הילה חדד חמלניק / צילום: רמי זרנגר
בעוד נשים רבות מנסות לשבור את תקרת הזכוכית, הילה חדד חמלניק (42) מתכננת לחצות את האטמוספירה, ולא כדימוי.
● הנשים המשפיעות של גלובס: הרשימה המלאה
היא הקימה לפני שנתיים, עם פרד סימון ושחר בהירי, את מונשוט (Moonshot), חברה ששמה לה למטרה לייצר תנאים לוגיסטיים שיאפשרו ליישב את הירח, כמו שילוח מזון, חומרי בנייה, כבלי תקשורת ועוד. "המטרה היא לשנות את האופן שבו האנושות מתפקדת", היא מצהירה בראיון בלי לחשוב פעמיים. "כדי לעשות זאת צריך ליצור דאטה סנטרים בחלל, וזה יהיה בלתי אפשרי בלי הטכנולוגיה של מונשוט, שמייצרת את שכבת הלוגיסטיקה. זה עומד לשנות גם את ישראל".
אם פורטים את המילים הגדולות לפרקטיקה, המטרה של מונשוט היא לפתח אמצעי שיגור לחלליות מטען זעירות על בסיס מאיץ אלקטרומגנטי למהירויות היפרסוניות (פי חמישה ממהירות הקול) - זאת במקום רקטה, כפי שנהוג כיום. טכנולוגיה כזו תאפשר שיגורים בתדירות גבוהה ובעלות נמוכה משמעותית וגם נגישות קלה ומהירה יותר - הן לסקטור האזרחי והן לביטחוני.
● ראיון | "המלחמה סחטה אותי": מנכ"לית אל על חושפת בראיון בלעדי למה עזבה את החברה
● ראיון |המנכ"לית שקנתה מניות של עצמה ב-6 מיליון שקל: "הבנות שלי יהיו מסודרות"
● ראיון | המנכ"לית שעזבה תפקיד בכיר בתאגיד אמריקאי - ונכנסה למדד ת"א 35
● ראיון | החוקרת שזכתה לתהילה, רגע לפני שטיל איראני הרס את המעבדה שלה
"ישראל הייתה המדינה השמינית שהניפה לוויין בכוחות עצמה ומהיחידות גם היום שמסוגלת לעשות זאת. מונשוט תהפוך לאבן פינה לתעשיית חלל אזרחית גדולה. היא גם אוחזת בטכנולוגיות שיאפשרו לפתח חימושים היפרסוניים, שזה מרוץ משמעותי מאוד בעולם היום. יש כלים היפרסוניים בעולם בשני הצדדים, אבל השאלה היא איך מפתחים יותר כאלה יותר מהר ויותר בזול ומהר. מונשוט מאפשרת את זה".
"כשאומרים לי היום 'מונשוט לא תצליח', אני עונה 'תתקדמו'"
זה אולי נשמע כמו חזון מהפכני, אבל הישגים פורצי דרך אינם זרים לחדד חמלניק. הראשון בהם היה פרויקט כיפת ברזל, שבו לקחה חלק כששירתה במפא"ת. "כיפת ברזל גרמה לי להבין שאמנם יש פיזיקה שאותה אי אפשר לנצח, אבל כל דבר אחר אפשר. אמרו לנו שזה לא יעבוד, שזה לא יעבוד בזמן, שזה לא יעבוד במחיר - אבל זה עבד. ראיתי את זה במו עיניי ויש לי עכשיו את החוסן. כשאומרים לי 'מונשוט לא יכול לקרות, זה לא יעבוד מהארץ, זה לא יצליח', אני אומרת 'אוקיי, תתקדמו'".
היית בלב העשייה של כיפת ברזל. בחודשים האחרונים יש דיון ער בשאלה למי באמת מגיע הקרדיט עליה. מה דעתך?
"בהגדרה בפרויקט כזה לא כל מי שמגיע לו קרדיט יקבל, זה פשוט בלתי אפשרי. מדובר במאות אנשים שכל אחד מהם קריטי להצלחה. אני עשיתי מה שעשיתי ויש אחרים שעשו, חלקם בכלל לא יכולים ליהנות מהקרדיט כי אי אפשר לחשוף אותם.
"אבל אם מתעקשים לייחס את זה למישהו, אז יש שני אנשים שבלעדיהם לא הייתה כיפת ברזל, והם שני ראשי התוכנית: צ'יקו כהן ויוסי מרגלית. היו גם ראשי תוכנית במפא"ת, שבנו את הצוות וידעו לבחור את האנשים הנכונים".
השיח הזה מזכיר לה אנקדוטה מהעבר. "בעמוד ענן העמדנו את הסוללה החמישית (של כיפת ברזל - דש"א). מובן שלא עשיתי את זה לבד, אלא עם כל הצוות, כמעט 50 אנשים מרפאל שלא שתו כוס מים במשך שלושה ימים כדי שזה יקרה. אבל אני הייתי אישה צעירה בחודש תשיעי אז הכותרת הייתה: האמא של הסוללה. ככה זה כותרות, פעם הייתי מתנצלת - היום לא".
עד כמה כניסתה של מערכת הלייזר אור איתן היא בשורה?
"אור איתן היא בשורה שמסמלת כיוון. כרגע הלייזר בעוצמות שמתאימות לאיומים קטנים כמו מל"טים. היתרון הוא המעבר לשימוש באלקטרונים במקום בטילים. בדיוק כמו מונשוט, המעבר מטילים כימיקליים לאלקטרוניים הוא זול יותר מדלק ומכניקה. ככל שהטכנולוגיה תשתפר, אז אור איתן יוכל גם ליירט איומים גדולים יותר, והמערך ישנה את כלכלת הקרב".
"נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות - ואז הגיעה ההחלטה"
חדד חמלניק גדלה בקריית עקרון, כשאביה היה ראש המועצה. "המשמעות של להיות הבת של ראש המועצה במקום כזה היא להיות תיבת פניות, זה היה התפקיד הציבורי הראשון שלי", היא מעידה.
בהמשך היא עשתה תואר ראשון בהנדסת חלל ואווירונאוטיקה בטכניון, במסגרת עתודה אקדמית, ועם התקדמותה בצבא שירתה כקצינה במפא"ת. את בעלה, איש קבע, הכירה בצבא, והשניים עברו להתגורר ביישוב כרמית שבנגב.
מתוקף תפקידיהם אירועים ביטחוניים תמיד היו שזורים בחיי המשפחה, לפעמים בהתאמה מופתית. "בתי ארבל נולדה כשהייתי קצינה, יום אחרי שנגמר מבצע עמוד ענן. בני נבו נולד ביום האחרון של צוק איתן". בתה השלישית הדר כבר נולדה לאחר שעברה למגזר הציבורי ושימשה כראש מינהלת פרויקטי תשתיות לאומיות במשרד התחבורה. היא הגיחה היישר להשקת המסילה המהירה לירושלים. "לכל אחד מילדיי יש אבן דרך מוצמדת בקריירה".
בשנת 2021, כשהיא בת 37 בלבד, מונתה חדד חמלניק למנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, תפקיד שמילאה עד 2023. "בתפקיד הזה ראיתי במבט רחב מאוד איך במדינת ישראל יש שתי תעשיות מדהימות - הביטחון וההייטק - עם ממשק מינימלי ביניהן. החלל, שבו אני מתמקדת היום, בעצם מפגיש ביניהן ויכול לייצר לנו כאן הזדמנות אדירה".
את ההזדמנות הזאת חקרה חדד חמלניק בתקופת הצינון שלה מהממשלה, מה שהביא אותה להתחיל לגלגל את הרעיון למונשוט. אבל אז הגיע 7 באוקטובר. יום לאחר מתקפת חמאס היא מצאה את עצמה לבד בבית, כשבעלה בצבא, דואגת לחבר שנפצע וחוששת מחוליות מחבלים שהתפזרו באזור. "ביקשו ממני להביא ירקות לגדוד שמתארגן בסמוך. נכנסתי לאוטו והתחלתי לבכות", היא משחזרת. "אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שמדינת ישראל בימים הכי קריטיים שלה ואני קונה ירקות לרס"פ. הגעתי הביתה, והוצאתי דף נקי מהמדפסת".
הדף הזה היה תחילתה של קרן ההון סיכון Safedome, אותה החליטה לייסד באותם ימים עם אהוד שניאורסון ואיציק פרנפס. המטרה הייתה לסייע לסטארט־אפים צעירים, שעם פרוץ המלחמה נתקלו באתגרים רבים. "יצרנו רשימה ארוכה של משימות, את חלקן אפשר היה לעשות רק מתוך הממשלה, אבל היו כאלה שיכולנו לעשות בעצמנו".
ב־15 באוקטובר כבר קמה הקרן. "אמרנו שיהיה לנו קל יותר לרכז את הכסף מאשר כל בעלי הסטארט־אפים. כולם היו במילואים, אז באנו לשטחי הכינוס. בתוך כמה ימים נרשמו 1,000 חברות, בזכות פורמט שבנינו, שבו אפשר היה להירשם דרך הטלפון. גייסנו חלק מהכספים, לאף אחד מאיתנו לא הייתה שאיפה להקים קרן, וכשהבנו שהשוק חוזר לעצמו כי המלחמה לא עומדת להיגמר, עשינו את החיבורים וכל אחד התקדם לענייניו".
"חלל זה לא רק ספייס איקס ואילון מאסק. זה פה"
בכל מסלול הקריירה שלה גם נתקלה חדד חמלניק באתגר השוויון המגדרי, שהיא מרגישה שעדיין חשוב לדבר עליו. "אם היית שואל את הילה הקצינה בת ה־24, היא הייתה אומרת שאין הבדלים בין נשים לגברים - ותודה להוריי שגידלו אותי בעיוורון לגבולות. אבל ככל שעברתי כבכירה בין המערכות, הבנתי שיש פערים גדולים ומובנים. נשים, כמעט בכל מקום, צריכות לעבוד קשה יותר ולהיות טובות יותר כדי להגיע למקומות שגברים נמצאים בהם".
עם זאת, כאחת הנשים הבודדות בעולם הדיפנס־טק היא רואה את החוזקה. "למדתי שחשוב להביא נקודת מבט אחרת, נשית, בניהול ולא להתנצל ולנסות להיות כמו גברים. יש יתרון בלהיכנס לחדר בשמלה צבעונית כשכולם עם חליפות".
ועדיין, היא סבורה, אסטרונאוטיות ישראליות הן בגדר חלום רחוק. "המנטרה אצלנו בבית היא שכשאומרים את המשפט 'גם אני רוצה לטוס לירח' - זה סימן שנגמרים הוויכוחים. אבל לפני כשנה הבת שלי השיבה לי לפתע: מי עוצר אותך? אני לא חושבת שמספר אסטרונאוטיות ישראליות זה מדד. זה אולי סמלי, אבל זה קצת לא להתעסק במהות".
המהות בתפיסתה של חדד חמלניק לקידום נשים בתחום היא קודם כול להגדיל את מספר הנערות שמסיימות בגרות בפיזיקה. "כשהייתי במשרד המדע ראינו דבר מדהים בממצאי ועדת פרלמוטר להגדלת ההון האנושי להייטק: הבגרות בפיזיקה הפכה לסנן של המערכות והמצביע היחידי על כושר השתכרות. רואים מתאם חזק מאוד. ולמרות זאת, כיתות הפיזיקה עדיין לא מלאות בבנות. מכווינים אותן לביולוגיה, כימיה, ודברים אחרים.
"לכן אני אומרת להורי הבנות ולבנות עצמן - רק מתמטיקה, אנגלית ובגרות בפיזיקה. לא משנה הציון, אפילו 56. לטכניון לא מתקבלים בלי פיזיקה. הבנו שזו תקרת הזכוכית הראשונה מעל ראשי הבנות".
חדד חמלניק בעצמה מנסה לפלס את הדרך לנשים בחברה שלה, כשהיא משלבת בהנהלה כמעט 50% נשים ושואפת להעסיק כמה שיותר מהנדסות חשמל וחלל, אם כי כרגע היא מתקשה במאמץ המלחמתי. "יש עכשיו רק שתי מהנדסות בצוות הפיתוח וגם עליהן עבדתי קשה. אבל כשנשים רואות שאני מקדמת נשים, אז זה עושה את העבודה.
"מונשוט תתרום את החלק שלה כדי אנשים יבינו: חלל זה לא רק ספייס איקס ואילון מאסק. זה פה".