למרות שמדדי אי־השוויון הרשמיים מצביעים על שיפור מסוים בפערי ההכנסה בישראל, תמונת המצב בפועל - כפי שהיא משתקפת בסל ההוצאות של משקי הבית - מורכבת הרבה יותר. מחקר חדש של מוסד שורש למחקר כלכלי־חברתי מעלה כי הפערים בצריכה הבסיסית - בעיקר במזון, דיור ותחבורה - נותרו עמוקים ואף התרחבו בחלק מהמקרים בעשורים האחרונים.
● רכישות הישראלים מאתרים בינלאומיים בצניחה, למעט אתר אחד
● בקרוב יתפרסמו נתונים על אי־השוויון בישראל. מה צריך לדעת כשקוראים אותם?
לפי המחקר, שנערך על־ידי החוקר יואב טוביה, מדד אי־השוויון בהכנסה ירד מ־36% בשנת 2003 ל־33% בשנת 2023. גם אי־השוויון בצריכה הכללית ירד מ־28% ל־26%. אלא שבמבט פרטני יותר על סעיפי ההוצאה המרכזיים של משקי הבית מתקבלת תמונה שונה: הפערים בין עשירים לעניים לא רק שלא הצטמצמו באופן דומה - אלא בחלקם אף העמיקו.
פערים במזון, בדיור ובתחבורה
כך, למשל, בתחום המזון נרשם גידול בפערים: ההוצאה לנפש על מזון בחמישון העליון גבוהה כיום פי 5.8 מזו של החמישון התחתון, לעומת יחס של פי 5.2 לפני שני עשורים. מעבר להיקף ההוצאה, ניכרים גם הבדלים בהרכב הצריכה: משקי בית מבוססים מפנים כ־22% מתקציב המזון לארוחות מחוץ לבית, לעומת 6% בלבד בקרב משקי בית חלשים. מנגד, בקרב החמישון התחתון חלק גדול יותר מהתקציב מוקדש למוצרים בסיסיים כמו בשר, עופות ודגים. גם בתוך אותה רמת הכנסה קיימים פערים: משקי בית ערביים בחמישון התחתון מוציאים יותר על מזון לעומת יהודים לא־חרדים, בעוד שבקרב חרדים ההוצאה נמוכה יותר.
גם בתחום הדיור ניכרת העמקה של הפערים, בעיקר בקרב השכבות החלשות. ההוצאה לנפש על שכר דירה עומדת על כ־858 שקל בחמישון התחתון, לעומת כ־1,984 שקל בחמישון העליון. במקביל, שיעור הבעלות על דירה נותר גבוה יותר בקרב החמישונים העליונים - 76% לעומת 63% בתחתונים. בקרב צעירים בגילאי 25-34 נרשמה ירידה חדה במיוחד בבעלות על דירה, מ־40% בשנת 2003 ל־21% בלבד ב־2018.
הפערים באים לידי ביטוי גם בצפיפות המגורים: בחמישון התחתון עומדת הצפיפות על 1.2 נפשות לחדר, כפול כמעט מהחמישון העליון (0.6). בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות הפערים אף חדים יותר, עם צפיפות גבוהה במיוחד בקרב חרדים וערבים.
בתחום התחבורה מדובר בפערים הגדולים ביותר. אומנם הפער הכולל בהוצאה בין העשירונים הקיצוניים הצטמצם במעט - מפי 24 לפי 20 - אך הוא עדיין גבוה במיוחד. שיעור הבעלות על רכב עלה גם בקרב השכבות החלשות, אך נותר נמוך משמעותית: 42% בלבד מהחמישון התחתון מחזיקים ברכב, לעומת כ־92% בחמישון העליון.
גם ביכולת לממן נסיעות לחו"ל ניכרת שונות חדה: שיעור משקי הבית המדווחים על הוצאה כזו עומד על 42% בחמישון העליון, לעומת 6% בלבד בתחתון.
ממה נובעים הפערים?
אז איך אפשר להסביר את הירידה במדדי אי־השיוויון? סגן נשיא מוסד שורש, פרופ' איל קמחי, מציין כי הפער בין מדדי ההכנסה לבין חוויית החיים בפועל אינו מקרי. לדבריו, "מדדי אי־שוויון בהכנסה יכולים ליצור תחושה שהמצב משתפר, אבל כשמסתכלים על היכולת של אנשים לחיות בכבוד - לקנות מזון איכותי, לשכור או לרכוש דירה ולהתנייד לעבודה - מתברר שהתמונה שונה".
הוא מציין כי הפערים נובעים בין היתר מהבדלים במערכת החינוך, בפריון העבודה, בהשתלבות בתעסוקה ובנגישות לתשתיות, וכי ללא טיפול עומק בתחומים אלה הם צפויים להישאר ואף להתקבע לאורך זמן.
