"בין הזיה לביזיון": כך הפכה הלמידה מרחוק לסיוט להורים

שורות אלו נכתבות בעיניים טרוטות לאחר כמה יממות רצופות באזעקות ונטולות שינה, בצל הפחד מהטילים, והקושי לעבוד מהבית ולדלג בין הזומים של העבודה לחיבור מרחוק של מערכת החינוך. ועדיין, נראה שלא מעט מההורים מגיעים לקצה דווקא בשעות הבוקר, כשמגיעה השעה להתחבר לשיעורים המקוונים של בתי הספר.

● שר האוצר מודיע על מתווה חל"ת חדש. מי הזכאים?
● קמים בלילה כמה פעמים מאזעקות? כך תחזרו לישון במהירות

באתר משרד החינוך מצויין כי "בשעת חירום מערכת החינוך נדרשת לעבור במהירות ללמידה מרחוק. המעבר להוראה ולמידה מקוונות מאפשר שמירה על קשר רציף בין צוותי החינוך לתלמידים, ומסייע להמשיך בשגרה לימודית עד כמה שניתן, לצד שמירה על תחושת שייכות וחוסן קהילתי".

אבל מאז החלו הלימודים מרחוק, נרשמים לא מעט קשיים בחיבור, קריסת מערכות ולא מעט הורים מרגישים שמדובר בנטל כבד, בתקופה שמלכתחילה כמעט בלתי אפשרית. חוסן? שגרה? לא כולם חולקים את ההרגשה הזו.

"זה בין הזיה לביזיון. העיקר שולחים לו"זים", כתב אחד האבות בקבוצות הווטסאפ של בית ספר במרכז. אמא אחרת כתבה "זה ממש לא מתאים שככה זה מתפקד במלחמה, מערכת החינוך לא התכוננה לזה?", ובקבוצה נוספת הוסיפה אמא אחרת לקראת שיעור הספורט המקוון "אין מצב שאני משקיעה עוד 34 דקות לריב עם סביבת הענן בטלפון בשביל חינוך גופני".

"אם יש יותר מילד אחד בבית זה כבר בלתי אפשרי כמעט", ציינה אם לילד אחד, שבקושי הצליחה בעצמה להתחבר לישיבה בעבודה בגלל הזום של הכיתה. אם אחרת, לשלושה ילדים, סיפרה כי אחרי 6 שנים של למידה מרחוק לסירוגין, הפעם היא לא משתפת פעולה עם מה שהיא מגדירה כ"טירוף".

הממשק קרס

"ביום הראשון בו למדנו מרחוק, היה לי קרייסס", מתארת א'. "בעלי במילואים, יש לי שני ילדים, אצל הגדול בכיתה ה' איכשהו שלחו מסודר. אצל הקטן שלחו מיליון לינקים, והיו המון תקלות. הממשק קרס, ולקח זמן להבין אם הבעיה אצלנו, אבל הבנתי בעקבות הבלגן האטומי בקבוצות של הכיתות שזה כך אצל כולם.

"בשורה התחתונה, הייתה פה היסטריה מוחלטת. בסוף מצאתי את עצמי בוכה, כשהילדים מנחמים אותי. כמובן שניסיתי לעבוד במקביל, אבל הייתי בלי מחשב לעבוד איתו כי הייתי צריכה להביא אותו לקטן. לחלק מהשיעורים הצלחנו להתחבר, אבל כמובן שזה ניטרל אותי כל הבוקר.

"הבלגן הזה לא שווה את זה, משתי סיבות: ראשית, ההיסטריה והלחץ שזה יצר עליי היו מטורפים. ילד אחד צורח שהוא לא מצליח להתחבר, מצטרף אליו השני. ושנית, עם כל הכבוד, זה לא מספיק חשוב. יש ערך למפגש כזה, אבל הם לא לומדים באמת והמחיר גבוה מדי. יכול להיות שאצל ילדים גדולים יותר זה יותר יעיל, אבל אצל הצעירים יותר זה סתם מפגש חברתי".

אמא אחרת שאיתה שוחחנו מתארת גם היא את הקשיים. "את נופלת עליי בדיוק אחרי שהילדה בכתה לי בידיים אחרי עוד זום", אומרת מ'. "בזום אי אפשר ללמד כיתה של כמעט 30 ילדים בכיתה א' את יסודות הקריאה, כשכל אחד בקצב אחר. המורה נפלאה אבל טובה ככל שתהיה היא לא יכולה להשתלט על כיתה כשלא לכולם יש תרבות דיבור, והילדה שלי מרגישה בלתי נראית. ברור לי שנצטרך לכסות על הפערים האלו שיצרה המלחמה, אבל מדובר בעניין הרגשי. בסוף, הילדה מרגישה בזום שלא רואים אותה.

"בזום עצמו מצפים מאיתנו ההורים לעבוד", היא מוסיפה. "אי אפשר לצפות מילדים בגילאים האלו להסתדר לבד, ואנחנו לא יכולים לעבוד תוך כדי. אז במקום שהזומים יעזרו, הם הפכו להיות אויב העם לשני הצדדים".

עומס על המערכות

ומה אומרים המומחים? "כשאנחנו מדמיינים למידה מרחוק, אנחנו מדמיינים אידיליה, ילד יושב בחדר מול מסך, אבל זה לא באמת כך", מסבירה ד"ר רותם אליהו, מדריכה פדגוגית ומרצה בסמינר הקיבוצים. "יש מרחק גדול בין האידיליה שכל תלמיד יושב מול מחשב עם חיבור יציב לבין המציאות. זו סוגיה בפני עצמה שמערכת החינוך צריכה להתמודד איתה. לא לכל תלמיד יש מחשב בבית, בטח לא במשפחות עם 3-4 ילדים, ואיזו למידה יכולה להתקיים דרך הטלפון הנייד, כשיש משימות לעשות?".

אליהו מציינת כי "כשיש חיבור כה גדול בו זמנית למערכות של הפורטלים נוצר עומס על המערכות, ויש להכין את התשתיות בצורה טובה יותר. רוב פורמט הלמידה מרחוק נע בין שני נקודות קיצון - או מפגשי כיתה מלאים בזום או בגוגל, או שהתלמידים נשלחים לבצע משימות עצמאיות.

"מצד אחד אנחנו מדברים על חדשנות ובינה מלאכותית, ועושים הכשרות למורים, ויחד עם כל אלו אין בתקופות כאלו חיבור בין שני הקצוות. צריך לבחון איך עושים שימוש בכל הכלים שיש לטובת ייצור מרחבי למידה אחרים, ולשבור את המבנה המסורתי".

אליהו אף מסבירה שמעבר לבעיות הטכניות יש גם מושג שנקרא "עייפות זום" או "עייפות מסכים". "הסביבה החברתית מאוד משמעותית לתהליכי הלמידה. בלמידה במסך יש קשב שאנחנו מחזיקים מאוד חזק, כי חסרים כל האלמנטים שנוגעים לאינטראקציות החברתיות. אלו, נותנים תמיכה לתהליכי למידה שלמים. כשאלה חסרים, במעבר ללמידה מרחוק, הילד מאוד קשוב ודרוך כדי לקבל את הפידבק שלא מתקיים דרך המסך. זה מייצר עומס קוגנטיבי ועייפות, יותר מלמידה שמתרחשת בחברותא ובמפגשים פיזיים.

"הבעות הפנים, התגובות, שפת הגוף של המורה הם מרכיבים משמעותיים, ולפיהם הילד מתקדם. כשהוא עסוק בריבוי הגירויים, תמונות הרקע והאימוג'ים שקופצים והרעש, יש גם עומס גדול לנסות להבין את המצב החברתי, מה שמייצר עייפות בפני עצמה.

"אחד מהפערים הגדולים הוא הציפייה הציבורית שהלמידה מרחוק תיראה כפי שנראית מסגרת הלימודים והאם הלמידה מרחוק אפקטיבית או לא. בעיניי, השאלות האלו לא נכונות, והשאלה היא מה אנחנו מנסים להשיג בלמידה מרחוק. צריך להבין מהן המטרות. הערך של שמירה על רציפות, קשר ושגרה חשוב לפעמים לא פחות. כעת, השאלה היא איך מנהלים את הלמידה מרחוק? וכאן יש פערים גדולים".

ממשרד החינוך נמסר: "הלמידה מרחוק במערכת החינוך מתקיימת באמצעות מספר פלטפורמות דיגיטליות הפועלות במקביל, ובהן, בית הספר הוירטואלי, Google Classroom, ‏Moodle וסביבות למידה נוספות שמפעילים בתי הספר, כאשר המפגשים המקוונים מתקיימים באמצעות מערכות שיחה ייעודיות. בנוסף, ישנן פלטפורמות א- סינכרוניות שונות שגם דרכן מתבצעת למידה מרחוק.

"הבחירה בפלטפורמה נעשית ברמת בית הספר בהתאם למערכות שבהן הוא עובד בשגרה.בימים הראשונים להפעלת למידה מרחוק בקנה מידה ארצי נרשמו עומסים נקודתיים בחלק מהמערכות. המשרד פועל יחד עם הספקים לניטור העומסים ולייצוב המערכות, ומספק לצוותי החינוך ולמשפחות הדרכה ותמיכה טכנית.

"משרד החינוך תיגבר משמעותית את מוקדי התמיכה הטכנולוגית והוא ממקד משאבים רבים בסוגייה זו. משרד החינוך מודע לאתגרים הכרוכים בלמידה מרחוק, הוא הפיק ומפיק לקחים והוא פועל ליישומם המיטבי".