כריך בשר בג'וזף / צילום: סופגי גואטה
עמק חפר הוא בועה עם ניחוחות מרגיעים של פרדסים ומטעים ומראות שלווים של שדות חיטה ודרדרים סגולים. פלטה של ירוק הופכת לצהוב, מושבים מנומנמים, רוכבי אופנים - ובצידו המערבי, תכול הים, גולשים וגלים מקציפים. מיקרוקוסמוס שמצליח להפתיע אותי בכל פעם.
● יין בין הדן לחרמון וכנאפה גלילי ליד הנחל: העסקים בצפון נפתחים מחדש
● המושב הקטן שמציע עגלת קפה מיתולוגית ויקב בוטיק מול מטע נקטרינות
● קריאה אחרונה: מסלולי מים מיוחדים, רגע לפני שהם מתייבשים שוב
10:00 | משהו לשתות: קפה מצוין עם בראוני בתוך השדה
אם בעבר ביישובים מרוחקים נהגו לנסוע לעיר כדי ללגום כוס קפה, הרי שבשנים האחרונות עגלות הקפה מילאו כל פינה. זאת של מושב חוגלה היא "לוקה" והיא ממוקמת בתוככי שדה יפה, גם כשהוא מצהיב. שולחן כחול מרובע מתחת לעץ תות אפגני, שנושר אל כפות הידיים, והאווירה לוקאלית רגועה. לגמנו קפה מצוין, נגסנו בריבוע בראוני דחוס וטוב וגלגלנו עם המקומיים שיחה שהגיעה מעצמה.
לוקה, פתוח בשישי שבת
11:00 | משהו לעשות: סדנאות בסטודיו מכושף
בזכות טלי טולדו, בעלת הסטודיו המופלא לתכשיטים בחוגלה, גיליתי את "פנג'אה", הסטודיו המכושף של שי פלד, צעירה נחושה ומכשפה עתיקה בעת ובעונה אחת. "הכול התחיל מ-70 קילו אבנים וקריסטלים שסחבתי איתי מהודו", היא מספרת, "אני לא קוראת למה שיש כאן כשפים, ומעדיפה לכנות את העולם שלי כחיבור בין טבע, רוח והחיים עצמם". אנחנו פוסעות בין מדפים עמוסי אבנים צבעוניות, נוצות וצרורות של שרפים לקטורת. לצד כל פריט קלף ועליו הסבר שימושי מאיר עיניים. את הסטודיו המואר בנו שי ובן זוגה בעשר אצבעות, ובמקום נערכות סדנאות של קלפים, סאונד הילינג וכל מה שעושה טוב לגוף ולנשמה.
פנג'אה
12:00 | משהו לקנות (א'): מוקד עלייה לרגל ל"קפהוליקים"
תוצרתו המוקפדת של גלעד שמחי "הקולה", הפכה לשם דבר בקרב "קפהוליקים" מושבעים. לאחרונה, כמו בתי עסק קטנים רבים במושבי העמק, העתיק את בית הקלייה "נגרו" ממושב אלישיב לאחד ממבני אזור התעשייה של עמק חפר.
ניחוחות פולי הקפה הם אמצעי ניווט נהדר עבור הבאים לבית הקלייה, שם ניתן להתעלף מהמבחר ומהמקצוענות של האיש. קפה מיד מוצע לבאי המקום, ולאחר תחקיר קטן ויעיל של טעמים והעדפות יתאימו עבורכם בדיוק את התערובת המתאימה לטעמכם.
בזמן שהפולים נטחנים ונארזים, שווה להביט סביב ולהתפעל מכישרון הפואטיקה של שמחי הקולה. אמרות הכנף על הקירות ושמות התערובות, הופכים את הביקור במקום למשמח במיוחד.
Negro
13:00 | משהו לקנות (ב'): בין נרות, בדי פשתן וכלי שמנת
בשביל הנקודה הזו תצטרכו קצת לחפש את המטמון. הוויז אמנם מכיר את היעד, אבל היעדר השלטים באזור הופך את החיפוש למעט מאתגר. יגענו ומצאנו, עלינו במעלית משא, נתקלנו בארגזים ובסבלים נרגנים והתפרצנו לתוככי אולם התצוגה של "לולה סטודיו", שעברה לא מכבר ממקום מושבה בהדר עם - לחלל עצום באזור התעשייה של עמק חפר.
"לולה" היא כל מה שמרתה סטיוארט הייתה אוהבת, ומה שטוב למרתה מעולה לי: תצוגה מרנינה של כלים בצבעי שמנת, כריות מבדי פשתן, נרות, מגבות, מצעים - וכל מה שהנפש חפצה בו בימים שבהם המושג "בית" מקבל שלל משמעויות חדשות.
Lola studio
14:00 | משהו לאכול: בריוש אסאדו לצד לימונדה עם ערק
אין לי סימפטיה למרכזי קניות, אך בכל זאת פקדנו את זה שמחבר בין החופים למושבי העמק היפים, בשל שמועה אודות כריך בשר אימתני. הגענו בחמישי בצהריים, את הדוכן גדשו סירי ענק של תבשילים מהבילים. בהמשך המעדנייה השתרך תור משתוקק לאטרקציה המרכזית. מאחורי דלפק עם ויטרינה שקופה, עובד חרוץ טומן בזריזות נתחי בריסקט (חזה בקר) בלחם בריוש חם או ג'בטה קריספית.
הטקס מתבצע במנוד ראש ובהחלפת משפטים קצרים עם באי התור המיומנים. "אוכלת הכל"?, "כן כמובן", אני משיבה. רטבים נמרחים, ירקות מוספים, מלפפון חמוץ וקצת בצל. יש גם את עניין הגודל - לארג', אקסטרה לארג', או במילים אחרות: כריך בגודל של גורד שחקים. הקופאית קלטה את היסוסי והציעה בלחישה: 'אולי חצי כריך'. קיבלתי בריסקט קריספי, מעושן ושומני במידה הנכונה.
לקחנו את המגש עם הכריך שכרע תחת נטל המילוי, נטלנו בזהירות נגיסה ובהינו בנוף החנייה ובאנשי העמק שבלחייהם צבוטות קרני שמש.
אחרי שמתעלפים ונאנחים לוגמים בירה צוננת או את משקה הבית - לימונדה דובדבן, ואז אפשר להביט סביב ולתכנן איך לנחם בשלל מעדנים ופינוקים את מי שנשאר בבית. לקחנו קמעה ממעדני הקצבייה, תגברנו בסלטים וקצת מהסירים ולא ויתרנו על המלפפונים של אחיטוב, גאווה חקלאית מקומית.
בשישי מתווספים לקולקציית הכריכים גם בריוש אסאדו, חלה שניצל, ולימונדה מחוזקת בערק כדי להעביר את הזמן בסבבה בתור.
ג'וזף. כשר