מוכרים בחנות בגדים מחכים ללקוחות. טהרן, אתמול / צילום: ap, Vahid Salemi
קו המסרים הסותרים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נמשך בסוף השבוע, והשאלה סביב הסלמה מחודשת נראית יותר כמו "מתי" מאשר "אם". "האיראנים מנסים להגיע להסכם טוב מבחינתם. אנחנו לא ניתן לזה לקרות, הם יצטרכו להסכים להסכם גרוע מבחינתם", אמר טראמפ מחד. מאידך, הוא גם לא פסל אפשרות של חידוש הלחימה, ואיים: "נפציץ אותם לכל הרוחות".
● ממשטר דתי למשטר צבאי: השינוי שמתרחש מתחת לרדאר בצמרת האיראנית
● מאירופה לסעודיה בלי ישראל: הנתיב החדש שנולד בצל המלחמה
מן העבר השני, בנו של נשיא איראן ויועצו, יוסף פזשכיאן, טען כי טהרן מתמודדת עם נזקים, אבל גם "השיגה קרדיט ועמדה בינלאומית", ובכיר במשמרות המהפכה, מוחמד ג'עפר אסאדי, הוסיף כי הסלמה מחודשת היא אפשרות סבירה.
בשורה התחתונה, כ-25 ימים חלפו מאז כינון הפסקת האש במבצע "שאגת הארי", וניכר כי שום צד אינו שש לחדש את הלחימה, אבל ההתקדמות היא לעבר אפשרות זו. ישראל הייתה ונותרה חלק מהמגמה, וביום שישי החליט מזכיר המדינה מרקו רוביו, כי קיים "מצב חירום", שמצדיק עקיפה של הקונגרס בדרך למכירה מיידית של אמל"ח לישראל בסך כ-992.4 מיליון דולר.
יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג'לס, סבור כי ישנם שני תסריטים שיזיזו את טראמפ לפעולה צבאית: מצב שבו ישראל תגיד כי מפקד משמרות המהפכה אחמד וחידי הוא היחיד שעדיין נמצא על הכוונת; או, שיימאס לנשיא ארה"ב מהמשא ומתן שאינו מוביל לשום מקום - ויגיד "לכו תנו מכה".
לדבריו, "יש לכך שתי השלכות בעייתיות. הראשונה, מחירי הנפט שעלולים לזנק גם ל-200-150 דולר לחבית; והשנייה, יודעים איך נכנסים, אבל לא יודעים כיצד יוצאים. כעת הוא מתמודד עם לחץ מצד הקונגרס. ישנן בחירות אמצע בקרוב, ועוד קודם לכן המונדיאל. כל הדברים האלה ממחישים כי מבחינתו הבחירה הפחות גרועה היא כלכלית. לכן, מדי יום מזכיר האוצר סקוט בסנט מצייץ על פעולות כלכליות נגד איראן".
האינטרס הכלכלי מוביל
הסיבה שבגינה כל הצדדים מנסים, בכל זאת, למצוא את עמק השווה, היא האינטרסים הכלכליים: הבנק המרכזי של איראן הודה כי הם מעריכים את הנזקים ברפובליקה האסלאמית בכ־270 מיליארד דולר, ואת מלאכת השיקום ב־12 שנה. לשם השוואה, התקציב השנתי האיראני האחרון עומד על כ-45 מיליארד דולר. בצד האמריקאי, הפנטגון טען כי היקף ההשקעה במבצע הסתכם בכ־25 מיליארד דולר, פי כשמונה ממבצע עם כלביא.
ואולם, בכירים אמריקאים טענו בפני רשת CBS כי ההערכות האמיתיות נושקות לכ־50 מיליארד דולר. הפער הגדול מוסבר בהתייחסות הפנטגון להוצאות חימושים, ולהתעלמות לדבריהם מהנזקים הכבדים לבסיסים האמריקאיים במרחב ככלל ובמפרץ בפרט. על כן, בממשל טראמפ ממשיכים לנסות למצוא מן הגורן ומן היקב דרך שתביא להסכם מיטבי בהיבטי תוכנית הגרעין של משטר האייתוללות ומיצר הורמוז.
באיראן עדיין מקווים, כי גם בעתיד יוכלו לגרוף הכנסות מהורמוז. מאז אמצע מרץ, משמרות המהפכה גבו 2 מיליון דולר למעבר בטוח של כל ספינה. במטרה לעקוף את העיצומים על טהרן, הם עשו זאת באמצעות תשלומים ביואן סיני ובמטבעות קריפטוגרפיים. בצל זאת, המשרד לבקרה על נכסים זרים (OFAC) שבמזכירות האוצר האמריקאית הזהיר בשבוע שעבר, כי כל תשלום למשטר האייתוללות עבור מעבר בטוח הוא אסור לפי התקנות האמריקאיות. OFAC הוא הגוף שאחראי בוושינגטון על אכיפת הסנקציות, שכוללות קנסות כספיים ותיקים פליליים בהתאם להיקף ההפרות, שווי העסקות וחומרתן, והוא מהווה את החשש הגדול ביותר של המשלמים למשמרות המהפכה על הימנעות מתקיפות הספינות.
משמרות המהפכה הם לא רק גוף שאחראי על גרימת משברים מחוץ לאיראן, כי אם לא פחות מכך בשחיתות כלפי פנים: משבר המחסור במים החל ברפובליקה האסלאמית עוד בטרם מבצע שאגת הארי או אפילו מבצע עם כלביא ביוני אשתקד. על אף הפגיעה בנתיבי המים במדינה, מאז 2021 קיבלו אינספור פרויקטים של הסטת מים וסכרים במימון מהמדינה. באופן שאינו מפתיע כלל, הנהנים העיקריים היו חאתם אל־ענבייה, זרוע ההנדסה של משמרות המהפכה, שחולשת על הקמת תשתיות אסטרטגיות במדינה, כולל בענפי האנרגיה, הכרייה והתקשורת.
ברחובות הערים מוטרדים מבעיות אקוטיות בהרבה: מחירי התרופות זינקו בשבועות האחרונים ב־380%, בהשפעת הקריסה הממושכת של הריאל. המטבע האיראני הגיע בשבת לשפל נוסף, עם שער של 1.83 מיליון לדולר בודד, בהשפעת המצור האמריקאי. לצורך ההשוואה, במהפכה האסלאמית ב־1979 הספיקו 70 ריאל לדולר; בעת החלטת טראמפ לעזוב את הסכם הגרעין ב־2018 - כ־42 אלף; בינואר אשתקד 810 אלף ריאל, ואילו בינואר השנה - 1.4 מיליון ריאל.
"איראן במצב קמיקזה"
"האיראנים נמצאים במצב קמיקזה", אומר בני סבטי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "הגאווה והכבוד עשויים להביא אותם להתאבדות. זה נטוע בהיסטוריה האיראנית, לפני כ־250 שנים היה מלך שחשב כי יכבוש שטחים מהרוסים, ובסוף דווקא נאלצו לוותר על שטחים רבים יותר לרוסים. משטר צבאי לא אכפת לו מהכנסות, כי הם רק מוציאים. כיום איראן הפכה למשטר צבאי של משמרות המהפכה. בשורה התחתונה, לא אכפת להם מהציבור. אני ממתין לגורם מתון במשטר, למשל חסן רוחאני, שיבוא ויעשה הסכם כולל - במיוחד כשחמינאי האב איננו".