"כרגע אני האישה הענייה ביותר בחדר", אמרה מנכ"לית הולמס פלייס קרן שתוי באחת מישיבות ההנהלה האחרונות שלה בחברה. שתוי (52), שמכהנת בתפקיד בשמונה השנים האחרונות, הפכה השנה ממנהלת רשת מועדוני הכושר הגדולה בישראל גם לאחת מבעלות הבית - זאת לאחר שרכשה מחברת הגמל של מור 7.5 מיליון מניות (7.5% מהון המניות של החברה) תמורת 51 מיליון שקל.
● הנשים המשפיעות של גלובס: הרשימה המלאה
כדי לרכוש חלק מהרשת שהיא מנהלת, על 75 מועדוניה, 2,500 העובדים ויותר מ־200 אלף המנויים, שילמה שתוי בינואר האחרון מכיסה 6 מיליון שקל במזומן. את היתרה (45 מיליון שקל) תשלם באמצעות הלוואת נון־ריקורס שקיבלה ממור גמל - אותן היא נדרשת להשיב בעוד חמש שנים.
"ברור שאין לי סכומים כאלה", היא מסבירה את האמירה שאיתה בחרה לפתוח את אותה ישיבה. "ישבתי עם אחותי, שהיא רואת חשבון מובילה בדלויט, ועם בעלי, שהוא פסיכולוג שלא מבין כלום בתחום הכלכלי, ואמרנו: האם שווה עכשיו לקחת את החסכונות של הבנות, שלי ושל בעלי, כל הכסף שיש לנו, וללכת על משהו שחלק מהאנשים יראו בו הימור? התשובה הייתה שכן, כי זה לא הימור. זו פשוט חברה מדהימה.
● ראיון | "המלחמה סחטה אותי": מנכ"לית אל על חושפת בראיון בלעדי למה עזבה את החברה
● ראיון | היזמת שעבדה על כיפת ברזל והיום רוצה ליישב את הירח
● ראיון | המנכ"לית שעזבה תפקיד בכיר בתאגיד אמריקאי - ונכנסה למדד ת"א 35
● ראיון | החוקרת שזכתה לתהילה, רגע לפני שטיל איראני הרס את המעבדה שלה
"בסוף את מספרת לשוק שהחברה הזאת שווה 1.2 מיליארד שקל בטווח של חמש שנים מהיום, אז Put your money where your mouth is. מבחינתי זה לא היה הימור".
המהלך הזה הופך אותה לבעלת המניות הפרטית הגדולה ביותר בחברה, לצד מור 24.58% (לפני המכירה), מגדל 11.62%, מיטב 15.31% והפניקס 5.92%. "יש לי עכשיו חמש שנים לקחת את החברה מרווח של 100 מיליון שקל בשנה ל־200 מיליון. אני נכנסת למרתון של חיי", היא מצהירה.
לא רואים במשק הרבה מנכ"לים שכירים שרוכשים את החברה שהם מנהלים. איך קיבלת את ההחלטה?
"אני יותר משמונה שנים בחברה, הנפקתי אותה, הצגתי שלוש תוכניות אסטרטגיות לשוק ההון ואני מרגישה שהצלחתי לייצר הנהלה חזקה וחברה עם תוכנית סדורה, שיכולה להתגבר על הרבה משברים. אז שאלתי את עצמי - מה הדבר הבא?
"אחד החברים שלי אמר: אף אחד לא שואל את מנכ"ל מקס סטוק מה הדבר הבא, את יודעת למה? כי הוא הבעלים של החברה. זה גרם לי לחשוב. הדבר השני שגרם לי לחשוב היה כשנשאלתי בראיון - אם את מתנהגת כמו בעלים ומרגישה כמו בעלים, למה את לא בעלים? כל זה התחבר להצעה שקיבלתי בסופו של דבר, שהייתה הזדמנות נדירה כלכלית".
לא חששת מההרפתקה?
"אני לא באה מבית עשיר, אבל מרגע שקיבלתי את ההצעה רציתי אותה בלי להתלבט. מישהו נותן לי הלוואת נון־ריקורס ואני צריכה לשים 6 מיליון כדי שבסבירות גבוהה מאוד בעוד חמש שנים מהיום הבנות שלי יהיו מסודרות. זה גם תלוי בי אם זה יקרה או לא, כי אני המנכ"לית של החברה, אז לא הייתה התלבטות ולא פחד".
"גדלתי בבית צנוע. אמרו לי שתותים זה לעשירים"
כששתוי אומרת שלא באה מבית עשיר זה אנדרסטייטמנט. היא נולדה וגדלה בחיפה להורים גרושים. אביה לא היה נוכח ואמה גידלה אותה ואת שתי אחיותיה לבד, כשהיא עובדת בעבודות מזדמנות - מניקיון ועד מזכירות בבית חולים פסיכיאטרי. "גדלנו בבית די צנוע עם אם יחידנית. אני ממש זוכרת שבסיבוב בשוק רצינו לקנות תותים ואמא הסבירה לנו שזה לעשירים".
למרות המצב הכלכלי הקשה למדו שתוי ואחיותיה בתיכון היוקרתי הפרטי ליאו בק בעיר. "קיבלנו מלגות, כי לא היה לנו כסף וגם עבדתי מגיל מאוד צעיר. הייתי מסיימת ללמוד והולכת למזכירות בית הספר לתייק חומר. ניקיתי גם חדרי מדרגות. זה לא הטריד אותי אף פעם. העבודה הרצינית הראשונה שלי הייתה בגיל 15 במנוליטוס בדן פנורמה, מכרתי שם גלידות. ביום שרכשתי את מניות הולמס פלייס הבעלים שם כתב לי: עוד כשחילקת אצלנו גלידות, ידענו שיש לך את זה".
את רחוקה מאוד מהילדות שבה לא יכולת לקנות תותים.
"אני חיה בלי רגשי נחיתות ביחס לילדות שלי. עם זאת, כילדה היה ברור מאוד לאחיות שלי ולי לאן אנחנו יכולות להגיע. האמביציה שאמא שהכניסה בנו, ההבנה שאין תקרת זכוכית ושאנחנו יכולות לבנות כל קריירה שנרצה, חלחלה בכולנו".
שתוי בכלל חלמה לעבוד בתחום התקשורת. "רציתי להיות יונית לוי או משהו אחר בטלוויזיה. אבל התאהבתי בעולם המספרים והעסקים. התחלתי לעבוד אז בנטוויז'ן, כנציגת שירות, בשכר של 15 שקל לשעה, והחלטתי ששם אני רוצה להתקדם. הייתה שם מנהלת שירות ואמרתי לעצמי: אותה אני אחליף. נטוויז'ן הייתה אז קטנה ומשפחתית והתקדמתי מהר עד למנהלת השירות של החברה כולה. אחר כך ניהלתי את המכירות".
בגיל 30 המנכ"לית דאז רוית בר ניב מינתה את שתוי לסמנכ"לית המגזר הפרטי בנטוויז'ן. זה קרה ערב המיזוג עם חברת ברק בשנת 2006, אז גם נולדה בתה הבכור מיקה. "התרוצצתי איתה על הידיים לישיבות הנהלה בראש העין ובחיפה, ואז, כשהמיזוג הסתיים, נכנסתי להיריון שני.
"כשילדתי את יולי החלטתי לעזוב. הודעתי לניר שטרן (אז מנכ"ל נטוויז'ן - אל"ו) שאני רוצה להיות שנה בבית עם הבנות, אבל עמי אראל (היו"ר אז - אל"ו) והוא אמרו לי: אל תתפטרי, תצאי לחופשת לידה ובואי נראה מה יקרה. הם צדקו. כחודשיים אחרי הבנתי שהבית ואפיית עוגות זה לא בשבילי. חזרתי בדיוק כשהחל המיזוג עם סלקום".
"ריצ'י האנטר נתן לי את החברה - והרבה גבות הורמו"
אחרי המיזוג שתוי מונתה לסמנכ"לית המגזר העסקי בסלקום, תפקיד אותו מילאה כחמש שנים. "יום אחד פתחתי את העיתון בבוקר וראיתי שריצ'י האנטר קונה את גו אקטיב והולך לבורסה, אז התקשרתי אליו ואמרתי לו: תן לי לקחת את החברה", היא מספרת. השניים מכירים עוד מהתקופה שבה היה מנכ"ל נטוויז'ן ושתוי הייתה סמנכ"לית לקוחות.
ידעת משהו על עולם מועדוני הכושר?
"לא, הרבה גבות הורמו. שאלו אותי - איך את עוזבת את עולם הטלקום העשיר והשופע והולכת לתעשייה כל כך ענייה? החלטתי שאחרי 20 שנה בענף אני הולכת למשהו אחר. המקצוע שלי הוא ניהול, וזה בכלל לא משנה מה אני אנהל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בחברה שעומדת לפני הנפקה. ראיתי בזה חלום שאני יכולה להגשים. אף פעם לא התחרטתי".
שלושה חודשים לאחר שנכנסה לתפקיד, השלימה הולמס פלייס הנפקה ראשונית (IPO) בבורסה בתל אביב, שבמסגרתה גייסה 100 מיליון שקל לפי שווי של 236 מיליון שקל לפני הכסף. במהלך כהונתה הוכפל מספר סניפי הרשת, בין היתר באמצעות רכישות של מכוני כושר מתחרים.
אבל שתוי פגשה בדרך גם לא מעט משברים: מהקורונה, דרך חרבות ברזל ועד המלחמות מול איראן, שהשפיעו באופן דרמטי על ענף הכושר. "אני מצטערת שלא עשיתי את עסקת הרכישה בתקופת הקורונה, כי המניה הייתה כל כך נמוכה", היא מתבדחת. "אבל עכשיו ברצינות - בקורונה, כשכולם היו בטוחים שנגמר עידן חדרי הכושר ושכולם יישארו לעשות כושר מול הזום, לי היה ברור שזה יסתיים ואנשים יצטרכו את זה יותר מתמיד".
היא לא רק אמרה, אלא גם עשתה. במהלך הסגרים נלחמה שתוי לטובת פתיחת חדרי הכושר, התייצבה בוועדות הכנסת ודיברה עם כל מי שהיה מוכן לשמוע, כשהיא נושאת המסר שמדובר בהכרח בריאותי.
"עשיתי כל מה שצריך כדי שלא יתייחסו אלינו כמו בתי קולנוע או חנות בגדים. ידעתי שכשהעסק הזה ייגמר נצא ממנו יותר חזקים, אפילו גייסנו כסף מהמוסדיים בזמן שהמועדונים היו סגורים. ואכן, שהמגפה חלפה זו הייתה פריצה גדולה מאוד שלנו. ב־2020 החברה הפסידה 40 מיליון שקל, וב־2021 היא כבר הרוויחה 50 מיליון. המשברים חיזקו אותנו".
גם המלחמות?
"7 באוקטובר היה טראומטי לכולנו, אבל לא סגרנו. לא יודעת מאיפה היו לי כוחות לקום יום אחרי, להעלות את כל המנהלים לזום ולהגיד: אנחנו פותחים. המנהלים חשבו שנפלתי מהירח. היה לי קשה לשכנע את המנהלים, אבל ב־11 באוקטובר, למרות שרבים בחברה היו במילואים ומנהלים איבדו חברים ובני משפחה, כל המועדונים של החברה היו פתוחים. זו הייתה תקופה קשה מאוד רגשית.
"12 ימי מלחמת עם כלביא היו הרבה יותר קשים, כי מבחינת ההנחיות נאלצנו לסגור את המועדונים לשבועיים".
את בעצמך עושה כושר?
"תמיד עשיתי כושר, אבל אני לא מהמכורים. אני עושה כושר כי חייבים, לא רק כדי להיראות טוב - אלא בשביל הבריאות. מאז שנכנסתי להולמס פלייס מובן שעליתי במשקל ואני מתאמנת פחות, כי בכל פעם שאני נכנסת למועדון יש לי מה להגיד ומה לעשות ואיפה לשפר".
היום שתוי חיה ונושמת את הרשת בניהולה ובבעלותה, אך לפני חמש שנים שקלה לעזוב לטובת פרק מהעבר, כשהתמודדה על תפקיד מנכ"לית סלקום. "אמרתי 'אוף' כשלא קיבלתי את התפקיד, חשבתי שזו יכולה להיות סגירת מעגל מעניינת. אבל בהסתכלות של חמש שנים אחורה אני מרוצה מאוד מהמקום שאני נמצאת בו. לפעמים אני חושבת שהיקום מסדר את עצמו. כנראה הייתי צריכה לקבל 'לא' כדי ללכת על העסקה הנוכחית של מור ולהיות מבעלי החברה".
אם תגיעי ליעד שהגדרת, רווח של 200 מיליון שקל, תפרשי?
"אין לי שום חלומות לפרוש, ואני לא רוצה לשבת בקריביים עם כוס מרגריטה ביד. אני אדם של עבודה. אני אוהבת לקום מוקדם בבוקר ולצאת לעבודה. ככה גדלתי. אם לא אעבוד ולא אהיה עסוקה אני חושבת שאשתגע".
