זירת פגיעה מטיל ששוגר מאיראן / צילום: כבאות והצלה לישראל
בתקופת המלחמה, מדור המשרוקית של גלובס יתמקד בביאור סוגיות אקטואליות ובמתן הסברים עובדתיים על ענייני השעה, בצד בדיקות של אמירות אקטואליות
הריטואל כבר מוכר לעייפה. שניות אחרי דיווחים על נפילה של טיל או מיירט או "פצצונת", התמונות והסרטונים מתחילים לרוץ ברשת ומגיעים לכל מקום. אלא שאז יוצאת הוראה חד משמעית מדובר צה"ל, פיקוד העורף, משטרת ישראל או סתם מאזרח מודאג: אסור לפרסם מיקומים של נפילות! אז כולנו כבר יודעים לדקלם שאסור לשתף מיקומים כי זה מסייע לאויב. אבל עד כמה האויב באמת ממתין לאותם צילומים חובבניים?
● למה האיראנים יורים כל-כך הרבה לדרום?
● למה זמן הכניסה למרחב המוגן לא משתנה כשהטיל מגיע מאיראן?
● איך קבוצות הטלגרם יודעות לפני כולם שמגיע טיל?
● האם אפשר לוותר על ההתרעה המוקדמת, ומה זה פוליגון?
● איך בנוי המרחב המוגן, וממה הוא חסין?
התשובה, לכאורה, פשוטה. תא"ל (במיל') פיני יונגמן, נשיא קבוצת TSG, ומי שבעבר הקים את חטיבת מערכות הגנה אווירית והגנה מטילים ברפאל, מקביל את זה לירי פגזים על ידי תותחים: "בחיל התותחנים אתה יורה פגזים ורואה איפה הם נפלו. בודקים לאן כיוונו ולאן באמת נפלו הפגזים כדי לתקן את האזימוט ואת ההגבהה של הקנה כדי שהפגז יפגע במטרה, ויכולים לקחת כמה ניסיונות עד שפוגעים במטרה".
יונגמן אומר שעם טילים בליסטיים העיקרון דומה: "האיראנים מכוונים לפגוע במקום מסוים. אם אני אומר להם איפה הוא פגע בדיוק לטיל שנפל כמה קילומטר מהיעד, אני נותן להם מידע איך לתקן את השגיאה של השיגור על מנת שפעם הבאה יוכלו לפגוע איפה שתכננו. הם מקבלים מידע איך לתקן את זוויות השיגור כדי שפעם הבאה זה ייפול במקום שהם רוצים".
זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל למה בעצם שהאיראנים יחכו לתיעודים שמופצים מזירת הנפילה? הרי על פי דיווחים בתקשורת, יש להם גישה לנתונים שמתקבלים מלוויינים רוסיים וסיניים. אז האם הם באמת צריכים דווקא את התמונות שצילם בטלפון הפרטי שלו עובר אורח אקראי שנקלע במקרה למקום?
"יכול להיות שהרוסים והסינים מספקים לאיראנים צילומי לוויין, אבל צילומי לוויין זה לא דבר שאתה מקבל בלחיצת כפתור", מסביר ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "הלוויין צריך לעבור במקום הנכון, הוא עושה סיבובים, והוא צריך לדעת לצלם. יכול להיות שעד שהלוויין יצלם, תחלוף יותר משעה - ואז כל סימני הפיגוע יימחקו מהשטח. זה לא מיידי, ויכול לקחת זמן עד שיפענחו את הצילום - ועד אז המידע חסר ערך".
יונגמן מוסיף ש"הלוויינים לא נותנים לאיראנים מידע מספיק מדויק מכמה סיבות. אילו היה יירוט ויש פיזור אדיר על פני קילומטרים - האיראנים לא יכולים לדעת איפה זה היה אמור לפגוע. כלומר, זה לא משנה איפה הטילים מתפזרים היו אמורים לפגוע במקור, כי הם נוחתים במיקומים שונים.
"ואם מדובר בכלל בפגיעה ישירה - אין להם מצלמות טובות כמו שיש לנו. כך שעקב מזג האוויר, הפיזור ההרס והעשן - הם יכולים לקבל רק מיקום גס ולא מדויק של הנפילה. איפה בדיוק נפל הטיל - זה רק משהו שאנחנו יכולים לתת להם".
לדבריו, "פרסום המיקום יכול לעזור לשיגור המיידי והרחוק של האויב, זה לא משנה מתי זה התפרסם. אבל אם תגיד לאויב בזמן אמת איפה נפלו הטילים בצורה מדויקת עד לרמה של עשרות מטרים - הוא יעשה תיקון בו במקום, והוא יפגע יותר טוב בפעם הבאה. והאינטרס שלנו הוא שאם האויב כבר משגר עלינו טילים, אז שהוא יחטיא את המטרה - ושהטילים יפלו כמה שיותר בשטחים פתוחים באופן שיגרום פחות נזק".