סיור בכפר עזה במסגרת ועידת הדרום לעסקים של גלובס, בהובלת איש התקשורת שמעון אלקבץ / צילום: תמר מצפי
בסיום ועידת הדרום לעסקים של גלובס, יצאו המשתתפים לסיור בכפר עזה, אותו הנחה בן המקום שמעון אלקבץ, שבתו סיוון נרצחה ב-7 באוקטובר. גם הוא כיום שוכר דירה בראש העין, ולא ברור עדיין מתי ישוב לביתו.
● ועידת הדרום לעסקים | מנכ"ל שטראוס: "כמעט כל המפעלים שלנו נמצאים בצפון ובדרום, ואנחנו נמשיך להשקיע"
● ועידת הדרום לעסקים | "אנחנו לא רוצים כסף, תנו לנו ביטחון - תורידו את חיזבאללה כארגון צבאי"
כפר עזה היום ריק כמעט לחלוטין מתושבים. מספר מצומצם של משפחות חזרו, ורובן עדיין ביישובי הפינוי ברוחמה ובשפיים. כמה יחזרו בפועל בקיץ הקרוב? קשה מאוד לדעת. רוב מי שנמצא במקום היום הם פועלי בניין, שעובדים במרץ לבנייה מחדש של הקיבוץ שחלק עצום ממנו נחרב בטבח ה-7 באוקטובר. למעשה, הישוב נראה היום פסטורלי מאוד: הדשא ירוק, העורבנים מצייצים והאווירה רגועה ושלווה. במבט ראשון, קשה לדעת שבכלל אירע שם טבח אכזרי לולא היה עומד אלקבץ, ומספר למשתתפי הסיור את סיפורי הזוועה שהתרחשו באותו בוקר שבת.
ובכל זאת, ישנו אזור אחד בו הזמן כמעט קפא מלכת. בתי סטודנטים קטנים שהיו שייכים לשכונת "דור צעיר" מחוררים, מפוחמים, חרבים. משם נחטפו אלון שמריז, גלי וזיוי ברמן, אמילי דמארי, דורון שטיינברכר, עמית סוסנה ויותם חיים. באחד מהם גם נרצחה ביתו של מוביל הסיור, סיוון אלקבץ. בכניסה לבית, ליד הדלת, מופיעה כתובת אדומה בטוש: "שרידי אדם על הספה". הכתובת הטכנית הזאת, שכנראה כתב חייל כלשהו שהוטלה עליו המשימה "לזכות" את הבתים לאחר הטבח, מקפיאה את הדם לא פחות מהבתים השרופים עד היסוד. בתוך הבית מופיעים סימנים קטנים של חיים שנחתכו באיבם: נעליים במדף, תיקים בחדר צדדי ותבלינים מעל כלים בכיור שלא נשטפו מעולם. הקירות מלאים בהודעות הוואטסאפ האחרונות של הנרצחים.

"זה כמו הבית של אנה פרנק"
שדרות של בתים כאלה נפרסות לכל הכיוונים. ההליכה בשביל עם הבתים ההרוסים משני צדדיו מרגישה כמו צעידה בגיא צלמוות, עם רוחות שמשקיפות מכל הכיוונים. "עברנו ימים של שואה", מספר אלקבץ, ומתאר בפירוט את גלי התקיפה של חמאס, הזוועות שאלו הביאו, והזמנים בהם הגיעו החיילים הראשונים ומתי צה"ל הגיע כצבא. בשכונה הזאת, מאוחר מדי.
מול הרחוב רדוף הרוחות נמצא אתר בנייה בו עומדת להסתיים בנייתו של מבנה גדול, שכנראה יהפוך למבנה ציבור. לא רחוק משם, בונים בתים למגורים. בצל הבנייה וההתחדשות, תושבי הקיבוץ מתמודדים עם דיון על עתידם: האם מאות תושבי כפר עזה, הרוב שהצליחו לשרוד, יחזרו לגור בישוב כשהנוף מחלונם הוא ספק אנדרטה ספק בית קברות? אך מצד שני, האם יש זכות להרוס את הזיכרון המיידי והמוחשי ביותר לאירוע ההיסטורי שהתרחש שם? הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה.

שמעון אלקבץ חושב שאסור להרוס את המקום. "זה כמו בית אנה פרנק" הוא טוען. איך אפשר פשוט למחוק את המקום ולהקים עליו שכונה חדשה?
אלא שזה בדיוק מה שהצביעו כשני שלישים מחברי קיבוץ כפר עזה בדיון סוער שהתרחש בזמן המערכה האחרונה מול איראן. אלקבץ מספר שלרבים מהם היה דחוף לקבל את ההחלטה הזאת, אך בשלב הבא, לדבריו, היא צפויה להגיע לבית המשפט, שיאלץ להכריע בשאלה כבדת המשקל וקורעת הלב.
*** גילוי מלא. הוועידה מתקיימת הודות לשיתוף פעולה עם קבוצת שטראוס, בנק לאומי ועיריית נתיבות. בחסות: דיפלומט, מפעל הפיס ורדיו דרום ובהשתתפות: תגלית ומקורות.