רווחים כלואים / אילוסטרציה: גלובס
רפורמת הרווחים הכלואים - שהטילה חיובי מס חדשים על חברות שצברו ערמות של מזומנים ועוררה סערה במשק - צלחה את מבחן בג"ץ: בית המשפט העליון דחה את העתירות שהוגשו נגד הרפורמה וחייב את העותרים ב-100 אלף שקל הוצאות לטובת המדינה.
● השינוי במדרגות המס נכנס לתוקף: השכירים שייהנו מעוד כ-5,000 שקל בשנה
● אלף פניות ביומיים: מי מחפש את נפגעי רפורמת הרווחים הכלואים?
"החוק שלפנינו הוא בעיניי מקרה מובהק בו אין הצדקה כי בית המשפט יתערב בחקיקה ראשית בתחום המס", כתב השופט עופר גרוסקופף (שכתב את פסק הדין המרכזי, בהסכמת השופט אלכס שטיין והשופטת רות רונן). "מדובר בתיקון לפקודת מס הכנסה שנועד להסיר עיוות כלכלי ארוך-שנים, ושצפוי להביא להגדלה משמעותית בהכנסות המדינה. זאת ועוד, ההוראות הרבות שנקבעו במסגרת תיקון החוק מלמדות על כך שהמחוקק עשה מאמץ משמעותי על-מנת לקבוע מנגנונים אשר יאפשרו להבחין בין חברות ארנק לבין חברות מעטים אחרות".
גרוסופף הוסיף כי "חזקה על המחוקק כי אם יתברר בהמשך הדרך כי מהיבט זה או אחר החוק נכשל במבחן התוצאה בהשגת תכליותיו, ינקוט את הצעדים הנדרשים על-מנת לתקן זאת. בעת הנוכחית אין די באפשרות בעלמא, שספק אם תתממש ביחס למספר משמעותי של נישומים, כדי להצדיק מתן סעד חוקתי".
הרפורמה שהכניסה 20 מיליארד שקל בשנה
רפורמת הרווחים הכלואים, שנכנסה לתוקף בינואר 2025, מחייבת, בין היתר, את חלוקת הרווחים הצבורים בחברות שהגיעו לסף מסוים ואת תשלום המס על הדיבידנד, או תשלום מס "קנס-מס" בגובה 2%. במסגרת הרפורמה נקבע עוד כי בעלי שליטה בחברות ארנק ישלמו מס שולי על רווחים לא מחולקים העולים על 25% מהמחזור, בחברות שמחזורן עד 30 מיליון שקל.
בשנה הראשונה ליישומה הכניסה הרפרומה לקופת המדינה כ-20 מיליארד שקל - כפול מתחזיות הגבייה.
הרפורמה לוותה בביקורת חריפה ובהתנגדות מצד המשק והלשכות המקצועיות - לשכת עורכי הדין, רואי החשבון ויועצי המס - אשר טענו כי מדובר בשינוי שיטת מיסוי חברות ובהתערבות קיצונית בשיקולים העסקיים של החברות במשק - אך צלחה את מבחן ועדת הכספים והמחוקק ונכנסה לספר החוקים.
את שתי העתירות נגד הרפורמה, אשר אוחדו לדיון אחד, הגישו איגוד המייצגים ולשכת המסחר תל אביב והמרכז באיגוד לשכות המסחר וגיל רובינשטיין והחברות בניני רובינשטיין בע"מ וגיל רובינשטיין השקעות ונכסים בע"מ.
העותרים בשתי העתירות טענו כי מדובר בחוק המביא לפגיעה משמעותית בזכויות יסוד מוגנות ובכלכלה הישראלית. בין היתר נטען כי בחוק עוגן משטר מס חסר תקדים בתוכנו ובהיקפו, אשר משנה סדרי עולם בדיני המס של חברות בישראל, משנה מן היסוד עקרונות בסיסיים בפעילותן של חברות, ועלול להביא לפגיעה בכלכלת מדינת ישראל, בתחרות ובמאבק ביוקר המחיה.
עוד נטען כי החוק לא ישיג את מטרתו המוצהרת, שהיא מניעת ניצול לרעה של משטר מיסוי החברות הדו-שלבי בישראל.
המדינה, מנגד, טענה כי לחוק יש תועלת רבה, שכן הוא יביא להגדלה משמעותית בהכנסותיה, לצד הפחתת התמריץ לנצל לרעה את משטר המס הדו-שלבי החל על חברות.
במסגרת החוק נקבעו כאמור שני הסדרים עיקריים אשר יחולו על חברות מעטים (חברות שבשליטתם של עד חמישה בני אדם, ואינן חברות-בת או חברות שיש לציבור ענין ממשי בהן): האחד נועד להרחיב את קשת המקרים בהם תיוחס הכנסתה של החברה ליחידים המחזיקים בה (כמפורט בסעיף 62א לפקודת מס הכנסה); השני קובע מס חדש בשיעור של 2% המוטל על רווחים שהחברה בחרה שלא לחלק כדיבידנד לבעלי מניותיה (כמפורט בסעיפים 81א-81ו לפקודה).
השופט גרוסקופף ציין בפסק הדין הדוחה את העתירות כי "תנאי בסיסי לקיומה של המדינה הוא יכולתה לממן את פעילותה. מערכת המס נועדה, בראש ובראשונה, לאפשר למדינה לעשות זאת. באמצעות המס אותו המדינה גובה היא יכולה למלא את תפקידה השונים: להבטיח את הביטחון ואת הסדר הציבורי; לספק לאזרחיה מוצרים ושירותים ציבוריים; לקדם את הערכים ואת תפיסות העולם שלה; ועוד. לא במקרה ידועה המימרה, המיוחסת לבנג'מין פרנקלין, לפיה 'יש שני דברים ודאיים בחיים - מוות ומסים' (בלשונו: In this world nothing can be said to be certain, except death and taxes)".
לא יעיל, לא מוצדק ולא אפקטיבי
עוד הוסיף השופט כי לגישתו "לא יהא זה יעיל, מוצדק או אפקטיבי אם נעביר תחת שרביט הבחינה החוקתית כל שינוי שייערך במערכת המס. לא יעיל - מאחר שחקיקת המס משתנה כאמור באופן תדיר, ולפיכך, פתיחת השער להגשת עתירה חוקתית בכל מקרה של שינוי במערכת המס - מינורי ככל שיהיה - עלולה להביא להצפת בתי המשפט בעתירות רבות, רובן הגדול, נעדרות בסיס חוקתי. לא מוצדק - מאחר שראוי להכיר במרחב תמרון משמעותי העומד למחוקק בעיצובה של מערכת המס, בהתאם למדיניות אותה הוא מבקש לקדם באמצעותה. לא אפקטיבי - מאחר שבחינה חוקתית של כל שינוי במערכת המס עלולה להביא דווקא לפגיעה בהגנה על הזכות לקניין, בהיעדר מיקוד במקרים בהם קיים חשש לפגיעה משמעותית".
רק כאשר מדובר במס שעל-פי מאפייניו אינו עומד באחד המאפיינים של "מס טוב", ראוי להכיר בכך שחקיקת מס פוגעת בזכות החוקתית לקניין. על-פי בית המשפט העליון, על-מנת להכיר במס כ"לא טוב" וכתוצאה מכך להכיר בפגישה בזכות החוקתית לקניין עקב כניסתה לתוקף של חקיקת מס חדשה, יש להראות שמתעורר חשש ממשי להתקיימות אחד מחמשת התנאים הבאים (שאינם רשימה סגורה): חקיקת מס הכרוכה בפגיעה משמעותית בזכויות רכושיות מוקנות של הנישומים; חקיקת מס הכרוכה בפגיעה משמעותית באינטרסים ציבוריים חשובים; חקיקת מס רטרואקטיבית, המטילה חבות מס בגין מצבי דברים, אירועים או פעולות שהתרחשו בעבר; הטלת מס שאינו שוויוני במהותו, במובן זה שהוא מפלה באופן שרירותי בין נישומים; וחקיקת מס המנוגדת לכאורה להיגיון כלכלי, כגון כאשר כתוצאה מהטלת המס צפוי להיווצר כשל שוק משמעותי, או כאשר על פני הדברים עלויות גבייתו אינן מצדיקות את הטלתו.
כל אלה, נקבע, לא מתקיימים במקרה של רפרומת הרווחים הכלואים.
"ניתן היה לדחות את טענת העותרים לפגיעה בקניין, כבר מהטעם שלפנינו חקיקת מס שהעותרים לא הצליחו לבסס כי היא 'חשודה' כמפרה את אחד ממאפייני 'המס הטוב' - דהיינו לא שכנעו כי מתקיימות לגביה מי מהקטגוריות החשודות המצדיקות לשיטתי בחינתה של חקיקת מס במשקפי פגיעה בזכות הקניין", ציין השופט.
עוד נקבע כי לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית משכנעת לטענות העותרים כי חוק מיסוי רווחים לא מחולקים מביא לפגיעה בזכויות יסוד מוגנות של חברות המעטים - לא זכות הקניין; לא הזכות לשוויון; ואף לא חופש העיסוק.
עוד נקבע כי החקיקה עומדת גם בתנאי מבחן המידתיות, אשר בין היתר בוחן האם התועלת הכלכלית שתצמח מהחוק עולה על הנזק שעלול להיגרם לחברות מעטים שאינן חברות ארנק ושהחוק יחול עליהן.
"התועלת שתצמח מהחוק היא ברורה ומיידית. להערכת הצוות לבחינת רווחים לא מחולקים, פוטנציאל הגבייה מהצעדים שננקטו במסגרת החוק עומד על כ-5 מיליארד שקל בשנה, מתוכם מוערך כי 99% ייגבו מעשירון ההכנסה העליון", ציין השופט.
"אם לא די בכך", הוסיף, "החוק צפוי לצמצם באופן משמעותי את ניצולו לרעה של המשטר הדו-שלבי - עיוות כלכלי משמעותי אשר מביא לפגיעה בשוויון בין נישומים היכולים לפעול דרך חברת ארנק לבין קבוצות אחרות באוכלוסייה.
"בנסיבות אלה, נדרשים טעמים כבדי-משקל על-מנת שיהא זה מוצדק להורות על בטלותו של החוק. ואולם בפועל, הפגיעה אותה הראו העותרים נוגעת לחברות מעטים שאינן חברות ארנק בלבד, היקפה אינה ידוע, וממילא הפגיעה שתיגרם להן אינה מצויה ברף הגבוה (ואין היא חוצה כלל רף הפגיעה החוקתית)".