ישראלים רבים שחוזרים מביקור בסקנדינביה נוהגים לספר עד כמה מחירי הצריכה גבוהים במדינות שם, וכיצד כל ביקור במסעדה ואפילו בקיוסק מרגיש יקר באופן מיוחד. ואולם מחקר חדש של מכון אהרן באוניברסיטת רייכמן מצביע על כך שיוקר המחיה בישראל עקף - ובהרבה - גם את המדינות העשירות ביותר באירופה.
● בלעדי | עשרות אלפי עובדי מדינה ייפרדו מכרטיס הנוכחות ויעברו לאפליקציה מבוססת GPS
● שאלות ותשובות | המענק הגדול לחיילי המילואים בדרך ויגיע לעד 50 אלף שקל ללוחמים
יוקר המחיה בישראל נסק ב-20 השנים האחרונות עד שהתנתק אפילו מהמדינות הללו, והסיבות העיקריות לכך הם מחירי המזון והדיור. החוקרים מדגישים כי לא מדובר בגזירת גורל, וכי הפתרונות רחוקים עדיין ממימוש, בגלל לחצים פוליטיים.
כך, בהשוואה למדינות העשירות ביותר - אוסטריה, פינלנד, דנמרק הולנד ושבדיה - מדינות שהתוצר לנפש אצלן גבוה מישראל, ישראל יקרה יותר בלא פחות מ-21% כשבוחנים את סל השירותים והמוצרים של משק בית ממוצע. השוואה למדינות שהתוצר לנפש שלהן נמוך מבישראל, ושישראלים רבים נוטים לבקר בהן, כמו יוון, קפריסין, איטליה וספרד, מעלה כי ישראל יקרה מהן ב-68%.
יוקר המחיה בישראל חריג כל-כך, עד שהוא שוחק ב-14% את רמת החיים בישראל, ובמחקר נטען כי הוא עשוי לעודד הגירה מהמדינה.
בבחינה מדוקדקת יותר נמצא כי המזון והדיור הם שני הפקטורים המרכזיים, שאחראים ליותר ממחצית ממה שמכונה "יוקר המחיה".
הדיור יקר בעד 85%
בעבר התמונה הייתה שונה. בשנת 2005 מחירי הדיור בישראל היו נמוכים ב-31% מאשר במדינות העשירות שנסקרו במחקר, והיום הם גבוהים ב-26%. קל וחומר, מחירי הדיור יקרים יותר מבמדינות שבהן התוצר לנפש נמוך מבישראל (יוון, קפריסין, איטליה וספרד) עד כדי 85%, "לכן אין פלא שישראלים רבים קונים דירות במדינות אלה", נכתב במחקר.
גם מחירי המזון מגלים תמונה מדאיגה. ב-2005 הם היו נמוכים יותר מאשר במדינות העשירות ב-26%, והיום הם גבוהים יותר ב-27%.
את המחקר כתבה ד"ר שרית מנחם-כרמי, מנהלת מחקר בכירה במכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן ומומחית ליוקר המחיה בכנס השנתי של המכון, והוא נכתב יחד עם ד"ר עידית קלישר ודור ביתן. הם מעלים גם סוגיה נוספת - ניתן לטעון כי המחירים בישראל כל-כך גבוהים ביחס למדינות אלה משום שישראל היא מדינת אי שסובלת מעלויות תובלה גבוהות, בשונה ממדינות אירופה שמחוברות ברשת כבישים ומסילות ונהנות מהטבות רגולטוריות של האיחוד האירופי.
ואולם בחינה של ישראל מול מדינות אי אחרות ב-OECD מעלה את אותה תמונה. ישראל יקרה יותר, ובהרבה, מאיסלנד, מאוסטרליה, מקנדה, מניו זילנד, מנורבגיה, מבריטניה, מיפן ומקפריסין. לכן, ליוקר המחיה בישראל סיבות יחודיות, שאינן מהוות גזירת גורל.
בשנים האחרונות השיח הציבורי והממשלתי התמקד במחירי הדיור, אך למרות פעולות שנעשו בתחום - המחירים עדיין גבוהים כאמור באופן דרמטי גם ביחס למדינות העשירות. ואולם תחום שזוכה לפחות תשומת-לב הוא המזון, וגם רפורמות שנעשו בו בוטלו, אחרות כלל לא יצאו אל הפועל ובינתיים המחירים מרקיעים שחקים. בתחום זה בחרו החוקרים להתמקד.
כך, 40% מסל המזון שנמדד מיוחס למוצרי חלב ולפירות וירקות. מוצרי החלב התייקרו בתוך 20 שנה ב-47%, ומחירי הפירות והירקות נסקו ב-86%, חרף העובדה שבישראל ישנו פטור ממע"מ על פירות וירקות, בניגוד למדינות האמורות.
לכך יש סיבות: בכל מדינות אירופה שנבחנו במחקר קיימים סיוע וסבסוד לחקלאים על רקע ערכים חברתיים, סביבתיים ואסטרטגיים. אלא שבעוד שבמדינות אלה הסיוע ניתן ישירות לחקלאי, בישראל הוא בא לידי ביטוי באמצעות המחיר שתופח בעקבות מכסים כבדים על יבוא ומגבלות רגולטוריות מתוקף הגנת החי והצומח ביבוא פירות וירקות.
כך, שיעור התמיכה העקיפה דרך מחירי השוק מתוך כלל התמיכות בחקלאים הוא מהגבוהים ב-OECD, ומגיע לכ-70%-80% מסך התמיכה.
"הרגולציה בישראל כל-כך מחמירה, עד שהיא קובעת איזה פרי או ירק ניתן לייבא ומאיזו מדינה - למשל בננות אי-אפשר לייבא. במשק החלב, מלבד מגבלות היבוא, התמיכה נעשית באמצעות תכנון הענף - חלוקה של מכסות ייצור ומכירת החלב הגולמי למחלבות במחיר המטרה. מגבלות אלה פוגשות קצב גידול גבוה בביקושים, על רקע גידול האוכלוסייה והעלייה ברמת החיים", מסבירה מנחם-כרמי.
כך, לדבריה, 95% מהקרקע לעיבוד בישראל כבר מנוצלת, וב-20 השנים האחרונות גדל הייצור המקומי של פירות וירקות ב-10% אומנם, אבל האוכלוסייה גדלה ב-52%. על הפער הזה, ועל חוסר היכולת לגשר עליו - משלמים הישראלים בסופר.
במקום זאת, החוקרים מציינים כי "מעבר לתמיכות ישירות הוא הכרחי", אבל ציינו גם כי "יש להגיע להסכמות עם החקלאים, ועל בסיסן לקבוע את תהליך המעבר כדי למנוע זעזוע בענף ופגיעה בעיקר בחקלאים ותיקים".
בשני חלקי המדיניות הללו ממשלות ישראל כשלו. הממשלה הקודמת העבירה רפורמה בחקלאות, שבוטלה בממשלה הנוכחית לאחר לחצים, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא הצליח להעביר את הרפורמה במשק החלב שאותה תכנן.
במכון המליצו על תמיכות ישירות כאמור להבטחת ייצור והכנסה לחקלאים, לפי שטח מעובד או תפוקות, כפי שנעשה במדינות מתקדמות, וביטול תכנון ענף החלב. עוד המליצו שם על הפחתת חסמי יבוא, כמו הפחתת מכסים מדורגת והקלה במגבלות היבוא שנובעות מתקנות החי והצומח.
הבדלים בין המדינות
עוד משפיעים על פער המחירים הבדלים מהותיים בין המדיניות בישראל למדינות הללו. ראשית, ההבדלים במיסוי - המע"מ בישראל גבוה מאשר באותן מדינות - והדרישה לכשרות. אלה יחד מסבירים כ-35% מפער המחירים. 65% הנותרים מיוחסים לחסמי סחר, למבנה הענף שמאופיין בריכוזיות גבוהה של קונגלומרטים בודדים, האוחזים במותגים רבים, לעלויות ייצור גבוהות של שוק קטן עם נטל בירוקרטי גבוה, לעלויות גבוהות של חומרי הגלם ולעלויות שינוע גבוהות, בשל המחסור בתשתיות תחבורה.
"איך זה מגן על הציבור?"
לדברי מנחם-כרמי, "השוק הישראלי הוא שוק קטן עם נטל רגולטורי ובירוקרטי עודף, וזה עולה בכל המדדים הבינלאומיים. נטל זה הוא מס על כניסה ופעילות שוטפת. למשל, יש רגולציה המחייבת כל סופר בישראל שכ-30% מהשטח יהיה מחסן, גם במרכז תל אביב. איך זה מגן על האינטרס הציבורי? בכל העולם יש רגולציה נגד כניסת מזיקים (ביבוא פירות וירקות), אבל בישראל היא הרבה יותר מחמירה".
במכון ממליצים להגביר את התחרות דרך הסרת חסמי יבוא ולהרחיב את רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" גם במזון ובתמרוקים, לשבור את מונופול הכשרות של הרבנות הראשית ולקבוע שכשרות אירופית מתאימה גם לישראל, לטפל במקטע ההפצה ולהסיר חסמים לכניסת חברות זרות.
הסוגיה נהפכת מורכבת יותר כשכל אחת מההמלצות האלה מקפלת אתגרים בתחומים שונים: ישראל מובילה בהיקף מגבלות הסחר בשירותים ומהוות חסם כניסה לחברות זרות, לצד הגבלת כניסת עובדים ומומחים זרים, דרישות תושבות מנושאי משרה בדירקטוריונים והעדפות מפורשות לספקים מקומיים ברכש ציבורי.
בבחינה של ה-OECD ישראל נמצאה קשה בהרבה ביחס לממוצע המדינות בכניסה לשירותים מספקים זרים.
מנחם-כרמי מצביעה על חסם נוסף, הנוגע לעובדה שבישראל כל ספק מגיע לכל חנות. באירופה זה לא קיים, וזה מייקר באופן משמעותי את עלויות ההפצה ומגדיל את כוחם של הספקים הגדולים, כאשר ספקים קטנים נעזרים במערכי ההפצה שלהם. במקום זאת היא מציעה לעודד הקמת ארגוני יצרנים בתחום ההפצה - תחום שנשמע אפור, אבל הוא קריטי להורדת מחירים.
ולבסוף המלצת המכון היא לערוך את כל השינויים הללו במקביל, כי פתרון בזירה אחת ללא טיפול הוליסטי לא יוביל להפחתת יוקר המחיה.
