הגן מחובת החזר במקרה מלחמה, בנימוק שבקשת הפיצוי של הגן מהמדינה נדחתה, ולכן לא התקיים תנאי הפיצוי להורים. במקרה אחר, שבו לא היה סעיף כזה, נקבע בחודש הראשון למלחמה כי למרות שהאירוע היה בלתי צפוי, הפער בשירות שניתן מזכה את ההורה בהחזר חלקי. בחודשים מאוחרים יותר בית המשפט כבר לא אישר החזרים.
הבעיה נעוצה בכך שגני הילדים הם עסק שונה בנוף. בעוד שבעסקים רגילים ניתן לבחור לא לשלם עבור שירות או מוצר שלא סופק במקום, בגנים שכר הלימוד נגבה מראש, מה שמקשה על ביטול עסקה או קבלת החזר. בנוסף, הורים מספרים כי קיבלו מסרים לפיהם הערמת קשיים עלולה להביא לכך שייאלצו למצוא גן אחר - משימה מורכבת כשלעצמה. יתרה מכך, בניגוד לשירותים אחרים המשולמים מראש, שירות הגן אינו ניתן לדחייה. כשהגן מושבת, הילד מפסיד את השירות.
הקביעה שנזנחה
לאחר פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023, קבעה המועצה הישראלית לצרכנות כי סגירת גני ילדים בהתאם להוראות פיקוד העורף היא הפרת חוזה בשל סיכול, המקימה עילה של ההורים להשבת התמורה. אבל במציאות שבה הורים נדרשים לחתום על חוזים נוקשים, יש קושי באכיפת העמדה.
עו"ד ליויאן סגל, שותף ליטיגציה במשרד מיתר, מסביר כי "נקודת המוצא היא מה כתוב בהסכם עם הגן. יכול להיות שכתוב שצריך לשלם בכל מקרה גם אם הגן סגור, ואם ההורה הסכים לכך, הוא יתקשה להשתחרר מהתחייבותו לשלם, בהיעדר נסיבות מיוחדות". אלא שכאמור, מדובר כמעט בסטנדרט מקובל בענף כולו.
לעתים יש סייג שאומר שאם המדינה תשתתף בפיצוי של הגן, ההורים יוכלו לקבל החזר. אלא שגם במקרה זה, להורים אין יכולת לדעת אם התקבל פיצוי ומה גובהו. ובכלל, גם לאחר הבהרת משרד האוצר, ייתכן כי בעלי הגנים יעדיפו כיסוי מלא להוצאות שנתנו ההורים מאשר כיסוי חלקי מהמדינה. בקיצור, ההורים הם תעודת הביטוח ולא המדינה.
בעלי הגנים מתגוננים
בגנים הפרטיים מתגוננים וטוענים כי העובדים בגן לא מוצאים לחל"ת, וכי בעלות הגן נאלצות לשלם מכיסן את הוצאות משכורות העובדים, וכי שאר חשבונות שלא מפסיקים עם המלחמה: מסים, ארנונה דמי שכירות, הלוואות על ציוד, הוצאות הביטוח והתחייבות לספקים.
לטענתם, החלופה גרועה הרבה יותר, כפי שכתבה מנהלת מעון פרטי: "הגן לא יכול לספוג החזרים שהמדינה לא עוזרת. בתקופת הקורונה העובדים יצאו לחל"ת, והמדינה שילמה להם, ועיריית תל אביב לא גבתה ארנונה, ואני ספגתי את השכירות. המלחמה זה מצב שונה לגמרי, החתימו אותנו על חיוב מלא בתקופת לחימה, לא לשלם לצוות הגן שלנו, עליי לא מקובל".
בעלת גן אחרת כתבה כי גם הוצאה לחל"ת לא מכסה את הוצאות השכר המלאות של העובדים. בעלי הגנים מסבירים כי אם ההורים לא ישלמו לגן את התשלומים, לא יהיה להם גן לחזור אליו בסוף המלחמה, והחשש הוא שגנים פרטיים רבים יקרסו כלכלית. כמו כן, גם במציאות בלתי אפשרית זו, ממקרי עבר אפשר ללמוד שישנם גנים שכן מצאו לנכון לבוא לקראת ההורים, לתת קייטנה בחינם, לוותר על תשלום של ימים בודדים או לתת שעות נוספות ללא תשלום.
בקרב הגנים מצדם מסתכלים על מתווי הפיצויים הקודמים וחוששים כי שינוי במדיניות יביא לפגיעה כלכלית. איך המדינה יכולה לפתור את הסוגיה? אפשרות אחת שאינה על השולחן, ככל הידוע, היא הסדרה רגולטורית.
