מנהל אגף אירועים בעירייה במרכז הארץ יקבל את כל רכושו של קשיש שצווה לו אותו בצוואתו - כך קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
המנוח היה נשוי פעמיים, והמתנגדת לצוואה הייתה בתה של אשתו השנייה, שגם היא נפטרה. המנוח ואשתו השנייה ערכו בעבר צוואות הדדיות, בהן נקבע כי לאחר מותם יועבר מלוא רכושם לבתה של האישה. לצוואה זו נוסף סעיף בו נכתב כי הם שומרים לעצמם את הזכות לבטל את הצוואה בכל עת.
● קרב על מאות דירות: מדוע בוטלה צוואת ה"טייקונית"?
● בית המשפט הוציא יורש חוקי מביתו. זו הסיבה
עובד העירייה נכנס לתמונה כאשר הכיר את המנוח בתקופת הקורונה. העובד התנדב בבית קשישים במסגרת פרויקט שיזם, בו עובדי האגף סייעו לקשישים להגיע לחיסונים.
בהמשך ערך המנוח צוואה נוספת המבטלת את הצוואה הקודמת, והוריש את כל רכושו לעובד העירייה. הצוואה נערכה על-ידי עורך דין ובנו ששימשו עדים לה, ומעמד החתימה על הצוואה תועד בווידאו.
בצוואה החדשה צוין כי הסיבה לביטול הצוואה הקודמת היא שבתה של אשתו השנייה של המנוח ניתקה כל קשר עם המנוח ועם אמה, ולא סעדה אותה בעת שחלתה ועד לפטירתה.
המתנגדת: השפעה בלתי הוגנת
עובד העירייה הגיש בקשה לקיום הצוואה. מנגד, בתה של אשתו השנייה של המנוח הגישה התנגדות לקיום הצוואה, וטענה כי הדרך לבטל צוואה הדדית לאחר מות אחד המצווים הוא הסתלקות כללית של המצווה השני, ולכן היא היורשת הבלעדית.
עוד היא טענה כי עובד העירייה ניצל את מעמדו כעובד ציבור כדי לקבל טובות הנאה, וכי היה עליו לסרב לקבל אותן. בנוסף היא טענה להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות בצוואה, אשר מכוחן יש לבטלה.
לטענתה, בעת הצוואה, המנוח לא היה כשיר לחתום עליה, שכן הוא היה אדם חולה שהתגורר לבדו עם מטפלת, היה לאחר אירוע מוחי ונזקק לתרופות רבות. כתוצאה מכך, נטען, היה על עורך הדין להימנע מלהחתים את המנוח על צוואה חדשה בטרם קבלת תעודה רפואית מתאימה.
בית המשפט: המנוח היה צלול ועצמאי
בית המשפט סבר, על-פי הראיות שהוצגו בפניו, כי המנוח היה צלול ועצמאי, לכל הפחות עד לתקופת אשפוזו. בית המשפט עמד על כך שבעת החתימה על הצוואה החדשה המנוח השיב בחיוב לשאלת עורך הדין האם קרא את הצוואה, ועורך דין וידא שהיא נערכה מתוך רצון חופשי.
בנוסף, המנוח אישר שהוא מוריש את רכושו "לחבר שעזר לי הרבה", והסביר בפירוט ובכאב את הסיבה לנישולה של המתנגדת, בכך שהיא לא הגיעה לבקר את המנוחה בבית החולים וניתקה את הקשר עם שניהם.
בית המשפט לא מצא כי הייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח או מעורבות בעייתית בכתיבת צוואתו.
בית המשפט מצא לנכון להוסיף כי הוא מודע לתופעה המצערת ההולכת וגוברת של ניצול קשישים עריריים מתוך תאוות-בצע, אך הוא לא התרשם שכך קרה במקרה הנדון.
המתנגדת ניתקה קשר
לאחר בחינת הראיות, בית המשפט קבע כי עובד העירייה שימש כמשענת ותמיכה למנוח מתוך רצון טוב ואמיתי, וכי המנוח אף ראה בו בן משפחה ו/או ידיד אמת. מנגד, לגישת בית המשפט, המתנגדת בחרה באופן מודע לנתק קשר עם אמה ועם המנוח דווקא במהלך שנות חייהם האחרונות, תוך שסברה ככל הנראה כי חלקה בעיזבונם מובטח.
בית המשפט הוסיף כי המתנגדת נימקה את הימנעותה מלבקר את אמה בבית החולים בימיה האחרונים בכך שרצתה "לזכור אותה כפי שהייתה בימים טובים יותר", זאת בהתעלם מכך שנטל הטיפול באמה נפל על המנוח.
אם לא די בכך, בית המשפט ציין כי "המתנגדת ניתקה קשר עם המנוח ביודעה כי הוא נותר ערירי ללא בני משפחה - ולפתע, לאחר פטירתו, 'התעוררה' המתנגדת, תוך ש'נזכרה' בזכויותיה מכוח צוואת המנוחים".
לדברי בית המשפט, "לא ניתן להתעלם מהכאב הניכר בפניו של המנוח, כפי שעולה מסרטון עריכת הצוואה, עת דיבר על התנהלותה של המתנגדת כלפי אמה המנוחה".
