הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
פסק דין מעניין שניתן השבוע מלמד את החשיבות של נקיטת פעולה משפטית מהירה עוד בחייו של הקשיש, כאשר מתעורר חשד שאחד מבני המשפחה מנסה להשתלט על רכושו, כדי לנשל את יתר היורשים במסגרת מאבק "קדם-ירושה".
● בת 19 רכשה בית ללא הכנסה או הלוואות, והדליקה "נורות אדומות"
● השכן הפך את חדר האשפה לדירה ונתבע. מה קבע בית המשפט?
אורנה ושרה הן אחיות, בנותיה של רבקה ז"ל. אורנה עברה להתגורר בארה"ב כבר לפני כ-40 שנה, ולאורך השנים, וביתר שאת מאז שהאם התאלמנה, מי שטיפלה בה במסירות הייתה שרה.
לשרה היה ייפוי-כוח בחשבון האם, והיא ניהלה אותו באופן מסודר, תוך הקפדה על רישום הוצאות והתחשבנות שוטפת.
בשנת 2016 אורנה החלה לפעול באופן חד-צדדי כדי לנכס לעצמה את רכוש האם. היא משכה עשרות אלפי שקלים מחשבון האם והעבירה אותם לחשבונה ולחשבון בנה. בהמשך לקחה את האם לארה"ב למשך כחצי שנה, וכששבה עימה לארץ, עברה להתגורר עם האם ביחידת דיור קטנה בבית האבות, וכך הגבילה את יכולתה של האם להיפגש עם שרה ועם קרובים ומכרים נוספים. במקביל, אורנה הסיתה את האם נגד שרה, בטענה כי היא גנבה את רכושה, עד שבשלב מסוים האם עצמה אף סירבה להיפגש עם שרה.
בשנת 2017 שרה גילתה כי אורנה החתימה את האם על הסכם שהעניק לה במתנה את דירת מגוריה היחידה. שרה פעלה בתבונה, ולא המתינה לפטירת האם כדי לפעול בנושא, אלא פנתה לבית המשפט בבקשה למנות לאם אפוטרופוס, בטענה לניצול כלכלי.
חשוב לדעת שבית המשפט מוסמך למנות אפוטרופוס לקשיש גם כאשר אין קביעה של אי-כשירות רפואית, אך קיים קושי ממשי בהתמודדות עצמאית של הקשיש עם ניהול ענייניו הכלכליים.
מאחר שההליך ננקט בעוד האם בחיים, בית המשפט - וכן גורמים רפואיים שמונו לבחון את מצב האם - יכלו להתרשם ממנה באופן ישיר, ולא להסתמך על הערכות בדיעבד המבוססות על מסמכים בלבד.
טענות סותרות
בית המשפט מינה אפוטרופוס חיצוני, אולם נדרש זמן עד שנכנס לעומק הדברים, ובשלב הראשוני הוא לא התרשם שאורנה מבצעת ניצול כלכלי. יש להביא בחשבון שבפני האפוטרופוס ובית המשפט הוצגו טענות סותרות מצד שתי האחיות, כאשר כל אחת טענה כי השנייה פועלת בניגוד לטובת האם. בינתיים שרה פעלה באופן עצמאי והגישה תביעה.
בית המשפט דחה את טענתה של אורנה שלשרה אין מעמד להגיש תביעה ביחס לדירה, והפנה להוראות חוק הכשרות המשפטית, המאפשרות לכל אדם שיש לו עניין בטובתו של קשיש לפעול לשם הגנה על ענייניו.
בהמשך, בית המשפט מינה מומחה לבדיקת אופן ניהול חשבונותיה של האם על-ידי שרה לאורך השנים, ונמצא כי לא דבק רבב בהתנהלותה, בעוד שהתברר כי אורנה משכה כספים מחשבונותיה של האם ופעלה להעברת הדירה על שמה. אז הצטרף גם האפוטרופוס כצד התומך בתביעה.
ניצול קשיש במצב מוחלש
כשנה לאחר תחילת ההליך המשפטי, עם פרוץ מגפת הקורונה, אורנה לקחה את האם לביתה בארה"ב מבלי ליידע את בית האבות, את האפוטרופוס או את בית המשפט, שם נשארה לחיות במשך חמש שנים עד למותה. כאשר שרה נסעה לשם בניסיון להיפגש עם האם, אורנה לא אפשרה לה להיכנס לבית, וחסמה כל קשר ביניהן.
התנהלות זו הציגה בפני בית המשפט תמונה ברורה של ניצול קשיש במצב מוחלש לצורך השתלטות על רכושו, תופעה המוכרת גם כ"ניכור לעת זיקנה". בית המשפט הורה על ביטול המתנה והשבת הדירה לבעלותה של האם, וכן חייב את אורנה לשלם לעיזבון האם את דמי השכירות שגבתה לאורך השנים שבהן הדירה הייתה רשומה על שמה. בנוסף, אורנה חויבה להשיב כספים שנמשכו מחשבונות הבנק של האם, ולשלם הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל.
