מתקן לקידוח נפט בטקסס / צילום: Reuters, Eli Hartman
יצוא הנפט ארה"ב עלה ביותר מ-30% מאז שהחלה המלחמה באיראן, ושמצרי הורמוז נחסמו בתגובה על ידי המשטר בטהרן. השווקים הצמאים באסיה תרים אחר כל מקור חלופי לנפט, ויצרני הנפט בארה"ב מגבירים את הייצור ככל יכולתם, כדי לספק את הביקוש במחירים הגבוהים. בתי הזיקוק מלאים עד אפס, ולראשונה מאז 1943 ארה"ב הפכה להיות יצואנית נפט גולמי בחישוב נטו. גם תעלת פנמה, שמקשרת בין מקורות הנפט הראשיים במפרץ שבין מקסיקו לארה"ב, הפכה לפקוקה - והמחירים בה יותר מהכפילו את עצמם.
● למה האיראנים יורים לאמירויות ומה הסיכוי שהטילים יגיעו שוב לישראל
● "הכלכלה שואגת": טראמפ מנסה למכור אופטימיות לאמריקאים
נמל קורפוס כריסטי בארה"ב עקף בשבועות האחרונים בכמויות היצוא את הנמלים בערב הסעודית ובעיראק, לאחר ששני הנמלים במפרץ הפרסי נותקו במידה רבה משאר העולם מאז שהורמוז נחסם. ואכן, נמל קורפוס כריסטי מעולם לא היה עמוס יותר מאשר בחודשים האחרונים, שבהם מכליות מכל רחבי העולם זורמות לחוף המפרץ של ארה"ב כדי להעמיס נפט גולמי במהלך המלחמה עם איראן.
הנמל בטקסס היה מסוף יצוא הנפט השלישי בגודלו בעולם לפני המלחמה, אחרי ראס תנורה בערב הסעודית ובצרה בעיראק. חשיבותו רק גדלה מאז, כאשר יצוא הנפט הגולמי של ארה"ב זינק לשיא, ושני הנמלים הגדולים במפרץ הפרסי כמעט מנותקים.
עלייה של 30% בייצוא בתוך חודשיים
במספרים, יצוא הנפט האמריקאי קפץ ל-5.2 מיליון חביות ביום באפריל, כאמור, עלייה של יותר מ-30% לעומת 3.9 מיליון חביות ביום שיוצאו בפברואר לפני המלחמה, לפי נתוני מכון Kpler. מרץ היה החודש העמוס ביותר בהיסטוריה של נמל קורפוס כריסטי, והרבעון הראשון היה הרבעון העמוס ביותר אי פעם, אמר מנכ"ל הנמל קנט בריטון לרשת CNBC. לדבריו יצוא הנפט עלה לכ-2.5 מיליון חביות ביום מאז תחילת המלחמה, לעומת 2.2 מיליון חביות ביום בשנה שעברה. תנועת הספינות בקורפוס כריסטי עלתה ליותר מ-240 כלי שיט במרץ, לעומת כ-200 שהנמל רואה בדרך כלל בחודש. "זו תהלוכה מתמדת של מכליות שנכנסות ויוצאות", אמר מנכ"ל הנמל.
השלכה משמעותית של הזינוק ביצוא הנפט האמריקאי למזרח אסיה היא עלות המעבר במצר הימי שמחבר ביניהם: תעלת פנמה. התעלה, שמורכבת משרשרת של תאי שיט בין האוקיינוס האטלנטי לשקט, הפכה לעורק קריטי להגדלת היצוא האמריקאי. בימים כתיקונם ניתן לרכוש כרטיס של הרגע האחרון במחיר של בין 135 ל-140 אלף דולר לספינה, אך העלות הממוצעת כעת עומדת על יותר מפי שניים: 385 אלף דולר לספינה. במקרה קיצוני במיוחד, ספינה הסכימה לשלם מיליון דולר על הזכות לעבור במהירות מהאוקיינוס האטלנטי לשקט.
יצוא הנפט האמריקאי, שזינק בחודש האחרון והפך את ארה"ב ליצואנית נפט גולמי בנטו לראשונה מאז 1943, צפוי להגיע בעיקר למדינות מזרח אסיה כמו יפן וקוריאה, שתלויות ביבוא נפט מהמזרח התיכון, שכעת הצטמק בשל חסימת מצר הורמוז בעקבות המלחמה. וכדי לעבור ממאגרי הנפט הראשיים במפרץ מקסיקו ("מפרץ אמריקה" על פי הנשיא טראמפ) לאסיה, הדרך היעילה ביותר היא דרך תעלת פנמה. שכן החלופה היא הקפה של יבשת אמריקה כולה דרך מצר מגלן בין ארגנטינה לצ'ילה.
"השוק מתחיל להסתגל למצב במפרץ"
על פי אור אזרן, כלכלן מחקר באגף הכלכלה של בנק לאומי, יש סיבה נוספת לזינוק במחירם בפנמה. "יש גורם מאזן למחירי הנפט הגבוהים: 'המלאי הצף', כלומר הנפט שהועמס כבר על ספינות בים וטרם נמכר". לדבריו "היינו בעולם של עודף היצע. נפט עודף הועמס לספינות ונשאר שם. בפברואר 2026 היה מדובר ב-1.3 מיליארד חביות", שהן כמעט שבועיים של הצריכה העולמית כולה, "וגם זו רמה גבוהה יותר מאשר בשנה שעברה". לכן, אותן ספינות נפט צפות מעוניינות מאוד למכור ביוקר כעת את המטען שהן קנו בזול כשהשוק היה מוצף. זה יוצר "פקק" גדול שלעיתים אף מחייב ספינות לחכות בכניסה - או לשלם סכומי עתק כדי לעקוף את התור.
כרגע המצב טרם הגיע לרמה קריטית, בשל מאגרי הנפט האסטרטגיים המשמעותיים של סין ושל יפן כאחת, שיכולים להחזיק חודשים של צריכה מהם בלבד, נוסף על מקורות אחרים כמו ארה"ב וברזיל. נפט איראני אף הגיע לסין בחודש מרץ, כשהאסטרטגיה האמריקאית עדיין הייתה לאפשר לאיראן לייצא כדי למתן את מחירי הנפט.
אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ובכיר לשעבר במערכת הביטחון, אומר כי "הזינוק ביצוא הנפט האמריקאי מראה שהשוק העולמי כבר מתחיל להסתגל לסיכון הגובר במפרץ הפרסי. מדינות מחפשות חלופות, וארה"ב ממלאת חלק מהפער". לדבריו, "מבחינת איראן, זה פוגע באחד הקלפים המרכזיים שלה - היכולת להשפיע על העולם דרך שיבוש אספקת הנפט. אבל זה לא אומר שאיראן נחלשת לחלוטין. להיפך, ככל שההשפעה הכלכלית הישירה שלה נשחקת, כך גדל התמריץ שלה לפעול בדרכים אחרות, דרך שלוחות אזוריות, הטרדות בים, או פעולות שמעלות את רמת חוסר הוודאות".
"יש תמריץ להגדיל את הייצור האמריקאי"
יצוא הנפט של ארה"ב ככל הנראה מוגבל לכמות שהיא קצת מעל 5 מיליון חביות ביום, בגלל קיבולת הרציפים ויכולת ההפקה. למעשה, הגידול ביצוא הנפט הגולמי נובע ממגבלות הקיבולת של בתי הזיקוק: "בחודש פברואר-אפריל הקיבולת נעה בדרך כלל בין 80% ל-85%, ובפברואר היא כבר הגיעה ל-90%. במרץ עלינו ל-92%. אז עברו ליצוא נטו של נפט גולמי". ארה"ב, אמריקה הלטינית ומערב אפריקה יכולות לסייע באספקת חביות נוספות לקונים באסיה הזקוקים לכך. אבל מצד שני, המזרח התיכון הוא יצרן נפט גדול מדי מכדי שניתן יהיה להחליפו. כ-20% מאספקת הנפט העולמית יוצאה דרך מצרי הורמוז לפני המלחמה.
כל הגברה נוספת של הפקת הנפט עצמו תדרוש השקעות הון משמעותיות וזמן, אך לדברי אזרן "יש תמריץ גדול להגדיל את הייצור האמריקאי, אבל זה תהליך ארוך. ככל שהאירוע יישאר יותר זמן, זה יעלה את התשואה להגדלת הייצור. חשבו שזה יהיה אירוע קצר, אך כעת זה נראה אחרת". גם החוזים העתידיים על הנפט הולכים ומתייקרים: החוזים על נפט לעוד שנה, למאי 2027, שוברים שיאים ועומדים על 77 דולר לחבית ברנט. זאת אפילו יותר מ-75 הדולרים שנרשמו במרץ כשהתותחים עדיין רעמו.
אשר פרדמן, מנכ"ל מכון משגב לביטחון לאומי, ומנכ"ל ישראל לשעבר של מכון הסכמי אברהם לשלום, מכון אמריקאי מייסודו של ג'ארד קושנר, ובכיר לשעבר במשרד לנושאים אסטרטגיים, סבור כי "הזינוק במכירות האנרגיה של ארה"ב ממחיש כי המצור האמריקאי איראני הכפול במצר הורמוז מייצר גם רווחים עבור הכלכלה האמריקאית, לצד העלייה במחירי הדלק והמוצרים. בעוד שארה"ב אינה יכולה להחליף לחלוטין את האנרגיה מהמזרח התיכון, העלייה ברכישות הנפט של מדינות אסיה מארה"ב, לצד המאמצים של איחוד האמירויות וסעודיה לפתח צינורות אנרגיה העוקפים את מצר הורמוז, יפחיתו עם הזמן את חשיבותם של המצר בפרט עבור הכלכלה העולמית".