40 שנה לאסון צ'רנוביל: מה מגלים מחקרים על תוצאותיו?

40 שנה אחרי אסון צ'רנוביל, האנושות עדיין לומדת שיעורים חדשים. רוב ניצולי התאונה הגרעינית ההיא, שהתרחשה ב־26 באפריל 1986, חיים עדיין, וההשפעות על בריאותם עדיין ניכרות. האירוע היה חריג כל כך, שהוא הפך למושא מחקר לדורות של מדענים מתחומים שונים, מרפואה ועד אקולוגיה והיערכות לאסונות.

● לפני 2 מיליארד שנה פעל באפריקה כור גרעיני יחיד מסוגו. חוקרים עדיין לומדים את הסודות שלו
● אצבע בעין הסעודית ועקיפת המצור: הסיבות מאחורי המפץ האמירותי בשוק הנפט

כל שיעור שנלמד גם משמש קלף בדיון על הקמת כורים נוספים לאנרגיה גרעינית. מה המחיר שנשלם אם נקים ואם לא נקים את הכורים הללו, ומי אנחנו צריכים להיות, כחברה, כדי לוודא שאסון נוסף לא יהפוך את המחיר הזה לבלתי נסבל?

1הנזקים לבריאות

המחקר הישראלי והממצאים שעדיין מתגלים

אחרי הפיצוץ בתחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל, בצפון מערב אוקראינה, נוצר ענן רדיואקטיבי שהתפשט כמעט לכל שטחה של אירופה. מאות אלפי תושבים מהאזורים הסמוכים לכור פונו, אך זה נעשה בשלבים. רק כעבור 36 שעות מהפיצוץ פונתה העיר הסמוכה פריפיאט, ובהמשך ננטש אזור בגודל 30 קמ"ר סביב האתר. הוא נותר סגור עד היום. לאחר שהובנו ממדי האסון, פונו עוד מאות אלפי תושבים במעגלים הולכים וגדלים.

בפריפיאט החלו התושבים לחוש מיד טעמים מתכתיים בפה, והם סבלו מכאבי ראש, הקאות וסחרחורות. מספר ההרוגים הישירים כתוצאה מהאסון נאמד בכמה עשרות, אולם הנזקים ארוכי הטווח היו גבוהים בהרבה. משרד הבריאות של אוקראינה מעריך היום שחייהם של כ־41 אלף איש התקצרו בגלל השפעות הקרינה. ארגון גרינפיס, המתנגד להקמת כורי אנרגיה גרעינית, מדבר על קרוב למיליון נפגעים. לפי הערכות, אוקראינה עדיין משלמת כ־5%־7% מהתל"ג שלה לטיפול בנזקי האסון, כולל תחזוקת כיפת הכור והאזור הסגור, תהליכי סילוק של חומרים רדיואקטיביים, אך גם טיפול בבעיות הבריאות של מאות אלפי נפגעים.

לישראל הגיעו במסגרת עליית הענק מברה"מ כ־200 אלף איש שנחשפו לקרינה מהכור ברמה גבוהה או בינונית, ביניהם גם ילדים. רבים מהם הגיעו ליחידה לטיפול בקרינה בבית החולים סורוקה, וגויסו למחקר אורך, שעל בסיסו ממשיכים להתפרסם מחקרים גם בעשור הנוכחי.

ג'ולי צוויקל, פרופסור אמריטה במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, הייתה אחת החוקרות שקיבלו את פני המטופלים. "הם באו בציפייה שאפשר יהיה לתקן את הפגיעה", היא מספרת. למרבה הצער, זה בדרך כלל לא היה נכון, אך הם זכו בארץ לטיפול רפואי מתקדם.

 פרופ' ג'ולי צוויקל / צילום: תמונה פרטית

מחקריה, שנחשבים מהמקיפים ביותר שנערכו בנפגעי האסון, מצאו שהנחשפים לקרינה סבלו יותר מסוגי סרטן שונים. הנפוץ ביותר, שפגע בעיקר בילדים, היה סרטן בלוטת התריס, משום שבבלוטה זו הצטבר יוד רדיואקטיבי. היוד הגיע לא רק מהאוויר אלא גם בעקבות צריכה של גידולים חקלאיים וחלב מזוהם, לפעמים גם חודשים רבים ובמרחק פיזי רב מהאירוע, בלי לדעת שזו בעיה.

אצל המגיבים הראשונים, אלה שנכנסו לסביבת הכור בלי הגנה מספקת, התגלו גם רמות גבוהות של לוקמיה.

בקרב מי שנחשפו, גם ברמה בינונית, לקרינה התגלו השפעות על הלב, בעיות אנדוקרינולוגיות, מחלות עיניים ודלקות מפרקים. אלו היו השפעות לא צפויות של הקרינה.

גם הפוריות כנראה נפגעה. "אחרי אסון צ'רנוביל חלה ירידה דרמטית בקצב הילודה באזורים שנחשפו לאסון, אבל רובה מיוחסת לתגובה התנהגותית לאירוע: נשים עשו הפלות או נמנעו מלהיכנס להיריון באותה התקופה, בגלל החשש ממה שהאסון עלול לעשות לעוברים שלהן", אומרת צוויקל. "בשלושת החודשים שאחרי האירוע חלה עלייה של 275% במספר ההפלות באירופה".

אך המחקר של צוויקל מצא שזה לא כל הסיפור. "בקרב הנשים הנחשפות, רבות יותר נזקקו לטיפולי הפריה והייתה להן יותר אנמיה אחרי הלידה. התינוקות נולדו במשקל נמוך יותר, היו לידות שקטות רבות יותר".

בעוד שמחקרים נוספים לא מצאו את האפקט הזה בנשים שכבר היו בוגרות בזמן האסון, מחקר מ־2025 מצא אותו בנשים שהיו אז ילדות או עובריות ברחם אימן שנחשפה.

אחת השאלות הבוערות הייתה אם הקרינה יכולה לגרום מוטציות גנטיות שיעברו הלאה לצאצאי הנפגעים. המחקר הישראלי לא בדק זאת, אך הסוגיה נבדקה במחקרים אחרים. תחילה לא נמצאו מוטציות ייחדיות אצל ילדים שנולדו לנפגעי צ'רנוביל, בהריונות שהחלו אחרי האירוע. אבל מחקרים מהשנים האחרונות, שהשתמשו בשיטות ריצוף מעמיקות יותר, כן מצאו שינויים, אם כי לא מצאו השפעה ברורה שלהם על הבריאות.

2הלקחים מהפינוי

"למדנו הרבה על הקשר בין גוף לנפש"

המסקנה העיקרית של צוויקל מפתיעה: "הבריאות של שורדי האסון נפגעה לא רק מהמפגש עם הקרינה, אלא מהטראומה". הכוונה לא רק לטראומה שנבעה מהפחד ומחוסר הוודאות אלא גם מהפינוי. האפקטים האלה לא היו תלויים במינון הקרינה שנספגה.

הממצא הזה מופיע במחקרים נוספים, שטוענים שהפינוי לא הצדיק את מחיריו, וגם נוהל באופן כושל. המפונים חשבו שייעדרו ימים ספורים, השאירו אחריהם חפצים ולעתים אפילו חיות מחמד, והוכנסו לדיור ציבורי בלי להבין שזהו ביתם החדש. הם לא חיפשו עבודה, לא בנו קהילה, והמחקר מראה שנרשמו אצלם רמות גבוהות (ומאוד לא "סובייטיות") של חוסר אונים נרכש ותלות במדינה.

מהניסיון הזה נגזרו המלצות לפינויים עתידיים, שעשויים להתרחש בכל מדינה ובסוגי אסון שונים: להכין מראש תוכנית לפינוי ארוך טווח של אוכלוסייה, לתקשר לה בשקיפות שהפינוי עלול להתמשך, להחזיק קהילות יחד ולשמר באופן פרו־אקטיבי את הקשרים בתוכן, לתת לאנשים שליטה על גורלם ככל האפשר, לדוגמה בבחירה בין כמה אופציות מגורים, וכן להציע טיפול נפשי של מומחים.

"למדנו הרבה מהאסון הזה על קשרי גוף ונפש, ועל האופן שבו אירוע טראומטי יכול להיות משקולת גדולה מאוד על בריאות הציבור. וזה מה שקורה בישראל היום".

3החזרה של בעלי החיים

אוכלוסיית הזאבים הוכפלה פי שבעה

אחת ההפתעות הגדולות הייתה השרידות של בעלי החיים באזור צ'רנוביל. הציפייה הייתה למצוא אזור חף מכל חי, או מלא במוטנטים דו־ראשיים ותלת־רגליים. במציאות, המקום נראה כמו כל שמורת טבע - מלא במיני חי, בכמויות ובמגוון גדולים יותר משהיו לפני האסון. נראה שהסתלקותם של בני האדם הועילה יותר משהקרינה הזיקה.

האזור עדיין מלא בחומרים רדיואקטיביים מסוכנים, ובכל זאת, אוכלוסיות הזאבים במקום צמחו פי 7, ולצדם שגשגו גם מינים שיכולים להיות להם לטרף, כמו איילים וארנבים. בין השאר ניתן למצוא שם כלבים משוטטים, סוסים, בונים, עכברים וחולדות - כולם גרים בכיף בשאריות הצסיום 137, חומר שיכול להרוג בני אדם בתוך ימים עד שבועות. הממצא הזה השתחזר גם אחרי התאונה הגרעינית בפוקושימה, יפן, ב־2011. שם רקונים וחזירי בר נהנים מהחיים.

בכל זאת, לא מן הנמנע שהמגוון ושפע החי מסתירים סבל שנגרם מהקרינה. מאמר מ־2025 מדווח על ירידה בפוריות של סנונית הרפתות, ועל קטרקט בחיות אחרות. קשה לחקור את החיות הללו משום שהן רדיואקטיביות. אם תצטרפו לאחד הטיולים המאורגנים לאזור האסון, תתבקשו לא ללטף אותן.

החרקים דווקא לא שגשגו, אם כי עדיין לא ידוע למה. וספציפית הג'וקים, שנאמר עליהם לפעמים שהם המין היחיד שישרוד את האפוקליפסה הגרעינית. הם כנראה עמידים יותר לקרינה מבני אדם, אך אינם עמידים במיוחד ביחס לבעלי החיים האחרים.

ומה לגבי המוטציות? בבעלי החיים באזור צ'רנוביל כן ניכרים שינויים גנטיים שנראה שהם עוברים בתורשה לדורות הבאים, אך רחוק מההפחדות הדו־ראשיות. מין אחד של צפרדעים הפך כהה יותר. המלאנין בעור כנראה מאפשר למין הזה לספוג יותר קרינה בלי שהאיברים הפנימיים ייפגעו. נראה שהזאבים פיתחו יכולת מוגברת לתקן נזקי דנ"א.

לא לגמרי ברור כיום אם השינויים נובעים ממוטציות שנוצרו ישירות על ידי הקרינה, או מברירה טבעית של מיני בעלי חיים שכבר הכילו מוטציות מועילות מלכתחילה.

בשנים האחרונות, מחקרים ראשונים בוחנים אם אפשר ללמוד מהמנגנונים המאפשרים לחיות לשרוד בסביבה קורנת לגבי טיפול בסרטן, שמאופיין גם הוא בנזקי דנ"א כמו אלה שיוצרת הקרינה.

4ההיערכות לאסונות

הסיבה שכדאי ללמד אזרחים איך לחלץ נפגעים

התמונות המפורסמות של תהלוכת 1 במאי 1986 בקייב, כ־150 ק"מ בלבד מהכור שנפגע כשבוע קודם לכן, מספרות את סיפור ההסתרה של ממדי האסון. הוא התגלה לאזרחים רק כשהם התחילו להרגיש לא טוב, ולעולם שמחוץ לברה"מ רק כשמדי הקרינה אצלם החלו להשתולל.

לדברי פרופ' ברוריה עדיני, ראש החוג לניהול מצבי חירום ואסון בביה"ס לבריאות הציבור, הפקולטה לרפואה, באוניברסיטת תל אביב, "תחום המוכנות לאסונות ולמשברים למד הרבה מצ'רנוביל". אחד העקרונות שנלמדו הוא שקיפות. "אם השלטון רוצה את שיתוף הפעולה של האזרחים, הוא צריך לתקשר להם את מקסימום המידע. מחקרים מראים שהציבור לא נכנס לפאניקה מול מידע אמיתי, גם נוראי, אלא כאשר הוא מרגיש שמסתירים ממנו מידע. אז מגיעים חוסר האמון ותיאוריות הקונספירציה". ובסוף גם תצא האמת לאור.

 תהלוכת 1 במאי 1986 בקייב, מספר ימים לאחר הפיצוץ בצ'רנוביל. השלטון הסתיר את האסון מהציבור / צילום: ap

לקח נוסף היה שאף פעם איננו יודעים איך יתפתח האסון, ולכן אנחנו לא יכולים להסתמך על פרוטוקולים להתמודדות - אם כי גם אלה חשובים - אלא עלינו לכתוב עקרונות התמודדות גמישים, כמו שקיפות ותקשורת ברמת הארגון, המדינה והיחסים הבינלאומיים. כלומר, צריךלהפגיש בין גורמים, להרגיל אותם לאמון ולתקשורת בלתי אמצעית, אך גם לבנות מערכות מידע שיכולות לתקשר זו עם זו, ולדבר באותה שפה. זה קריטי להפצה של מידע בזמן אמת.

עיקרון נוסף הוא לראות בציבור משאב ולא בעיה. "גיוס הציבור למענה ראשוני לאסון נותן לנו מכפיל כוח אדיר", אומרת עדיני. "מחקרים מראים שאם יש לכודים בתוך בניין אחרי קריסה, בין 55% ל־95% מהם יחולצו על ידי הציבור, ולא על ידי מחלצים מקצועיים שלא יכולים להגיע לכל מקום". הרעיון הזה אף יושם בעבר בישראל, במסגרת תוכנית "חילוץ קל", שהכשירה תלמידי כיתה י' בכל הארץ לבצע חילוץ בעקבות רעידות אדמה ופגיעות דומות.

ש: זה לא שורט את הנוער, לעשות להם סימולציה של חילוץ מרעידת אדמה, ועוד כשהם אחראים על חיי אדם?
"בכלל לא, מחקרים שערכנו הראו שזה דווקא מעצים אותם".

5הוויכוח על הכורים

הנתונים משמשים את כל הצדדים

אסון צ'רנוביל לימד אותנו את רוב מה שאנחנו יודעים על פיזור קרינה ברמה העולמית. בתחילה, זו הייתה הפתעה לרעה. הקרינה הגיעה למקומות רחוקים מהצפוי, בדפוסים מורכבים למעקב ולניבוי. "רק לאחרונה שמעתי נתון מדהים, שלפיו אפילו על גגות בישראל נמדדו שאריות קרינה", אומר יצחק אוריון, פרופ' להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן־גוריון. הוא מרגיע מיד שהחשיפה הייתה בכמות שלא סיכנה איש.

לא כך ביוון. שם נמדדו רמות מסוכנות של קרינה במזון, עד כדי צורך לזרוק לפח חלב ולהיפטר מהפרות. "הקרינה התפשטה בדפוס שנראה כמו פינג־פונג", אומר אוריון. "נגעה במקום אחד, ואז דילגה, ונפלה על מקום רחוק יותר. מזג האוויר הסוער באזור צ'רנוביל היה אחראי לכך. נוצר ענן של חומר רדיואקטיבי שטייל מעל אירופה לפי כיוון הרוח". בבריטניה, למשל, ניתן היה לצפות בענן שט מעל המדינה מערבה, ואז חוזר מזרחה ושוב עובר מעל המדינה כשהרוח שינתה כיוון. "גם באסון פוקושימה ביפן ראינו דפוסים דומים, כאשר קרינה הגיעה לאלסקה, כנראה דרך האוקיאנוס שפרץ לתוך הכור", אומר אוריון.

אחת המסקנות היא שיש לבנות את הכורים במקומות צחיחים ופחות דרמטיים מבחינת מזג האוויר, בתקווה שאם יתרחש אסון הוא יהיה תחום יותר. עם השנים פותח, בין היתר בזכות נתונים מצ'רנוביל, מדד בשם Transfer Factor, שאומד את האופן שבו חומרים רדיואקטיביים נודדים מהאוויר, לאדמה, לגידול חקלאי ומשם לבני אדם. כך נבנה פרוטוקול שלם שמגדיר, לדוגמה, על אילו אדמות שבסמיכות לכורים לא כדאי לשתול גידולים מסוימים.

אוריון מלמד את הסטודנטים שלו את כל גורמי אסונות צ'רנוביל ופוקושימה לפרטיהם. אירוע צ'רנוביל לגמרי לא היה צריך לקרות, הוא אומר, ואילו בפוקושימה פעלו כוחות טבע, וכמעט לא היה איך להיערך לכך. איש לא חזה גלי צונאמי כה גבוהים באזור הזה. ככלל, הוא סבור שכורי אנרגיה גרעינית הם בטוחים למדי.

זהו ויכוח משמעותי בעידן הנוכחי. גורמים שונים, בעיקר באירופה, רואים בכורים גרעיניים לאנרגיה כלי לעצמאות מתעשיית הנפט. מדענים התומכים בכך משתמשים בנתוני צ'רנוביל כדי להראות שהאסון לא היה גדול כפי שדמיינו, והוא לא שונה משמעותית מהסיכון במפעלי אנרגיה מבוססת פחם. פרופ' ג'יימס האנסן מאוניברסיטת קולומביה מעריך שכורי אנרגיה גרעיניים חסכו 1.8 מיליון מקרי מוות מזיהום אוויר. חוקרים נוספים מראים שאנרגיות מתחדשות, ממקורות כמו מים, רוח ושמש, לא יעמדו בביקושים בעשורים הקרובים.

 פרופ' יצחק אוריון / צילום: דני מכליס אוניברסיטת בן גוריון

קבוצה אחרת של חוקרים טוענת שדווקא בתקופה זו של אי שקט פוליטי, הסיכון שהכורים יינזקו גבוה יותר, מה שהופך את הסטטיסטיקות לגבי מספר האסונות עד היום לבלתי רלוונטיות. חוקרים כמו מ.ו רמאנה מאוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה ומארק ז. ג'ייקובסון מסטנפורד טוענים שהקמת כורים היא יקרה ואורכת זמן רב, וכי ההשקעה הזו רק מעכבת את הפתרון האמיתי, הנקי באמת, שאין בו סיכון לשימוש דואלי בתעשיית הנשק.

"גם בישראל מדברים על הקמה של כורים לאנרגיה. לא יודע אם עוד בעשור הזה", אומר אוריון. כפי שפרסם עידן ארץ בגלובס ב־2025, דיונים בנושא מתקיימים מאחורי הקלעים, אך ישראל לא חתומה על ההסכם לאי־הפצה של נשק גרעיני (NPT), ובלעדיו יהיה קושי להשיג אישור בינלאומי להקמת תחנה כזו.

6האם האירוע נגמר?

הכטב"מ הרוסי שהציף את הסכנות מהכור הסגור

לפני שאנחנו הופכים את צ'רנוביל רק לשיעור, חשוב לזכור שהחומרים הרדיואקטיביים בחלקם עדיין שם. הכור עצמו כבר התקרר, אך באזור הסגור שסביבו לא היערות לא טופחו באופן שימנע שריפות, ואם אכן תתרחש שם שריפה גדולה, העשן יכול לשאת את החומרים הרדיואקטיביים לאוויר.

הכור הפגוע עצמו הוקף בכיפה מגינה שנבנתה בבהילות כחצי שנה אחרי האירוע. ב־2019 הוקמה כיפה נוספת, הפעם כזו שנועדה להחזיק לפחות מאה שנה, אבל כטב"מ רוסי פגע בה. מדובר בנזק שתיקונו יעלה כ־600 מיליון אירו, מעבר לכ־1.5 מיליארד שכבר הושקעו בכיפה. האיחוד האירופי הודה שבעקבות הפגיעה, איבדה הכיפה חלק מיכולות ההגנה שלה. אם יחדרו מים לתוך האזור המוגן, הם יכולים להגביר את הפעילות הגרעינית בו, גם אם לא לממדי האסון המקורי או קרוב לכך.

בשנים האחרונות מתעניינים חקלאים בשיבה לאדמות שזוהמו, שחלקן כבר נחשבות בטוחות יחסית. אבל לשם כך יצטרכו האוקראינים בפרט והעולם כולו בכלל לסמוך לגמרי על שיטות המדידה, על איכות תהליכי הניקוי ועל היכולת של המדע להבין לעומק את סיכוני זיהום הקרינה.