לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הוגשה תביעה על סכום של 100 מיליון שקל נגד עיריית יהוד־מונוסון והוועדה המקומית לתכנון ובנייה בשל עיכוב בלתי סביר, כך נטען, בהוצאת היתרי בנייה לפרויקט מגורים ומסחר ב"מתחם השלושה" בעיר.
בימים אלו הפרויקט כבר החל להיבנות ומתקדם בפועל, אך לטענת התובעות, עיכוב של שבע שנים לא היה הכרחי וגרר להן נזקים כספיים כבדים. לטענת חברות הבנייה י.ר. אחים עזרא חברה לבניין בע"מ וגמול יהוד בע"מ, באמצעות עו"ד שי שמש ממשרד כהן שמש ועו"ד יוסי עזרא, העיכוב נגרם כתוצאה ישירה ממחדלי הנתבעות. לדבריהן, העירייה והוועדה המקומית התעלמו מזכויותיהן, עיכבו את הפרויקט וגרמו להן ל"נזקי עתק".
● האם נכס ריק בעיני הבעלים הוא גם נכס ריק בעיני העירייה?
● המקרה הנדיר שהגיע לעליון: מתי עיכוב בתשלום על בית מצדיק ביטול
עוד נטען כי העירייה ביטלה באופן חד־צדדי הסכם לפיתוח תשתיות עם חברה אחרת, שהיה תנאי מוקדם והכרחי להתחלת הבנייה. הצעד הוליד סכסוך משפטי ממושך, ולטענת התובעות נוצר מצב אבסורדי כפול: מצד אחד, העירייה חתמה על ההסכם ובהמשך טענה כי אינו חוקי וניסתה להשתחרר ממנו; מצד שני, היא חסמה את ביצוע עבודות הפיתוח בשל הסכסוך, ובמקביל הוועדה המקומית כזרוע נוספת שלה סירבה להנפיק היתרי בנייה בנימוק שהפיתוח טרם החל.
הנזקים אותן מפרטות התובעות בכתב התביעות כוללות תשלומי פינוי ושכירות למפונים, הנפקת ערבויות, עלויות מימון ואשראי כבודות שנשאו בהן לאורך השנים, עלויות תשומה ובנייה דרמטית ופגיעה חמורה בשווי הפרויקט, המוניטין של התובעות ואובדן רווח.
הסכם בלב הסכסוך
התובעות הן גמול יהוד בע"מ, המחזיקה בזכויות במקרקעין במתחם, וחברת י.ר. אחים עזרא חברה לבניין בע"מ, קבלנית שחתמה עם גמול יהוד על הסכם קומבינציה לבניית הפרויקט. לטענתן, עיריית יהוד־מונוסון יצרה ותחזקה סכסוך משפטי ממושך עם חברת לנדקו, שמנע את ביצוע עבודות הפיתוח והתשתית במתחם.
ביסוד הסכסוך עומד הסכם תשתיות משנת 2000 בין העירייה לבין גוף שזכויותיו הועברו ללנדקו. לפי ההסכם, התחייבה לנדקו לבצע עבודות פיתוח במתחם השלושה, חטיבת קרקע בשטח של כ־63 דונם, ובתמורה לקבל את היטלי הפיתוח. מדובר בפרויקט פינוי־בינוי הכולל הקמת תשתיות ציבוריות כגון כבישים, מערכות ניקוז, שטחים ציבוריים ומבני ציבור.
עמד הסכם תשתיות משנת 2000 בין הערייה לבין גוף שזכויותיו הועברו ללנדקו והיא התחייבה לבצע עבודות פיצוי במתחם השלושה ובתמורה לקבל היטלי פיתוח. עניינו של ההסכם בפיתוחה של חטיבת קרקע בתחומי העיר יהוד ששטחה כ-63 דונם. על-פי תוכניות המתאר, המתחם צפוי להפוך לפרויקט של פינוי-בינוי, כאשר ההסכם נועד להסדיר את ביצוע עבודות התשתית הציבורית (רחובות, מערכות תיעול, שצ"פים, מבני ציבור וכיו"ב) הדרושות לצורך ביצוע הפרויקט.
בגדר ההסכם נקבע כי לנדקו תתכנן את עבודות התשתית הציבורית ותבצען - הכול על חשבונה - ובתמורה היא, ולא עיריית יהוד, תגבה את היטלי הפיתוח על הקרקע. החוזה לא יצא אל הפועל, והעירייה ניסתה להשתחרר ממנו וזאת בתזמון שנטען כלא מקרי.
לפי כתב התביעה, בשנת 2011, כשהגיע העת לקדם את עבודות הפיתוח במקרקעין, עיריית יהוד שלחה הודעה חד צדדית לביטול אותו הסכם שהוגדר על ידי בית המשפט "כהסכם שלא כדין". וזאת, תוך התעלמות מוחלטת מזכויות התובעות. הסכסוך הוביל להליכים משפטיים ממושכים, שבסופם נדחתה תביעת לנדקו נגד העירייה.
עוד נטען כי במסגרת ההליך, בית המשפט העליון - בערעור שנמחק בסופו של דבר - קיבל את עמדת העירייה והורה על ביטול צו מניעה זמני שעיכב את ביצוע העבודות. בפסק הדין צוין כי "דומה שיש צורך ציבורי בביצוע העבודות, בעיקר לטובת התושבים במקום ותושבים באזור שכן".
לפי כתב התביעה נטען כי צוין גם ש"בשל ההליכים המשפטיים התעכב ביצוען (של העבודות) זמן רב וכי ליזם של מיזם פינוי בינוי נגרם נזק מהתמשכות ההליכים".
לטענת התובעות, הנתבעת ידעה כי הסכסוך עם לנדקו מונע את פיתוח המתחם אך הייתה אדישה לנזקים העצומים שנסובו מדי יום לתובעות, ולצדדי ג'. הנתבעות לא פעלו להסרת המכשול והמשיכו בניהול ההליכים המשפטיים.
להשלמת התמונה נטען כי כאשר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה התבקשה להוציא היתר לבניין הראשון, היא החליטה לסרב ולהפנות את התובעות לסעיף בהסכם המתנה את קבלת ההיתר בתחילת עבודות הפיתוח, שהרי לאור ההליכים המשפטיים והסכסוך שנוצר לא התממשו.
מעיריית יהוד-מונוסון נמסר כי: "העירייה קיבלה לידיה היום את כתב התביעה. מעיון ראשוני בתביעה נראה, כי התביעה חסרת כל בסיס עובדתי ומשפטי. העירייה תגיש את תגובתה לבית המשפט".
