מפעל ''פולקסווגן'' באוסנבריק / צילום: Reuters, IMAGO/Swaantje Hehmann
"האם פולקסווגן מוכרת את המפעל שלה באוסנבריק לישראלים?", תהתה השבוע כותרת בעיתון המקומי של העיר הקטנה במדינת המחוז סקסוניה־תחתית. את הידיעה ליוותה תמונת שנוצרה עם בינה מלאכותית: חזית המפעל המפורסם של העיר, שנוסד ב־1874 וכעת מייצר מודל קבריולה של אחד מהדגמים האחרונים של "פולקסווגן", כאשר דגל ישראל גדול מתנוסס על חזיתו. מאז שהתפרסמו הדיווחים בנוגע לעניין של חברת "רפאל" הישראלית לייצר במפעל רכיבים למערכות "כיפת ברזל" לפני כחודשיים, הסיפור המקומי הפך לבינלאומי.
● מתרחקות מישראל, מתקרבות לטורקיה: השינוי ביחסים עם מדינות המפרץ
● עם 15 אלף חיילים ו-100 מטוסים: טראמפ יוצא לקרב חדש מול איראן
חברה במשבר
הפרסום הראשוני ב"פייננשל טיימס" לפני כחודשיים נתפס על ידי רבים כניסיון לטרפד את העסקה, שהחלה להתנהל אז מאחורי הקלעים. "פולקסווגן" היא בימים אלו חברה במשבר, מכירות כלי הרכב שלה קרסו, הרווחים גם הם, היא עומדת בפני תחרות סינית עזה ומכסים אמריקאיים חריפים. לראשונה הודיעה בשנה שעברה על סגירה עתידית של מפעלים וצמצום כוח אדם, אחרי עשרות שנים של התרחבות. אחד מהם היה אמור להיות המפעל באוסנבריק, שבו 2,300 עובדים, שנגזר עליו להיסגר בסוף 2027. פולקסווגן הצהירה כי העובדים עשויים ללכת הביתה.
אבל בינתיים, היא ניסתה למצוא פתרונות. פיטורים בענקית הרכב אינם עניין כל כך קל, בהתחשב באיגוד העובדים החזק של החברה. הרעיון, לפי הדיווח במרץ, היה שהחברה תשתף פעולה עם "רפאל", החברה הביטחונית הממשלתית הישראלית, ככל הנראה על ידי חברת הבת הגרמנית של "רפאל", DND (דינמיט נובל דיפנס). המפעל היה אמור להישאר תחילה תחת בעלות "פולקסווגן", אבל לעבור לייצור משאיות לנשיאת מערכות כיפת ברזל, כמו גם כני שיגור וגנרטורים להפעלתן. בפועל: רוב המערכת מלבד טילי היירוט עצמם.
נשק בתקופה הנאצית
הפרסום גרר כותרות ראשיות בגרמניה, ובעיקר העלה את השאלה אם החברה "תחזור" לעסקי הנשק. פולקסווגן היתה אחת מהחברות התעשייתיות שייצרו בעבור הצבא הגרמני בתקופה הנאצית, והנהלתה היתה בקשר צמוד עם הצמרת הנאצית, כולל עם היטלר עצמו. אחרי מלחמת העולם השנייה החברה "התחייבה" לזנוח את עסקי הייצור הביטחוני והתמקדה בהפיכתה לאחת מיצרניות הרכב הגדולות ביותר בעולם. התהייה לגבי דרכה העתידית, שהיתה יכולה לסמל גם כיוון חילוץ אפשרי לחברות רכב גרמניות אחרות בעידן שבו ההוצאה הביטחונית היא הדבר היחיד שצומח בגרמניה, כיכבה בדיונים על עתידה.
מנכ"ל פולקסווגן הכריע בסוגיה, כשהצהיר כי "לא יהיה ייצור של כלי נשק על ידי פולקסווגן". הוא לא פסל ייצור של משאיות להובלת חיילים או משאיות פיקוד, והדיון אם מערכת ההגנה האווירית כיפת ברזל היא נשק או מערכת מצילת חיים עדיין פתוח. אבל התוצאה, לפי הדיווחים בכלי התקשורת הגרמנים בימים האחרונים, היא שאופציה חדשה עלתה על השולחן - "פולקסווגן" תמכור את המפעל בכללותו ל"רפאל" וכך תוכל להישאר נאמנה להתחייבויותיה.
ביום חמישי האחרון התכנסו ההנהלה והעובדים לדיון בנושא מכירת המפעל. העובדים במפעל הם חלק מההנהלה ושותפים לקבלת החלטות אסטרטגיות ועסקיות, כמו במפעלים אחרים של "פולקסווגן". יו"ר ועד העובדים, יורגן פלאקה, יצא לתקשורת לאחר מכן ואמר כי טרם התקבלה החלטה. "ישנן שיחות עם כמה חברות במקביל", הוא אמר. הוא הביע אופטימיות כי "יימצא פתרון בר־קיימא" למפעל.
במקביל, סוכנות הידיעות "רויטרס" דיווחה על סמך שני מקורות כי חברת "רפאל" הגישה למעשה כבר הצעה רשמית (מכתב כוונות) לרכש המפעל, בעוד חברת "ריינמטאל" ששמה גם הוזכר כרוכשת אפשרית, פרשה. "בתחילה ריינמטאל חשבה לייצר בו משאיות וכלי רכב להובלת חיילים, אבל הביקוש להם אינו כה גבוה עד שיצדיק רכישה", דווח ברשת NDR המקומית. הרשת דיווחה כי "לפחות אחת" מבין החברות שנותרו במשא ומתן היא "בתחום הביטחון". גורמים ביטחוניים בגרמניה אמרו ל"גלובס" כי השיחות עדיין מתנהלות.
מה יהיה עם העובדים?
למפעל היסטוריה ארוכת ומפוארת כחלק מהתעשייה הגרמנית. הוא נוסד ב־1874 לייצור עגלות ומרכבות סוסים, וב־1901 נרכש על ידי החברה הגרמנית "וילהלם קארמן". זו התמחתה ברבות השנים בייצור דגמי קבריולט וקופה ליצרנים גרמנים שונים. כך, יוצרו בה בין היתר חיפושיות קבריולה. ב־2009 פשטה החברה רגל, ו"פולקסווגן" היתה זו שרכשה אותו. מאז עתידו לא היה בטוח. ענקית הרכב הגרמנית ניסתה לקרוץ ליצרניות ציוד ביטחוני בשנתיים האחרונות, והשתתפה בירידים ביטחוניים רבים. כחלק מהמאמצים הללו היא אפילו ייצרה אבות־טיפוס של משאית צבאית ומרכז שליטה ובקרה במפעל שלה באוסנבריק, ואז הציגה אותו, ללא הלוגו של "פולקסווגן", בניסיון לשכנע רוכשים אפשריים באפשרויות הטמונות במפעל.
אם "רפאל" אכן תרכוש בסופו של דבר את המפעל, סוגיית כוח האדם צפויה להיות משמעותית. נכון לעכשיו, תעשיית הרכב המקרטעת של גרמניה אכן נראית אטרקטיבית ליצרניות נשק וחימוש, בין היתר בשל כוח העבודה המיומן, החומרים הדומים וניהול פסי ייצור מתקדמים. השאלה כמה עובדים מתוך 2,300 הקיימים יישארו תשחק תפקיד בהחלטה אם למכור את המפעל, ולמי. גרמניה לא רכשה עד כה את מערכת "כיפת ברזל", בניגוד לפינלנד ולמגעים מתנהלים בנושא עם יוון ומדינות אירופיות אחרות. ייתכן שבמסגרת הסכם משולש, הייצור המקומי באוסנבריק גם ידרבן את הצבא הגרמני להצטייד במערכת זו.
גם הממשלה הגרמנית לא אמרה את המלה האחרונה בנוגע לעסקה הנוכחית, הרגישה ברמה הבילטרלית. לפי תגובה ממשלתית לדיווחים בימים האחרונים, ברלין "רוצה לשמור על שליטה כוללת בפרויקטי טכנולוגיה צבאית, ושהם יישארו בגרמניה". לא ברור מה ההשלכות של הצהרה זאת. גרמניה כבר משתפת פעולה עם ישראל סביב מערכת "חץ 3", וישנו ייצור משותף של המיירטים בעבור גרמניה - הלקוחה הראשונה בעולם של המערכת - ובעבור ישראל. אך הייצור לא נעשה בגרמניה. לא נמסרה תגובה מ"רפאל".