כותרות העיתונים בעולם
על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● אפקט המצור האמריקאי: תעשיית הנפט של איראן תגיע לסף השבתה בתוך שלושה שבועות
● משבר דיפלומטי: האיחוד מאיים בסנקציות על ישראל סביב רכש חיטה מרוסיה
1הסוכנות הבריטית שמנהלת את קריאות המצוקה בהורמוז
"כאשר ספינה מותקפת במצר הורמוז, אחד המקומות הראשונים שבהם תישמע קריאת המצוקה שלה נמצא אלפי קילומטרים משם - בבסיס צבאי מחוץ לפורטסמות', בחוף הדרומי של בריטניה". כך פורסם בניו יורק טיימס בכתבה שמציגה את סוכנות החירום הבריטית שהפכה "חיונית ביותר" מאז המלחמה עם איראן.
"מאז תחילת המלחמה שירותיו הפכו חיוניים יותר ויותר עבור מלחים וחברות ספנות המבקשים לנווט בים האדום, באוקיינוס ההודי ובמפרץ הפרסי, ובעיקר במצר הורמוז", נכתב בניו יורק טיימס."הארגון, המנוהל על ידי הצי הבריטי, משמש כשירות ניטור וחירום לספנות מסחרית באחד מנתיבי השיט העמוסים בעולם. הוא הוקם לפני יותר מ־25 שנה, במקור בדובאי, כחלק מהתגובה הבריטית לפיגועי ה־11 בספטמבר. בהמשך שינה את מוקד פעילותו לסיוע במאבק בפיראטיות מול חופי סומליה".
קומנדר ג'ואנה בלאק, ראש תחום המבצעים במרכז הסחר הימי של בריטניה אמרה לניו יורק טיימס כי "האירועים המטרידים ביותר הם כאלה שבהם מתקשרים אליך אנשי הצוות או קברניט של כלי שיט שזה עתה הותקף".
אז איך עובדת קריאה לסוכנות הבריטית? "כאשר כלי שיט מדווחים על בעיות באמצעות טלפון לווייני או דוא"ל, הסוכנות מודיעה למשמר החופים המקומי, לצבא או לגורמים אחרים המתאימים ביותר לסייע. היא גם מפרסמת מידע על תקריות ותנועת ספינות באתר שלה וברשתות החברתיות, ובכך הופכת למקור מידע יקר ערך עבור חברות ספנות, קובעי מדיניות והציבור".
מאז תחילת מרץ, "הארגון תיעד 41 תקריות באזור, מתוכן 26 היו תקיפות ישירות על כלי שיט שהובילו לשריפות, הצפות או אירועים חמורים". בלאק אמרה כי נתקלה במצבים בהם "ספינה הותקפה בטיל או בכטב"ם" או "שיש ירי מנשק קל שמכוון לעיתים קרובות לגשר הפיקוד או לחדר המנועים". עוד אמרה בלאק כי הסוכנות עד כה "לא קיבלה דיווחים מכלי שיט על זיהוי מוקשים, אם כי הוסיפה שמעט מאוד ספינות מסחריות שטו באזורים שעשויים להיות ממוקשים".
למרות קשריו לצי הבריטי, "הארגון מתגאה בניטרליות שלו ומדגיש כי מתן מידע מדויק ועובדתי הוא הבסיס לאמינותו ולערכו עבור חברות הספנות".
מתוך הניו יורק טיימס מאת סטפן קאסטל. לקריאת הכתבה המלאה
2גם תעשיית השבבים משלמת את מחיר המלחמה
"המלחמה עם איראן חונקת רכיב קריטי לייצור שבבים ותשתיות בינה מלאכותית שלעתים מתעלמים ממנו, אך חשיבותו אינה פחותה: הליום". כך פורסם בפורן פוליסי.
שבועות של המלחמה האזורית, שכללו תקיפה על תשתיות אנרגיה "הנחיתו מכה קשה על הסחר העולמי בהליום, שמופק בעיקר כתוצר לוואי של הפקת גז טבעי. קטאר, היצרנית השנייה בגודלה בעולם של גז טבעי נוזלי (LNG), היא מוקד מרכזי להליום, ואחראית לכשליש מהאספקה העולמית לפני פרוץ המלחמה".
לאחר שאיראן תקפה את מתקן ראס לאפן בקטאר "מפעל ה־LNG הגדול בעולם QatarEnergy, שבבעלות המדינה נאלצה לעצור את הייצור, להכריז על 'כוח עליון' ולהפחית את יצוא ההליום השנתי שלה ב־14%". בנוסף, "גם היצוא עצמו מתקשה לצאת מהאזור: רוב יצוא ההליום של קטאר עובר דרך מצר הורמוז צוואר בקבוק ימי חיוני שנחנק למעשה בעקבות המלחמה... הגז חסר הצבע והקל מהאוויר הוא גם מרכיב חיוני בטכנולוגיות החזקות ביותר בעולם, ומהווה בסיס לתעשיית המוליכים למחצה, ציוד רפואי ועוד", נכתב.
ניקולס סניידר, מנכ"ל חברת North American Helium, שמייצרת כיום יותר מ־7% מאספקת ההליום בצפון אמריקה, אמר לאתר כי "אם חושבים על מוליכים למחצה, סיבים אופטיים או כל דבר שמשתמש במגנטים מוליכי־על, ההשלכות של מחסור בהליום הן עצומות מבחינה כלכלית. יש לכך השלכות אדירות".
בנוסף, תעשיית השבבים שהפכה ללב המניע של הבינה המלאכותית, נמצאת כעת במשבר משום שהליום הינו "גז חיוני בשלבים רבים בתהליך ייצור השבבים, החל מקירור המגנטים שמייצבים את פרוסות הסיליקון, ועד לניקוי מזהמים מהסביבה שבה מיוצרים השבבים". וילסון הבהיר כי יצרני שבבים "לא רק צריכים הרבה ממנו, הם צריכים אותו כל הזמן".
"בינתיים, עלויות תעשיית השבבים צפויות להמשיך לעלות לא רק בגלל הליום, אלא גם בגלל רכיבים נוספים ועיכובים בשינוע, מה שעלול ליצור אפקט כדור שלג על הכלכלה העולמית", נכתב.
מתוך הפורן פוליסי מאת רישי איינגר. לקריאת הכתבה המלאה
3"במצב הכי חלש": האיראנים לא מצליחים יותר לממן את חייהם
המלחמה האזורית "הטילה על כלכלת איראן מחיר כבד: יותר ממיליון מובטלים, מחירי מזון מזנקים והשבתה ממושכת של האינטרנט שפגעה קשות בעסקים מקוונים", פורסם בוול סטריט ג'ורנל בכתבה שמציגה את המשבר הכלכלי הכבד בו שרויים אזרחים איראניים.
כדי לבלום את ההשלכות הכלכליות של המלחמה "הממשלה האיראנית העלתה שכר, סבסדה מוצרים בסיסיים וחילקה מזומן לעניים. אך לפי תושבים, הרשויות מתמודדות עם רמת מצוקה שלא נראתה זה עשרות שנים", נכתב.
אלכס וטנקה, חוקר בכיר במכון המזרח התיכון אמר לג'ורנל כי "זהו משטר סמכותני, והוא יכול לטעון שההתנגדות ללחץ כלכלי היא עניין של גאווה לאומית" והוסיף "ככל שהכסף מתייבש בגלל המצור, ייתכן שיותר ויותר אנשים ירגישו שאין להם ברירה אלא להתארגן פוליטית".
המלחמה "הוציאה כמיליון בני אדם ממעגל העבודה באופן ישיר ועוד מיליון בעקיפין, לפי הערכות ראשוניות של משרד העבודה האיראני, חלק משמעותי מכ־25 מיליון המועסקים במדינה", נכתב. תושבים מספרים כי "עסקים ברחבי המדינה מתעשייה ועד קמעונאות נסגרים. מחסור בפלדה ובחומרי גלם אחרים פוגע בייצור, ומוצרים אלקטרוניים, שרובם מיובאים, נדירים ויקרים".
גם יוקר המחיה בטהרן זינק. "האינפלציה השנתית הגיעה ל־67% עד אמצע אפריל, לפי הבנק המרכזי. מחיר הבשר האדום המסובסד הגיע לכ־3.6 דולר, מעבר להישג ידם של רבים במדינה שבה שכר המינימום עומד על כ־130 דולר בחודש". מהדי גודסי ממכון וינה למחקרים כלכליים בינלאומיים הזהירה כי "קשה לממן את החיים באיראן. טהרן נמצאת בנקודת החולשה הגדולה ביותר שלה".
מתוך הוול סטריט ג'ורנל מאת מרגריטה סטנקאטי, בנואה פוקון ו־הנה מוסאווי. לקראת הכתיבה המלאה