כמו בספר של אגתה כריסטי: קבוצה של אנשים תקועה במקום סגור, ומעת לעת מתגלה קורבן נוסף. הפעם השאלה היא לא מי עשה את זה - אנחנו כנראה יודעים. מדובר בשיט ה"תענוגות" MV Hondius, שכבר איבד שלושה מנוסעיו בגלל וירוס האנטה.
● 40 שנה אחרי, האם אסון צ'רנוביל נגמר?
● שר הבריאות חיים כץ מקפיא את המלצות ועדת הקנאביס
לאחר שהספינה סורבה עגינה בכף ורדה, היא נמצאת כרגע בדרכה לעגון בטנריף שבאיים הקנאריים, בניגוד לדעת הממשלה המקומית. בינתיים מחפשות רשויות בכל העולם אחר נוסעים שעזבו את הספינה, ועוקבות בדאגה אחרי מקרים החשודים כהדבקה מחוץ לה.
אז מהי בדיוק הצרה החדשה? עד מתי יצטרכו הנוסעים להפליג בספינת המוות? והאם אנחנו, על האדמה, צריכים לחשוש?
מה קרה על הספינה?
המסע, שנועד לעבור בחלק הדרומי והבלתי-מיושב של האוקיינוס האטלנטי, יצא מארגנטינה לפני כחודש. כשבוע לתוכו, נפטר המטופל הראשון. אשתו חלתה גם היא, ולאחר שבועיים פונתה ליוהנסבורג בדרום אפריקה, שם נפטרה לאחר ימים ספורים. בהמשך התגלו חולים נוספים.
בינתיים, שלושה מהמטיילים כבר נפטרו, וחמישה אחרים אומתו כחולים על-ידי ארגון הבריאות העולמי ופונו לבתי חולים. לא ידוע אם יש חולים נוספים בין 146 שנותרו על הספינה.
ביום ראשון הספינה ביקשה לעגון בכף ורדה, מדינת אי במערב אפריקה, אך הרשויות סירבו לאפשר לתושבים כניסה. מסתבר שגם מדינות אפריקאיות יודעות לסגור את הגבולות שלהן לזרים, ולא רק להיפך. בהמשך הודיעה ממשלת ספרד כי תאפשר לספינה לעגון באיים הקנאריים שבשליטתה, אף שבממשל המקומי הסתייגו מהמהלך.
נכון לעכשיו, שלושה נוסעים כבר מתו (שניים מהם היו אזרחים הולנדים, והשלישי גרמני) ולפחות חמישה נוספים סובלים מתסמינים בדרגות חומרה שונות. הספינה, השטה כעת קרוב לחוף המערבי של אפריקה, מפליגה תחת דגל הולנדי, ועל סיפונה נמצאים כ-150 בני אדם. לפי דיווח של BBC, הנוסעים אינם נמצאים בפאניקה אלא רגועים למדי, אך אימצו נהלי מגפה מלאים: עטיית מסכות, שטיפת ידיים תכופה וריחוק חברתי.
מה מדאיג את העולם מחוץ לספינה?
התקווה הייתה שהמגפה תישאר בספינה, אך ביממה האחרונה מסתבר שזו הייתה תקוות שווא. חלק מן החולים פונו ממנה לקבלת טיפול רפואי. אחת המפונות, אישה הולנדית, הגיעה ליוהנסבורג ועלתה על טיסה של KLM כדי לחזור לבית חולים בביתה, אך כשהצוות בשדה התעופה הבין מה קורה, היא הורדה מן הטיסה.
היום (ה') פורסם בתקשורת ההולנדית כי דיילת מאותה טיסה הגיעה לבית חולים באמסטרדם עם תסמיני המחלה. משרד הבריאות אישר כי הדיילת נבדקת, אך לא ידוע באופן סופי אם היא אכן חולה. נוסע נוסף באונייה שהגיע לציריך, פיתח תסמינים ונמצא חיובי למחלה.
בנוסף אליהם, עד כה היה ידוע על עוד אנשים ספורים שחזרו לארה"ב ובריטניה והתבצע אחריהם מעקב אפידמיולוגי. אך בשעות האחרונות אישרה חברת התיירות המפעילה את הספינה כי עוד 30 נוסעים לפחות נטשו אותה אחרי המוות הראשון, באי הבריטי סנט הלנה שבאוקיאנוס האטלנטי, והתפזרו ללא מעקב.
שאלה נוספת שנבחנת היא היכן נדבק הנפטר הראשון, שכנראה היה גם המקור למחלה בספינה. ההשערה המובילה היא כי הזוג ההולנדי נבדקו בווירוס כאשר צפו בציפורים בעיר Ushuaia, משום ששהו בסמוך למצבור אשפה בו היו מכרסמים, שהם הנשאים העיקריים של המחלה. משרד הבריאות הארגנטינאי מחפש אחר אנשים נוספים שאולי שהן בקרבת המקום.
משרד הבריאות הישראלי מסר היום כי בניגוד לשמועות, לא נמצא חולה ישראלי במחלה. חולה כזה זוהה על-ידי משרד הבריאות ב-2025, אך הוא נדבק ממכרסם, כנראה בזן של הווירוס שאינו עובר לבני אדם.
מהו וירוס האנטה?
וירוס האנטה הוא נגיף שמקורו במכרסמים, ומועבר בדרך-כלל לבני אדם דרך מגע עם הפרשות של חולדות ועכברים - למשל במסגרת עבודה עם חיות מעבדה.
המחלה עצמה מזכירה בתחילה מחלות נשימתיות רבות אחרות, ולכן אבחון החולה הראשון במגפה כזו בדרך-כלל יקח זמן רב, אלא אם הרופא יודע שלמטופל הייתה חשיפה קרובה למכרסם. כלבים או חתולים לא חולים במחלה, אבל עלולים להביא הביתה גופות של מכרסמים נגועים.
רק זן אחד של הווירוס, זן אנדס הנפוץ בדרום אמריקה, מוכר כבעל יכולת לעבור גם בין בני אדם, ללא צורך במכרסם מארח. גם במקרה כזה, ההדבקה מחייבת בדרך-כלל מגע קרוב. מדובר בווירוס שהיה נדיר מאוד עד כה, רק 890 מקרים מאושרים בין 1993-2023.
האם צריך לחשוש?
שיעור התמותה של וירוס האנטה גבוה יחסית: כארבעה מכל עשרה נדבקים מתים מהמחלה. עם זאת, טיפול רפואי מהיר מגדיל את סיכויי ההישרדות, ולכן אנחנו מצפים לראות גם בין החולים בספינה שיעורי תמותה נמוכים יותר.
בשל העובדה שהנגיף אינו עובר בקלות בין בני אדם, ארגון הבריאות העולמי הדגיש כי בשלב זה לא מדובר בסכנה משמעותית לאנושות. עם זאת, גורמים בארגון כן אמרו שמספר הנדבקים ביחס לכמות וצפיפות השטים, הוא "די הרבה".
אם אומנם הדיילת בטיסת KLM נדבקה, זה יהיה סימן מדאיג שהווירוס אינו מתנהג כרגיל.
מגפות בים: איך התמודדו איתן בעבר?
מגפות שהתפרצו על ספינות היוו סכנה גדולה ביותר בעבר. הספינות היו איטיות, צפופות ומנותקות מנמלים במשך שבועות ולעתים חודשים, בעוד שהידע על מחלות זיהומיות היה מוגבל מאוד.
אחרי מגפת המוות השחור במאה ה-14, התפתח באירופה נוהל הסגר לספינות חשודות, שנאלצו להמתין בנמל שבועות רבים עד שהמגפה מיצתה את עצמה, ורק אז יכלו הנוסעים לעלות לחוף. ספינות שהיה עליהן חולה, חויבו על-פי חוק להניף דגל המבשר זאת, כדי שניתן יהיה לדעת שאין לאפשר להן לעגון.
עם הזמן, יועדו איים קטנים מסוימים להסגרים מסוג זה, כדי שהנוסעים יוכלו לפחות ללכת על אדמה מוצקה ולהתרחק האחד מן השני, גם אם לא יכלו להגיע הביתה.
על גבי הספינות עצמן, בדרך-כלל נעשתה הפרדה בין חולים ובריאים, אך הצפיפות הייתה רבה, ובקרב קבוצת החולים החלשים לפעמים התפרצו מגפות נוספות. מוכרים גם סיפורים של ספינות רפאים, שהמשיכו לשוט לאחר שלא נותר עוד איש חי מן הנוסעים או הצוות.
האירופאים של המאה ה-14 ידעו שכדאי לאוורר את הספינות, אבל לא ידעו בדיוק מדוע. הם לא הכירו וירוסים או חיידקים, אלא השתמשו במונח "אוויר רע", ובחלק מהמקרים האמינו כי האוויר הרע נובע מחומר אורגני רקוב. הטיפול במגפות כלל בדרך-כלל גם אוורור והימנעות מריקבון, ולצד זאת גם תפילות וטקסים דתיים.
אז מה קורה עכשיו?
הספינה צפויה לעגון בטנריף שבאיים הקנאריים בעוד שלושה ימים, למרות התנגדות הממשלה המקומית. עם ההגעה, צפויה בדיקה של כל הנוסעים אזרחי ספרד, וכל מי שיימצא חיובי למחלה או עם תסמינים, ייכנס להסגר בבסיס צבאי במקום. יתר הנוסעים יכולו לשוב למדינותיהם.
