אוניות תקועות במצר הורמוז / צילום: Reuters, Amirhosein Khorgooi/ISNA/WANA
מבצע "חירות" של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לחילוץ הספינות הנצורות במפרץ הפרסי, הביא ליציאתן של שתי ספינות אל הים הפתוח בתוך שעות ספורות. עם זאת, מדובר בטיפה בים לעומת מספר הספינות שנותרו נצורות, כשמנגד איראן כבר גבתה מחיר מאיחוד האמירויות על החלטת וושינגטון לשבור את המצור במצר הורמוז.
● "הכלכלה שואגת": טראמפ מנסה למכור אופטימיות לאמריקאים
● המומחה שמסביר: למה האיראנים יורים לאמירויות ומה הסיכוי שהטילים יגיעו שוב לישראל
מאבו־דאבי נמסר כי הכוחות התמודדו עם מתקפה של 12 טילים בליסטיים, שלושה טילי שיוט וארבעה כטב"מים. לפי ה־CNN, מערכות הגנה אווירית ישראליות נטלו חלק בבלימה. למרות זאת, איראן הצליחה לפגוע במסוף נפט בנמל פוג'יירה - יעד לא מקרי: מדובר במוצא היחיד של האמירותים מחוץ להורמוז, ופעילותה בלטה במיוחד על רקע החלטת המנהיג מוחמד בן זאיד לעזוב בשבוע שעבר את קרטל אופ"ק, שבו חברה גם איראן.
זיהוי נקודת התורפה
עוד בטרם המלחמה, השתמשו האמירותים בצינור הנפט חבשאן־פוג'יירה לצורך גיוון יכולות היצוא, ובשל המצור אף הגבירו את השימוש בו. בשבוע העבודה שבין 20 ל-24 במרץ, זינק קצב טעינות הנפט בפוג'יירה לכ-1.9 מיליון חביות ביום - עליה של 57% ביחס ל־2025. האיראנים זיהו את הפעילות האמירותית תוך כדי המלחמה, הגבירו את המתקפות על התשתיות במקום, ובשני חזרו לכך. המניע שלהם, בד בבד עם פגיעה באינטרסים האמריקאיים, הוא למנוע את הגברת ייצוא הנפט האמירותי, בהיעדר ההגבלות של אופ"ק.
בפברואר האחרון, ייצאו סעודיה, איראן, עיראק, כווית, קטאר ואיחוד האמירויות כ־18.5 מיליון חביות ביום. מתוך נתון זה, סיפקו האמירותים לשוק כ־2.2 מיליון חביות ביום. המצור האיראני על מיצר הורמוז שיבש, אם כן, כ־17.3% מהיצע הנפט העולמי, זאת בהתחשב בתפוקה הגלובלית שעמדה ב־2025 על 106.6 מיליון חביות ביום. בצל זה, האיראנים מעוניינים לשמר את הנזקים המשתקפים במחירי האנרגיה ולמנוע כל ניסיון לצמצם את ההשפעות.
ד"ר מאיר ג'בדנפר, חוקר בבית ספר לאודר לממשל באוניברסיטת רייכמן, מסביר כי משטר האייתוללות זיהה את מחירי הנפט כנקודת התורפה של ארה"ב ושל הנשיא טראמפ, במיוחד לקראת בחירות האמצע. "האיראנים הבינו כי בכל פעם שמאיימים עליהם במתקפה, הם יכולים לתקוף במפרץ הפרסי ובדגש על איחוד האמירויות", אומר ג'בדנפר. "שומעים אותם קוראים להשמדת ישראל, אך אני לא בטוח שהם שונאים את האמירותים פחות. לא מן הנמנע שבעתיד הקרוב נשמע שאיראן מפעילה את המורדים החות'ים בתימן במטרה לחסום את מיצר באב אל־מנדב ולהקפיץ אף יותר את מחירי הנפט".
מחיר השיתוק
היבט נוסף ומשמעותי לא פחות של המצור הוא השיבוש המשמעותי בעולם הספנות, שפגיעתו מסתעפת לתחומים מגוונים המתגלים מדי יום. אחד מהם הוא ענף הקרוזים: בדומה לאוניות המשא, גם ספינות תענוגות רבות נלכדו במפרץ הפרסי. אף שחלקן הצליחו לצאת דרך מיצר הורמוז במהלך ההפוגה הקצרה באפריל, החברות מוסיפות לגרור נזקים כבדים. לגלובס נודע כי ישראלים שהזמינו שיט תענוגות מברצלונה לשבוע הבא, קיבלו רק השבוע הודעה על ביטול חופשתם; הסיבה: הספינה טרם הצליחה להגיע מהמפרץ הפרסי לספרד.
הסוגיה המוכרת והנרחבת יותר היא שיבוש תנועתן של אוניות הסוחר. לפי נתוני האומות המאוחדות, היקף השיבוש נאמד בכ־2,000 כלי שיט. עבור חברות הספנות, המשמעות חורגת מעבר לפגיעה בשרשראות האספקה: לפי ארגון הימאות הבינלאומי (IMO), החברות נדרשות לדאוג לרווחתם של כ־20 אלף אנשי צוות התקועים במפרץ.
התוצאה הסופית שאליה מקווים האיראנים להביא, היא גריפת הכנסות מכל ספינה שחוצה את הורמוז. במשטר האייתוללות מתעקשים על תשלום של 2 מיליון דולר לכל ספינה - דרישה שוושינגטון והעולם המערבי אינם יכולים לקבל. במידה וכלל אוניות הסוחר הנצורות יעתרו לדרישה האיראנית, הדבר יזרים לכלכלה הקורסת של הרפובליקה האסלאמית סכום עתק של כ־4 מיליארד דולר.
בדומה למתרחש בשוק האנרגיה, האיראנים פועלים באמצעות מפגני כוח כדי לסכל כל ניסיון ליצירת פרצות במצור הכלכלי שהם מטילים. עדות לכך ניתנה ביום שני, כשמשמרות המהפכה תקפו את אוניית הצובר HMM נאמו (Namo), בבעלות חברת HMM הדרום־קוריאנית, בעת שניסתה לחצות את המיצר. הספינה, ששטה תחת דגל פנמה, הותקפה סמוך לאום אל־קוויין שבאיחוד האמירויות כשעל סיפונה 24 אנשי צוות, שישה מהם דרום קוריאנים. לא היו נפגעים בנפש, אך בשל הנזקים נאלצה האונייה לשנות מסלול לכיוון דובאי לצורך תיקונים.
בדרך להסלמה?
לפי דיווח של ה־"וול סטריט ג'ורנל", תסכולו של הנשיא טראמפ מהיעדר גמישות איראנית בנושא הגרעין הולך וגובר, והוא עשוי לאשר את חידוש הלחימה בתוך ימים ספורים. מבצע "חירות", שנבחר כפתרון מועדף מבין מספר חלופות, עשוי להתברר כפתרון ביניים בלבד במידה ובוושינגטון יפנימו כי טהרן אינה מתכוונת לשנות את עמדותיה. הצהרותיו של יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באכר קאליבף, שאיים כי התקיפות על האמירויות והספינה הקוריאנית הן "רק ההתחלה", מחזקות הערכה זו.
ד"ר קובי ברדה, מומחה לפוליטיקה אמריקאית וגאו־אסטרטגיה במכון הטכנולוגי HIT, מעריך כי בימים האחרונים עלתה הסבירות לחידוש המערכה באופן "אקספוננציאלי", ומצביע על שלושה סימנים לכך: "ראשית, הסנאטור הדמוקרטי ריצ'רד בלומנטל טען כי חידוש הלחימה נמצא 'על השולחן'. שנית, גנרלים הציגו לנשיא תוכניות אופרטיביות שמשתקפות במבצע 'חירות'. הסימן השלישי והמובהק ביותר הוא רכבת אווירית של אמצעי לחימה שהועברה לישראל בתוך 24 שעות בלבד. ניכר כי לכל הפחות, השחקנים מסדרים את המפה על השולחן לקראת חידוש הלחימה".