עמי לוטבק, ממייסדי WIZ / צילום: WIZ
המקום: המשרדים החדשים של וויז (Wiz) במתחם שרונה בתל אביב. יצירות אומנות מקומיות מעטרות את הקירות הגבוהים, המסעדה שמפעילה רותי ברודו מתחילה להתמלא, וכל פינה במקום זוהרת ומרשימה. עמי לוטבק, אחד מארבעת מייסדי החברה שעשתה היסטוריה עם האקזיט הגדול בתולדות ישראל, מתיישב איתנו לראיון בלעדי. לוטבק, סמנכ"ל הטכנולוגיות של החברה, לבוש טישרט ורודה שעליה מתנוסס הלוגו של החברה. זאת הפעם הראשונה שלו במשרדים החדשים, כשאין לו אפילו כרטיס עובד.
● "המלחמה סחטה אותי": מנכ"לית אל על חושפת בראיון בלעדי למה עזבה את החברה
● הבכיר שהתעקש על החץ: "הצבא התנגד, הגישה הייתה שנוכל להגן רק באמצעות תקיפה"
כשהוא מתחיל לספר על וויז, הוא לא ממהר לאמץ את השפה הנוצצת שמלווה בדרך כלל סיפורי הצלחה בסדר גודל כזה. להפך. "סטארט־אפ זה מאוד קשה, מאוד קשה", הוא אומר. "רק מי שהיה בפנים יודע כמה זה קשה וכמה זו רכבת הרים נוראית. אתה הרבה פעמים חושב שהכול הולך לקרוס". כמעט באותה נשימה, הוא מתקן את עצמו, או אולי משלים את התמונה. "קודם כל זה סיפור הצלחה קסום, מדהים. חלום שאני לא יכולתי בכלל לחלום". לוטבק, כמו שלושת חבריו, נושא כעת גם בתואר מיליארדר צעיר, כשלפי הערכות כל אחד מהם הכניס כשני מיליארד דולר בעקבות הרכישה.
לוטבק מכיר את שני הצדדים היטב, את ההצלחה הגדולה ואת האתגרים והקשיים בדרך. הוא מסרב לדבר במונחים של נוסחאות קסם, ומתעקש כי הסיפור של וויז לא קשור להברקה טכנולוגית רגעית, אלא ביכולת לזהות בעיה אמיתית ולפתור אותה בזמן הנכון. "זה לא הגיע מאיזה גאון שישב ופשוט חשב על זה", הוא אומר, "אלא מתוך פתרון לבעיה כואבת ואמיתית".
ואולי הסתירה הזו בין החיים היומיומיים לבין "תחושת הקסם" בדיעבד היא הדרך המדויקת ביותר להבין את הסיפור של וויז. חברה שקמה בעיצומה של הקורונה, שינתה כיוון כמעט מיד, צמחה בקצב חריג גם במונחי עמק הסיליקון, והגיעה בתוך שנים ספורות להכנסות של יותר ממיליארד דולר בשנה בעת מכירתה לגוגל ב־32 מיליארד דולר.
השיחה שהביאה לשינוי תפיסה
לוטבק נזכר בתחילת הדרך, כשהעולם כולו נכנס למוד חירום. "הפגישה הראשונה שלנו עם לקוח הייתה בכנס RSA בסן פרנסיסקו", הוא מספר. "בערב של אותו יום הכריזו על מצב חירום ועצרו את הכנס". מה שהיה אמור להיות רגע של פתיחה, של יציאה לשוק, הופך מיד לעצירה. אין כנס, אין פגישות, אין אינטראקציה ישירה עם לקוחות. בתוך זמן קצר גם ישראל נכנסת לסגר, והצוות מצא את עצמו עובד בתנאים שלא דומים לשום דבר שתכננו. אבל גם בלי הקורונה, הדברים לא היו פשוטים.
במקביל לנסיבות החיצוניות, גם הרעיון הראשוני לא הצליח לייצר עניין. "רצינו לשנות את עולם הרשתות", הוא אומר. "אבל לאף אחד לא היה כוח לשמוע על זה. העולם היה במשבר". אפילו השם הראשון של החברה, Beyond Networks, היה מבלבל במיוחד. לא הייתה אינדיקציה חדה לכישלון, אך גם לא סימנים ברורים להצלחה. העבודה נמשכה, אבל קשה היה להבין אם היא מתקדמת לכיוון הנכון. "אתה חושב שעשית את טעות חייך", הוא אומר. ובתוך המצב הזה, שבו הסביבה החיצונית לא הייתה יציבה וגם הכיוון הפנימי עדיין לא מתכנס, החלה להתגבש התובנה שתשנה הכול.
פנייה מלקוח ישראלי, חברה אלמונית בתחום היהלומים שחוותה תקיפה, הייתה רגע המפנה. "הוא אומר - 'אני מפחד שהתוקף יחזור. תגידו לי אם הוא יכול לחזור ומה הוא יעשה'", נזכר לוטבק. השאלה הזו, לדבריו, שינתה את נקודת המבט. במקום לנסות להסביר מה המוצר יודע לעשות, הצוות נדרש לעצור ולבחון את המערכת עצמה דרך העיניים של התוקף. הם התחילו לעבור על המערכת, שכבה אחר שכבה, בניסיון למפות את הסיכונים שקיימים. לא מתוך הנחה שיש תשובה ברורה, אלא מתוך ניסיון להבין את התמונה המלאה וכוללת. תוך כדי התהליך, הם נתקלו בנקודת גישה שלא הייתה אמורה להיות שם. "מצאנו חלון שאם נכנסים דרכו, אפשר להגיע ממש לקודש הקודשים של החברה", הוא אומר.
באותו רגע, לדבריו, התחדדה התובנה. לא מדובר רק בהגנה על מה שכבר נפרץ ובזיהוי איומים מוכרים, אלא בשאלה אחרת לגמרי - איך מזהים מראש את המקומות שדרכם ניתן להיכנס. "אין אף מוצר בעולם שיודע לענות על השאלה מאיפה התוקף יגיע", הוא אומר. "יש הרבה חברות שמגינות על הבית שלך מפני חלונות פתוחים או גדר פרוצה, אבל אין חברה שמסתכלת על הבית כולו ומזהה את כל הארגון שלך ואת נקודות הפריצה האפשריות". זו הייתה ראשיתה של וויז כפי שאנחנו מכירים אותה.
חג מולד אחד שילש את ההכנסות פי 3
אחרי שסבלה מהסגרים של ימי הקורונה הראשונים, נהנתה החברה מהמעבר המואץ של החברות הגדולות ביותר בארה"ב לפעילות ברשת ובענן בפרט. בתוך שנה צמחו ההכנסות מאפס ל־40 מיליון דולר ובשנה שלאחר מכן ל־170 מיליון דולר.
"חלק מהרעיון בסטארט־אפ הוא לדעת למצוא את הגל הנכון ולהגיע אליו במהירות הנכונה. המעבר לענן בשנת הקורונה היה גל מטורף בשבילנו", הוא אומר, והוסיף כי החברה שלו ושותפיו צפברה את האמון של הלקוחות הגדולים ביותר שניתן להעלות על הדעת.
בנקודה זו, לוטבק בטוח שהקרדיט מגיע לגישה ולחיבור ללקוחות: כלל העובדים, לרבות המייסדים, היו זמינים כמעט 24/7 ללקוחות מכל רחבי הגלובוס. אם צריך לשים את האצבע על אירוע אחד שמייצג זאת יותר מכל, יהיה זה חג המולד של 2021. אז, ככל העובדים נרתמו במשך שבוע לתקן בעיית אבטחה שנוצרה בעקבות מתקפת סייבר על חברות אמריקאיות רבות. "הם זכרו לנו שהיינו שם בשבילם בכריסמס. היינו היחידים שעבדו קשה בשבילם והצליחו לפתור להם את הבעיה. שילשנו את ההכנסות שלנו רק בעקבות הארוע הזה", הוא נזכר.
אתה מדבר על משברים, אבל מבחוץ זה נראה כמו סיפור הצלחה חלק. מתי זה כן הרגיש קשה?
"תמיד קל לזכור את העליות ולשכוח את הירידות", הוא אומר, וחוזר למשבר ההייטק העולמי שהכביד על השוק ב־2022־2023. "כשאתה סטארט־אפ שגדל במספרים שמעולם לא נראו, אתה כל הזמן שואל את עצמך מתי זה יתהפך. מתי תחזור להיות 'חברה רגילה'. זה כמו ספורטאי שניצח בתחרות וכולם מתקשרים אליו, אבל שנה אחר כך זה כבר לא אותו דבר".
מה היה החשש המרכזי באותה תקופה?
"פחדנו שלא נגדל פי שניים או פי שלושה, אלא שפתאום נגדל רק פי 1.5. המספרים שלנו היו מדהימים, זה לא שהם לא היו טובים. פשוט תמיד רצינו לשאוף ליותר".
הבכיר שהגיע מבחוץ "עם דנ"א אחר"
לוטבק מספר כי באותה נקודת זמן, החברה ביצעה שינוי מהותי: "החלפנו את מי שהוביל את המכירות. זה אירוע תרבותי לא פשוט כלל. פתאום מגיע מישהו מבחוץ, מישהו עם דנ"א אחר - דאלי ראג'ק". לדבריו, עד אותו שלב החברה התנהלה יותר כמו "משפחה", עם עבודה מאוד אורגנית. הכנסת שכבת הנהלה נוספת שינתה את האיזון הזה.
איך מתמודדים עם שינוי כזה? מילות המפתח באירוע הן לדבריו "אמון ותקשורת". "הוא הולך להביא אנשים משלו וגם הולך לפטר הרבה אנשים שאתה אוהב", אומר לוטבק, ומדגיש שזה לא אירוע חד שקורה ביום אחד.
אבל למה בכלל להביא איש מכירות אם החברה מוכרת את עצמה כל כך טוב.
"מאפס ל־40 מיליון דולר הצלחנו להגיע כמעט בלי אנשי מכירות, אבל כדי להגיע למספרים יותר גדולים אתה צריך לבנות מכונת מכירות". הוא מדגיש שלא מדובר רק באנשים, אלא במערכת שלמה. שותפויות, עבודה עם גורמים נוספים, הבנה עמוקה של תהליכי מכירה: "אתה לא יכול להגיע למיליארד דולר בלי מכונת מכירות משומנת מאוד".
"כל חברה באשר היא תהיה בסכנה"
במבט צופה פני עתיד, לוטבק בטוח שוויז לא יכולה לנוח על זרי הדפנה, ולמעשה אין חברה בעולם שיכולה. הוא מכנה זאת "הבאג אלפיים החדש של הסייבר", כשהוא מתכוון למהפכת ה־AI. היא גם מסבירה עד כמה אסטרטגי שיתוף הפעולה עם גוגל.
"אני לא חושב שאנשים מבינים מספיק מה הולך לקרות בשנה הקרובה", הוא אומר. "חישבו על מעבדה שנמצאת בארה"ב שמפתחת מכשיר שיאפשר לכל אחד להיכנס לכל דלת, לכל רכב ולעבור כל קיר. בימים אלה מפותחים מודלי שפה חדשים שמסוגלים לתפקד בעצם כחוקרי החולשות הטובים בעולם - וההערכה היא שתוך שנה, אולי פחות, הם ישוחררו לעולם בקוד פתוח, וזה אומר שכל מנגנוני האבטחה שהכרנו, כל אסטרטגיית ההגנה על כל תוכנה כלשהי, תהפוך מיותרת.
"אני רואה את זה כמו שעון חול שיש לו תאריך תפוגה של שנה - ובטווח הזמן הזה כל תוכנה עשויה להימצא בסכנה, כל קוד עשוי למצוא את עצמו תחת איום, ויש כאלה שצופים שזה יקרה מוקדם יותר. זה הנעלם הגדול שנמצא לפנינו. זה אומר שכל חברה תהיה בסכנה, לא רק חברות טכנולוגיות".
האם כלי הבינה המלאכותית יכולים לשמש גם את המגינים, כלומר אתכם, באותה מידה שהם יכולים לשמש את התוקפים?
"זה בדיוק הייעוד שאני מדבר עליו. אנחנו חברת הסייבר המובילה בעולם, והגענו לפסגות שלא חלמנו עליהן. האתגר הבא הוא לסייע לכל אחד לצלוח את המעבר לעידן ה־AI בצורה בטוחה. זה מחייב פעולה בקנה מידה גדול, כזה שמגיע לכל השוק ולכל לקוח בעולם. לוויז אין את הכוח הזה, אך לגוגל יש מיליוני לקוחות, ואיתם נוכל להגיע לכל לקוח בעולם ולעזור לו להגן על התוכנה שלו. זו סכנה גדולה ואתגר משמעותי מכל מה שהתמודדנו איתו, ואין לנו זמן. זה עניין של חודשים, אולי שנה, עד שהתוקפים יוכלו להשתמש בכלי ה־AI, ובינתיים עלינו לשים בידיים של התעשייה את המגינים הנכונים".
כלומר הסיפור של וויז כחברת סייבר לענן שנקנתה על ידי פעילות הענן של גוגל משתנה?
"הנקודה כאן היא הרבה מעבר לענן, אנחנו מדברים על כל תוכנה שקיימת בעולם. אנשים שואלים אותי: קנו את החברה שלך, אז עכשיו אתה על חוף הים? זה ממש לא עובד ככה. רכישה היא כמו ילד שנולד - לא משהו שאתה עושה בשביל כסף - אלא מתוך מטרה אמיתית לעשות משהו חשוב בעולם והוא לבנות כמה שיותר מהר את וויז כחברה שמוכנה להגן על כל חברה בעולם מאיומי ה־AI שמגיעים בצעדי ענק".
איך תיראה וויז בתוך אימפריית גוגל
אחת השאלות המסקרנות ביותר היא כיצד תיראה וויז בתוך המארג הגדול של גוגל. לוטבק מעריך כי "החיבור שלנו לחברה כזו הוא קריטי לעתיד אסטרטגיית אבטחת המידע העולמית", לא פחות מכך. הוא מוסיף כי "כלי ההגנה של העתיד צריכים להיות כלים מסוג חדש. התפקיד ההיסטורי שלנו, הייעוד שלנו, הוא לקחת את המודלים הללו ולהכניס אותם למוצר אבטחה חדש, שהוא שונה מוויז - שתשתנה מן היסוד. כך שללכת לחוף הים מבחינתי כרגע זו לא אופציה".
מה יהיה התפקיד החדש שלכם בהנהלה של גוגל?
"יש עוד הרבה דברים שאנחנו עדיין לא בטוחים לגביהם ולא יודעים איך הם ייראו. וויז תתנהל כמותג עצמאי והמוצר שלנו לא ישתנה. הוא רק יתרחב. הרבה שואלים אותי: איך אתם קשורים בעצם לענן של גוגל (הרכישה התבצעה דרך חטיבת הענן, מ"ו וא"ג), אבל המטרה כבר איננה רק להגן על עולם הענן, אלא העולם כולו מפני איומי ה־AI".
הצטרפתם לגוגל כשהיא מובילה עם ג'מיני 3, לאחר שפיגרה אחרי OpenAI. מה יקרה אם יתברר ששחקניות כמו אנתרופיק מוצלחות יותר, ווויז תמצא את עצמה בצד המפסיד?
"אתה לא מגיע לסטארט־אפ אם אתה מפחד לנסות. היה אומץ לעזוב את מיקרוסופט ולהקים את וויז. כדי לשמר את רמת החדשנות שלנו נצטרך הרבה אומץ, אבל בשביל זה אנחנו פה וזו מהות האירוע. היכולת שלנו לעמוד באתגרים כצוות היא חלק מהותי מההצלחה שלנו, וזה ישרת אותנו גם בהמשך".
מניות חברות בתוכנה נחתכו בחדות בחודשים האחרונים בשל חשש המשקיעים שהבינה המלאכותית תחליף או תייתר את חלקן. אתה חושב שהסנטימנט הזה מוצדק?
"מומחי ה־AI הגדולים שאני משוחח איתם מופתעים לפעמים עד כמה המודלים הללו טובים בתקיפות סייבר עבור מי שירצה לנצל אותם לשימושים הללו, ולכן אני מאמין שהבינה המלאכותית תוכל לעקוף את רוב מוצרי אבטחת המידע בעולם. כל הדרך שבה עושים היום אבטחת מידע, שבנויה על איתור חולשות ומניעת פישינג, הולכת להיות בבעיה".
מי יצליחו לשרוד?
"בקרב חברות הסייבר, מי שלא ימציא את עצמו מחדש יהיה לא רלוונטי. מצד שני, מוצר שכבר מותקן אצל לקוחות ואהוב על ידי אנשי התוכנה והסייבר בחברות הללו, ויצלח את אתגר ה־AI, יוכל לשרוד ולהצליח. חברות הסייבר יהיו חייבות להפוך לחברות AI, וזו הסיבה לכך שהאיחוד בין וויז לגוגל הוא אסטרטגי וקריטי כל כך".
"העסקה לא שינתה את חיינו מהותית"
הפכת בן לילה למיליארדר. איך זה שינה את החיים שלך? אתה הרי יכול כבר היום לפרוש מבלי שתצטרך לעבוד יותר בחיים שלך.
"אני מאוד גאה בסיפור ההצלחה הקסום הזה שנקרא וויז, וגאה להיות חלק מחברה שעושה היסטוריה. אני מקווה גם שהסיפור שלנו יעזור לסיפורי הצלחה נוספים רבים בארץ. אבל אנחנו באמת לא מרגישים שהגענו לנחלה - אלא מחפשים את פסגת ההר הבאה שאפשר יהיה להגיע אליה. כצוות של וויז בתוך הצוות המוביל של גוגל יש לנו אחריות אמיתית להגיע לשם וזה מה שמעסיק אותנו".
ובכל זאת.
"מכרנו כבר חברה בעבר (אדאלום שנמכרה למיקרוסופט, א"ג, מ"ו), וכסף מעולם לא היה המטרה - וגם לא היה חסר לנו. כשהקמנו את וויז לא חשבנו על כסף. אמרתי לעצמי: 'מה אנחנו צריכים את זה? היו לי אז שני ילדים קטנים, עכשיו אאבד שמונה שנים מהחיים בלי להיות לצידם ממש, למה לי לעשות את זה?'. יש נטייה גדולה להתעסק בנושא הכסף, אבל העסקה הזו לא שינתה באופן מהותי את חיינו. אנחנו עדיין גרים בבנימינה באותו הבית, אשתי רופאה שנוסעת שעות הלוך ושוב לבית חולים בפריפריה, ויש לנו ארבעה ילדים. בסוף, מה שמעסיק אותנו אלה החיים עצמם, שמשמעותיים יותר ממספרים.
"את הדברים החשובים אתה לא יכול לקנות בכסף. יש בדיחה שרצה בצוות שכולנו יכולנו לעשות את מה שאנחנו עושים כאן גם בחינם. וויז היא בית הספר הטוב בעולם לבניית חברה, המקום שבו אפשר ללמוד על הכול: איך לפתח מוצר, איך לבנות מותג, סטייל, יחסי ציבור. אתה מרגיש שאתה לומד כל הזמן ושאתה חלק ממשהו גדול. החברה נותנת לכל אחד להרגיש שהוא מייצר אימפקט משמעותי לכלכלה ולישראל, גם בזמן מלחמה, וזו בהחלט נקודת אור בתקופה של הרבה חושך".
הפמילי אופיס הפרטי והתמריץ מגוגל
לאחרונה נחשף כי לוטבק ויתר המייסדים ינהלו את כספי האקזיט באמצעות פמילי אופיס חדש בראשות יוטב קוסטיקה, שפרש לאחרונה מתפקידו כמנכ"ל מור קרנות נאמנות. ארבעת המייסדים צפויים להיות הלקוחות היחידים של המשרד החדש שינהל שמונה מיליארד דולר. לוטבק עצמו מסרב להתייחס לסוגייה.
לצד זאת, העבירו המייסדים כ־400 מיליון דולר לקרן הפילנטרופית מריט ספרד (Merit Spread Foundation), שהיא בין המשקיעות החדשות ברשת 13. מבחינתו, מדובר בהשקעה למטרות רחוקות וחברתיות והוא אינו מעורב בהן. "זה נשמע מוזר, אבל הצורך להצטיין עכשיו בגוגל הוא גדול יותר מאשר הלחץ שהרגשנו בשש השנים של קיומה של החברה. אתה לא מוכר חברה ב־32 מיליארד דולר והולך לים".
אפשר להניח גם שגוגל החתימה אתכם על חוזים שמעודדים אתכם להישאר בחברה.
"אתם יכולים להגיד את אותו הדבר על העסקה הקודמת שעשינו. אם לא היינו נשארים עם מיקרוסופט (לתקופה של חמש שנים, א"ג, מ"ו) ומשקיעים שם המון - עד הרכישה המוצלחת של החברה בישראל היום, גם לא היה לנו את הפרק שבו אנחנו נמצאים היום. החיים הם משחק ארוך שאתה צריך לשחק, והרכישות הן חלק קטן באירוע. המטרה המרכזית שלי בשלב זה היא לראות את וויז נכנסת בצורה טובה לגוגל, ולדאוג שאנחנו מצליחים לנצח. יש לנו מחויבות לילד הזה שהוא סך הכל בן שש".
איחדתם את ההון שלכם כדי להשקיע במטרות גדולות. זה נראה כמו הגרסה הישראלית של הקרן של ביל גייטס או ג'ף בזוס - מיליארדים שיושקעו בפילנתרופיה ובהשקעות?
"אני עדיין לא יודע, אבל אני חושב שנכונה האמירה מספרי הקומיקס לפיה 'עם כוח גדול מגיעה גם אחריות כבדה'. זה נכון גם לפיתוח סייבר בענן, וזה גם נכון לדרך שבה אתה ממשיך לעזור למקום שבו גדלת וצמחת. זה יכול להיות לנושאים כמו רפואה או חינוך, ובאופן כללי למקומות שעזרו לנו להצליח. אבל זה כרגע רק חלק מהסיפור שלנו. הפוקוס הוא על וויז ולוודא שסיפור ההצלחה הזה עם ההר שכבשנו עד עכשיו הוא כלום ביחס להר הבא שאנחנו עומדים למרגלותיו".
מסלול לא שגרתי: "אני לא ילד מחשבים"
אבל אצל לוטבק, הסיפור הזה לא מתחיל בטכנולוגיה או ביזמות. הוא גדל בחיפה, על הכרמל, במשפחה דתית. הוא למד בישיבה התיכונית יבנה, היכן שלמד גם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, במסגרת שדורשת משמעת אינטנסיבית ושעות לימוד ארוכות. "הלימודים בישיבה התיכונית מכינים אותך לעבודה אינטנסיבית. לומדים כל יום עד שש בערב", הוא אומר. במקביל, עוד בזמן התיכון, הוא התחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, לעיתים עד שעות הערב המאוחרות. השילוב הזה, בין מסגרת תובענית לבין דחיפה עצמית, הפך לחלק מהדפוס שלו הרבה לפני עולם הסטארט־אפים.
"אני לא ילד מחשבים. זה לא הסטריאוטיפ שיש לנו", הוא אומר. "גם היום אני לא איזה אשף מחשבים". עם זאת, הבית סיפק רקע ריאלי מרשים: אמא מורה למתמטיקה ואבא פיזיקאי שעבד שנים רבות ברפאל. "חשבתי שאני אהיה בתחום המחשבים, אבל לא חשבתי שאני נועדתי להיות CTO של חברה שתהיה האקזיט הכי גדול בהיסטוריה של המדינה", הוא הוסיף.
לדבריו, "הכיוון המקצועי התחיל להתבהר רק לקראת סוף התיכון, כשהבין שיש מסלולים בצבא שהוא כלל לא היה מודע אליהם קודם. בזכות הרקע של אבא שלי ידעתי שיש מסלולים שונים". כך הגיע לתלפיות, תוכנית שמבחינתו הייתה נקודת מפנה "ששינתה לי את החיים באופן משמעותי".
הקשר המיוחד שנוצר בתלפיות
בצבא גם נוצר החיבור בין ארבעת החברים שיעמדו בהמשך מאחורי האקזיט הענק. "הייתי בן 17, עברנו תשע שנים בצבא יחד. זה המון זמן. זה בונה אמון ברמה אחרת", הוא סיפר. הקשר הזה, לדבריו, הוא לא רק יתרון אלא תנאי. "כשאתה עובר דברים קשים יחד, נוצר משהו אחר. זה לא רק עבודה, זה לא רק מקצועי".
לוטבק הוא אמנם סמנכ"ל טכנולוגיות, תפקיד שמאפיין בדרך כלל מנהלים מופנים ששולטים במספרים יותר מאשר ביחסי אנוש. אבל מאז שהוא זוכר את עצמו בוויז, הוא עסוק בעיקר בשיחות עם לקוחות. את כישורי השיח והסיפור שלו, הוא מייחס, בין השאר לסבו, מרדכי אדלר, ניצול שואה, שהיה קרוב אליו במיוחד. "אני מאוד מאמין בכוח של סיפור ושל מטרה", אומר לוטבק. "הניצחון שלו על הנאצים זה שהוא הצליח להקים משפחה ולהמשיך לבנות חיים במדינת ישראל". ובכלל, כך מספר לוטבק, הראיון היה אמור להתקיים עם סבא שלו, שנפטר זמן קצר לפני ההודעה הרשמית על סגירת העסקה.
סבו, מרדכי אדלר, שרד את המחנות אושוויץ ודכאו, עלה לישראל במסע רגלי מפרך ובאוניית מעפילים, התגייס לצה"ל ובנה מחדש את חייו אחרי המלחמה. "לא היתה לו השכלה אקדמית או הכשרה, אבל הוא היה טוב במספרים, וניצל זאת כדי לבנות לעצמו חיים חדשים". הוא שימש חובש בצבא, השתחרר כמחסנאי רפואי והפך להיות קניין ברשת המרכולים הותיקה קו־אופ צפון. "מעבר למספרים, הוא היה אדם מאוד ישר". לדבריו, זה היה אחד הדברים שהסב הכי התגאה בהם. "זה תפקיד שיש בו הרבה פיתויים, והוא תמיד היה מאוד גאה שהוא שומר על יושרה".
בין השניים היה קשר כמעט יומיומי, אבל הזיכרון החזק ביותר הוא דווקא מהרגעים המאוחרים. "כשהוא כבר לא ראה וכבר לא יכול היה ללכת, הוא עדיין ידע להעריך את הטוב", מספר לוטבק. "אני זוכר שממש לא מזמן הבאנו אותו מבית החולים לחגוג יום הולדת, והוא היה בעננים. הוא אמר לי, אני לא מאמין שאני זוכה להיות פה". הסב הגאה היה מעורב בנעשה בוויז עד מספר ימים לפני המכירה, אז נפטר. "הוא שלח לנו ברכה מיוחדת לרגל הקמת החברה, ולאחר מכן דאג להתעדכן בכל חדשה אודותיה. מאוד רציתי לערוך את הראיון הזה יחד איתו".
"אין אצלנו עובדי קבלן"
נקודה מרכזית שחוזרת בדבריו של לוטבק היא הדנ"א של וויז. "זה לא היזמים ואפילו לא הרעיון, זו החבורה שבנינו", הוא חוזר ואומר. המשפט הזה, שנשמע קלישאתי ברוב המקרים, מצא בחברה ביטוי מיוחד.
"אין אצלנו עובדי קבלן", הוא אומר, ומזכיר את לנה, עובדת ניקיון שליוותה את החברה לאורך השנים, והגיעה עם המייסדים עוד ממיקרוסופט. בהמשך, כשהיה סיבוב סקנדרי לעובדים, לאחר הצעת הרכישה הראשונה של גוגל, שבסוף לא התקבלה, אומר עמי ש"גם היא עשתה סקנדרי". מבחינתו, זה לא פרט שולי, אלא ביטוי לתפיסה.
אתה מגיע מרקע רקע חברתי שונה משאר יזמי החברה, שההשתתפו בין השאר במחאה נגד המהפכה המשפטית. איך הרגשת לנוכח הפער הזה?
"יש כאן קבוצת מייסדים שמגיעים מרקעים שונים וזה, בעיני, כל היופי בוויז. זה גם הסיפור הישראלי - כך שלאנשים שמגיעים מרקעים שונים יש מטרה משותפת ויכולים באמת לבצע כל משימה. אני כל חיי המוקדמים חייתי בבועה, עד שהצטרפתי לתלפיות ונחשפתי לחלקים אחרים בחברה הישראלית".
לסיום, אתם יזמים סדרתיים שהולכים הרבה שנים יחד. אתם כבר חושבים על הסטארט-אפ השלישי שלכם?
"האמת היא שאין לי מושג מה יהיה בעתיד. אנחנו מאוד ממוקדים במה שאנחנו עושים, וזה חלק מהתרבות שלנו בוויז. יש כל כך הרבה רעש מסביב, כך שאנחנו חייבים להתמקד בדבר הבא, וכרגע הדבר הבא להיכנס לגוגל בצורה טובה ולהצליח בעולמות ההגנה ב־AI. מה יהיה אחרי? אין לי מושג, זה חלק מהמסע הלא צפוי הזה, ואני מקווה שהוא ימשיך להיות קסום כמו שהיה בוויז עד עכשיו".