אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בני זוג ניהלו מערכת יחסים כידועים בציבור במשך ארבע שנים ותכננו להינשא. כשנה לאחר תחילת הקשר, וזמן קצר לפני האירוסין, רכשו בני הזוג דירה במסגרת תוכנית "מחיר למשתכן" של משרד השיכון. הזכויות בדירה נרשמו על שם שני הצדדים בחברה המשכנת.
האיש השקיע ברכישת הדירה סכום של כמיליון שקל מהונו העצמי, ואף נשא לבדו בתשלומי המשכנתה וההלוואות. מנגד, האישה השקיעה הון עצמי של 105 אלף שקל בלבד.
● המנוח הוריש את הדירה לחבר ולאחיינית, ולא לבן. מה קבע בית המשפט
● היא לא שילמה עשרות שנים על דירה שרכשה. למה בית המשפט ויתר?
שלוש שנים לאחר מכן נפרדו בני הזוג, והאישה ביקשה למכור את הדירה ולחלק את התמורה בחלקים שווים, בהתאם לרישום, וכן לקבל מחצית מהזכויות שצבר האיש בתקופת החיים המשותפים, מתוקף היותם ידועים בציבור.
האיש התנגד וטען כי מדובר בתרמית עוקץ שתוכננה מראש מצד האישה, שנועדה להביאו לממן 90% מעלות הדירה ולקבל מחציתה, תוך יצירת מצג שווא של קשר מחייב לקראת נישואים.
בית המשפט בחן תחילה את מעמדם של הצדדים, וקבע כי הם מחויבים להצהרתם בפני משרד השיכון, שעל בסיסה הוכרו כידועים בציבור. עם זאת, לא הוצגו אינדיקציות מספקות על פיהן האיש התכוון לשתף את האישה בזכויות הסוציאליות שצבר במקום עבודתו או בחשבונות הבנק הרשומים על שמו. כמו כן, צוין כי לאורך תקופת המגורים המשותפת שמרה האישה את הכנסותיה לעצמה, בעוד שהאיש מימן את כל ההוצאות השוטפות. לכן נקבע כי האישה אינה זכאית לקבל חלק מהזכויות שצבר האיש.
ביחס לדירה, בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין יש לייחס משקל לכך שהשקעתו המשמעותית של האיש, וכן רישום הזכויות גם על שם האישה, התבססו על ההנחה שהצדדים עתידים להינשא. אילו החתונה הייתה יוצאת לפועל, ניתן היה לתת תוקף מחייב גם להסכמה המשתמעת שלפיה הדירה תיחשב משותפת לשני הצדדים, למרות הפער המשמעותי בהשקעות. מאידך, אילו היה האיש נשאל בזמן אמת אם כוונתו היא שהדירה תתחלק שווה בשווה גם במקרה של פרידה לפני הנישואים, מן הסתם היה משיב על כך בשלילה.
מה סיבת הפרידה?
לפיכך, יש לבחון את הסיבה שבגינה האישה, לכאורה, לא קיימה את חלקה ולא נישאה לאיש, כפי שהבטיחה בעת רכישת הדירה. האישה טענה כי נפרדה מהאיש בשל אלימות שנקט כלפיה, וכן מאחר שחדר לפרטיותה באמצעות חיטוט במכשיר הטלפון שלה.
בעוד שבית המשפט לא האמין לטענה כי האיש נהג באלימות, הוא קבע כי הוכחה בפניו פגיעה בפרטיות האישה, כמתואר על ידה. עם זאת, מסקנתו הייתה כי לא התנהגות האיש היא שהביאה לפירוד בין הצדדים, אלא הממצאים שחשף במהלך החיטוט: העובדה שבעת שהיו מאורסים, האישה נרשמה לאתרי היכרויות, שבהם הציגה את עצמה כרווקה.
בית המשפט היה מודע לכך שהעמדה המשפטית המקובלת גורסת כי פרידה, אפילו על רקע בגידה, אינה עילה לביטול זכויות שניתנו במתנה. לכן מצא לנכון ליישם במקרה זה גם את דוקטרינת "זעקת ההגינות", המאפשרת לסטות מהוראות החוק ומהפסיקה הנוקשה כאשר הן מביאות לעיוות דין קיצוני.
במקרה זה, במסגרת מערכת יחסים קצרה, שבמהלכה האישה אף לא הייתה נאמנה לאיש, היא השקיעה 10% בלבד ממימון שווי הדירה ולא השתתפה במימון התא המשפחתי; לפיכך, אין זה הוגן שתקבל מחצית משוויה.
מאז רכישת הדירה עלה שוויה בשיעור של 66%. בהתאם לכך, נקבע כי השקעת האישה, שהייתה בסדר גודל של מאה אלף שקלים, משקפת כיום שווי של כ-170 אלף שקלים. בנוסף, נלקח בחשבון גם שווי ההטבה שנבעה ממסלול "מחיר למשתכן", ובסופו של דבר נפסק כי האיש יפדה את חלקה של האישה בדירה באמצעות תשלום בסך 500 אלף שקלים, בקיזוז 40 אלף שהיא חויבה לשלם לו כהוצאות משפט, והדירה תישאר בבעלותו המלאה.