בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי אדם עם פיגור שכלי, שמונה לו אפוטרופוס, יכול להוריש לאפוטרופוס ולילדיו רכוש.
● בן 83 הוריש את כל רכושו לעובד עירייה שעזר לו. מה קרה כשהמשפחה התנגדה?
● קרב על מאות דירות: מדוע בוטלה צוואת ה"טייקונית"?
במקרה הנדון, האפוטרופוסית מונתה בשנת 2001, כאשר המנוחה אמרה בבית המשפט כי האפוטרופוסית דואגת לה, ובאותו מעמד ציינה כי היא רוצה להוריש לה את הדירה, וכי האפוטרופוסית וילדיה ימשיכו לטפל בה.
בשנת 2008 אמרה המנוחה לבית המשפט כי היא רוצה להוריש את כל רכושה, הכולל שתי דירות, לאפוטרופוסית, וציינה כי אין לה בני משפחה ואף אדם אחר קרוב.
המנוחה נפטרה בשנת 2022. היורשים הגישו בקשה לקיום הצוואה, בעוד בת הדודה של המנוחה והיורשת שלה על-פי דין, שלא הייתה בקשר עם המנוחה במשך עשרות שנים, הגישה התנגדות לכך.
בת הדודה טענה כי למנוחה היה פיגור שכלי, וכי היא לא הייתה יכולה להבין את טיבה של הצוואה. בנוסף טענה כי האפוטרופסית הייתה מעורבת בהכנת הצוואה וניצלה לרעה את תפקידה ואת מעמדה כאפוטרופוס, על-מנת להשפיע על המנוחה להעניק את כל עיזבונה לילדיה. עוד ציינה בת הדודה כי האפוטרופוסית פעלה בניגוד עניינים קיצוני, תוך הפרת חובת הנאמנות המוטלת עליה מכוח היותה אפוטרופוסית של המנוחה, ועל כן אין לקיים את הצוואה.
בית המשפט הורה על קיום הצוואה
מנגד נטענו ילדיה של האפוטרופוסית, באמצעות עו"ד בעז קראוס, כי בין משפחתם לבין המנוחה הייתה מערכת יחסים ארוכת-שנים, בעוד בת הדודה לא הייתה בשום קשר עם המנוחה למעלה מ-40 שנה.
לטענתם, למרות שהמנוחה סבלה מפיגור קל, היא ידעה להביע את רצונה באופן עצמאי, והאפוטרופסית לא הייתה מעורבת בהכנת הצוואה ולא השפיעה עליה. המנוחה, כך נטען, טיפלה לבדה בכל הכרוך בחתימה עליה.
בית המשפט הורה על קיום צוואה שבמסגרתה המנוחה העניקה את עיזבונה לילדיה של האפוטרופוסית, ודחה את התנגדות המערערת לקיום הצוואה, ועל כך הוגש ערעור.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור פה-אחד וקבע כי בצדק העביר בית המשפט את הנטל לילדיה של האפוטרופוסית, להראות שלא התקיימה אף אחד מעילות ההתנגדות. כלומר, שהמנוחה כשירה, שלא הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת, ושהמשיבים לא היו מעורבים בעריכת הצוואה.
בית המשפט נדרש לאפיין את הלכת הולצברג, בה נקבע כי יש לבטל את שינוי המוטב והעברת כספים שביצעה חסויה לטובת אפוטרופוס, כיוון שעלו תהיות וספקות באשר ליכולתה לבצע את הפעולות באופן עצמאי.
לדברי השופט נפתלי שילה, "לכאורה לפי אותה עמדה היה מקום לפסוק באותה הצורה, מאחר שלמרות שמדובר בפעולה שערכה המנוחה בעצמה, עצם הענקת העיזבון לילדי האפוטרופוס יהיה אינטרס לצמצם כמה שניתן את הוצאות החסויה". ואולם השופט המשיךל וקבע כי "יש להבחין בין פעולה חוזית לבין עריכת צוואה שהיא פעולה ירושתית".
כשמדובר בפעולה חוזית, לגישתו, העברת כספים מחשבון הבנק לקופת הגמל היא פעולה שיכולה להיות בלתי הפיכה, ולכן מדובר בפעולה שיש לאסור אותה לאור החשש לניגוד עניינים וניצול של החסוי על-ידי האפוטרופוס. ואולם כאשר מדובר בצוואה, שביחס אליה עומד עיקרון החופש לצוות, וניתן לשנותה - אין הצדקה לבטל הוראות צוואה שהנהנה בו הוא האפוטרופוס. באותו מקרה נקבע כי הראיה לכך שהמנוחה ביטאה את רצונה באופן עצמאי ונטול השפעה נלמדת מדבריה עצמה בבית המשפט שדן במינוי האפוטרופוס.
