נסו לענות לעצמכם על שאלה: כמה מהיעילות שלכם בעבודה הייתם מאבדים אילו נאלצתם לעבוד מהרגע הזה, עם ילדים קטנים שמסתובבים בבית, כאשר כל אזעקה מפסיקה את המלאכה מחדש? עשרים אחוז? ארבעים? אולי יותר? להורים שעובדים מהבית מאז פרוץ מבצע "שאגת הארי", שאלה זו היא לא תיאורטית. אבל לכלכלן הראשי במשרד האוצר, הגוף שאמור לתרגם את כאב הראש הזה לנתון מאקרו־כלכלי, יש תשובה: עשרה אחוזים.
● 800 אלף עובדים יקבלו שכר גם אם לא הלכו לעבודה. ומה עם היתר?
● אחד מכל ארבעה: ההורים שיקבלו בקרוב החזר על הגנים הסגורים
נתון זה לפגיעה הייחודית בפריון העבודה של הורה שעובד מהבית עם הילדים, שנמסר מהאוצר במענה לשאלת לגלובס, אינו פרט שולי. הוא מוטמע בהנחות תחזית הצמיחה המעודכנת של האוצר לשנת 2026, שהכלכלן הראשי שמואל אברמזון הוריד לפני שבועיים מ־5.2% תוצר ל־4.7%, על רקע המלחמה באיראן. כלומר, גם ההפחתה שנתפסת בשווקים ובבנק ישראל כאומדן אופטימי מדי, נבנתה על גבי ההנחה שעובד מהבית במלחמה שמחלק את קשבו בין המחשב הנייד לילד רעב מאבד עשירית מיעילותו בלבד.
המודל של האוצר מניח מראש שכל עובד מהבית בתקופת מלחמה, בין אם הורה או לא, מאבד 10%-20% מפריונו, בהתאם לעוצמת הלחימה ולשלב במערכה. עשרת האחוזים הנוספים הם הפרמיה הייחודית שמשלמים הורים לילדים עד גיל 14.
נזק של מיליארדים
היקף התופעה אינו שולי. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מתוך כ־4.1 מיליון שכירים בישראל, כ־629 אלף הם הורים לילדים עד גיל 14 - אוכלוסיית המושפעים הישירים מסגירת מערכת החינוך.
ההשפעה של סגירת מערכת החינוך על הפעילות הכלכלית מוערכת באוצר ב־800 מיליון שקל לשבוע תחת הגבלות מחמירות של פיקוד העורף כמו בתחילת המלחמה הנוכחית, וב־1.4 מיליארד שקל לשבוע כשהמשק פתוח לגמרי. הסיבה לכך היא שככל שיותר מקומות עבודה נפתחים בעוד שבתי הספר והגנים נותרים נעולים, יותר ויותר עובדים נקרעים בין האחריות למשפחה ולעבודה.
אומנם, מדובר בפגיעה ב"פעילות הכלכלית" ולא בתוצר ישירות. ממשלה שממשיכה לשלם לעובדיה ומפצה חלקית את המגזר הפרטי, מקהה חלק מהאפקט. ובנוסף, חלק מהפעילות שנדחתה, כך הסבירו באוצר, תתוגמל בהמשך. אלה חידודים שיש לקחת בחשבון, אבל הם אינם ממצים את השאלה על הירידה ביעילות עבודה מהבית עם ילדים.
"כל מספר יהיה ניחוש"
פרופ' בנימין בנטל, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות בתחום הכלכלה במרכז טאוב, שוחח עם גלובס על הקושי הטמון בעצם ניסיון המדידה. "אני מניח שאין כרגע ברשות המדינה נתונים עדכניים ושההנחות של 10% ירידה בפריון מבוססות על ניסיון העבר - על אפיזודות כמו הקורונה".
הוא מסביר כי שיטות העבודה באגף הכלכלן הראשי באוצר מתבססות על ספרות מקצועית, שמתייחסת למקרים מהעבר - ופחות לפי אינדיקטורים עדכניים. לדבריו, "יש אתגר גדול מאוד למדוד את הפעילות הכלכלית המיידית במשק ואת אובדן התפוקה שנובע מעבודה מהבית. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדרך כלל יכולה לבדוק תפוקה על בסיס רבעוני, עם כל הבעיות שיש גם בזה, ולחשב פריון לפי זה. כמה מתוך הפגיעה נובעת מהעלייה באחוז העובדים מהבית - זה תרגיל שבמובן הסטטיסטי הוא מאוד קשה לביצוע". לגבי ההנחה של עשרה אחוז עצמה, אמר בנטל בפשטות: "כל מספר יהיה די ניחוש".
כלכלן בכיר באחד מארגוני המעסיקים הגדולים בישראל סיפק נקודת ייחוס אחרת. כשנשאל לפני שנודע לו נתון האוצר מה לדעתו הניחה המדינה כפגיעה בפריון של עובד מהבית עם ילדים - ניחש 60%. כשנאמר לו שהמספר הרשמי עומד על 10%, הגיב בהפתעה. אבל ההפתעה לא הפכה להפרכה: גם הוא הודה שאין בידיו נתון חלופי מוצק שאפשר להסתמך עליו. "כולם מסתמכים על הספרות העדכנית האחרונה שהיא מהקורונה", אמר, ובכך חזר לאותה מסקנה שהשמיע בנטל מכיוון אחר.
ההסתמכות על תקופת הקורונה בחקר העבודה מהבית הפכה למעין ברירת מחדל בהיעדר נתונים אחרים. גם ההשוואה למערכת הקודמת מול איראן, מבצע "עם כלביא" בשנה שעברה, אינה מסייעת. אותו מבצע היה קצר משמעותית, וכמעט לכל אורכו המשק היה סגור תחת הנחיות מחמירות, כך שהדינמיקה של הורים שנאלצים לתמרן בין עבודה לילדים בבית לא התפתחה לכדי אתגר כלכלי מדיד. הפעם, ככל שהמערכה מתארכת, המציאות הזו הפכה לשגרת חיים עבור מאות אלפי משפחות.
