מרד פומבי בתוך מפלגת הלייבור מאיים להדיח את ראש הממשלה הנוכחי קיר סטארמר, רק שנתיים אחרי שהוביל את המפלגה להישג היסטורי בבחירות הכלליות.
יותר מ־70 חברי פרלמנט מכהנים מטעם המפלגה כבר קראו להתפטרותו, ואפילו בתוך הקבינט כמחצית מהשרים דורשים כי ישרטט לוח זמנים ברור לעזיבה. כותרות העיתונים בממלכה היו ברורות השבוע: "השבוע הגורלי של סטארמר", "סטארמר על הקצה", "זה הזמן לפרוש". בעקבות התוצאות הקטסטרופליות של המפלגה בבחירות המקומיות שהתקיימו בשבוע שעבר - הגרועות ביותר של הלייבור מאז ומעולם - ראש הממשלה הבריטי נדרש לשלם את המחיר.
● פרשנות|כך תוצאות הבחירות המקומיות בבריטניה עשויות לשנות את המדיניות הכלכלית
● המדינה שמאשימה: "אירופה לא מהירה מספיק בסנקציות נגד ישראל"
● מזומן וזהב: ההמלצות של מלך האג״ח והאזהרה שהוא משגר
אם סטארמר יסולק, הוא יהיה ראש הממשלה הרביעי לאבד את השלטון בתוך ארבע שנים. התחלופה הגבוהה מוכיחה את עומק השבר בפוליטיקה הבריטית, שנובע מבעיות כלכליות וחברתיות, וגם אם ייבחר או תיבחר מנהיגה חדשה ללייבור, הבעיות של בריטניה לא ייפתרו בין לילה.
לא עמדו בהבטחות
סטארמר איבחן היטב את הבעיה שלו אחרי ההפסד הצורב. "אזרחי בריטניה מאוכזבים שלא עמדנו בקצב השינוי שהבטחנו להם", אמר לתקשורת.
במסע הבחירות ב־2024, השכיל סטארמר לנצל את משבר יוקר המחייה, את הדשדוש הכלכלי, את תחושת ההנהגה המבולבלת של השמרנים תחת רישי סונאק, וגרף כ־33% מקולות הבוחרים, שהיתרגמו לרוב היסטורי של 411 מתוך 650 המושבים בפרלמנט. סטארמר ניצח את השמרנים בתחרות ה"עוגתנות" (Cakism) שהפכה למאפיין של המערכת הפוליטית בבריטניה מאז בוריס ג'ונסון - מי מסוגל להבטיח כמה שיותר, מי שנשבע כי אפשרי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, בפנים משכנעות יותר. כעת הציבור לא קונה יותר את הבטחותיו.
כלכלה והגירה הם עדיין הנושאים העומדים בראש סדר היום של הבוחרים, וסטארמר נכשל לספק את השינוי הכלכלי שהבטיח. התקציבים של שרת האוצר רייצ'ל ריבס אולי הרגיעו את הפניקה בשווקים בשל חתירה לצמצום הגירעון, אבל לא הצליחו לייצר צמיחה משמעותית בממלכה המאוחדת. ההבטחות של הלייבור "להתחיל עשור של תיקון" התנפצו על רקע שורת סיבובי פרסה וצעדים הססניים כתוצאה מלחצים פנימיים. ההבטחות להפוך את ארה"ב לשותפת סחר שתניע שגשוג נתקלו בעימות סביב המלחמה באיראן ובאיומי מכסים חדשים.
מה קרה לכלכלה?
בארבע השנים לפני שסטארמר נבחר על מצע של הבטחות לשינוי צמחה הכלכלה הבריטית ב־4% בלבד. בשנים 2025־2026, לפי הערכות קרן המטבע העולמי, היא תצמח ב־2% בלבד - קצב זהה. השכר הממוצע עלה באופן שנתי ב־0.8% בלבד תחת כהונתו, קצב דומה לזה שנרשם בעבר, והרבה מתחת לרף שיהפוך את תושבי בריטניה למרוצים מהכיוון הכלכלי של המדינה. מחירי האנרגיה שוב מטפסים, והמשבר בהורמוז מאיים לסדר לבריטים חורף יקר מאוד ואלו מיוחסים באופן שלילי לממשלה בראשות סטארמר.
המצב הכלכלי העגום הזה גם מסביר את חלק מהרקע לזעם הציבורי שהולך ומתגבר סביב הגירה לא־חוקית. סטארמר הבטיח "לרסק" את הכנופיות המשיטות רבבות מבקשי מקלט לבריטניה, אבל מספר "אנשי הסירות" שנכנסו לממלכה המאוחדת שבר את שיאי השנים הקודמות, ועומד על יותר מ־100 אלף בשנה. גם ההבטחות לגרש מי שבקשתו נדחתה לא יצאה לפועל, והזעם הציבורי על כך שמהגרים משוכנים במלונות יוקרה במשך שנים על חשבון משלם המסים בשל הצורך להעניק להם קורת גג מתלכד עם עלייה בפשיעה, ויוצר לא רק אי־שביעות רצון פוליטית אלא חיכוכים אלימים ברחובות.
האג"ח זינק לשיא
נכון לעכשיו, ממשלה בריטית אחת אחרי השנייה נמצאת בין הפטיש לסדן. מצד אחד היא חייבת ליצור צמיחה, מצד שני, שווקי האג"ח לא נותנים לה את המרחב הפיסקלי לבצע שינויים בתקציב שיעשו זאת.
כל רפורמה אחרת נתקלת בתקשורת ביקורתית, סטטוס קוו והתנגדות פנימית. תשואות האג"ח הבריטי ל־10 שנים שוברות שיאים, וזינקו בשלושת הימים האחרונים ל־5.1% לעשר שנים, לא פחות מ־500 נקודות בסיס יותר מהמצב לפני כשנה. גם התשואה ל־30 שנה רשמה היום שיא של שלושה עשורים. האינפלציה עולה, התמ"ג מדשדש, ובריטניה הולכת והופכת לפנים של הדפלציה האירופית.
בינתיים, אי־הודאות הנוכחית מרחפת מעל השווקים. הבורסה הבריטית מציגה מגמה שלילית מאז הבחירות המקומיות ביום חמישי האחרון, וכך גם הליש"ט מול הדולר.
בורסת השמות
השווקים יושפעו משמעותית מזהות המתמודדים להחליף את סטארמר, אם יודח.
אנג'לה ריינר, לשעבר סגנית ראש הממשלה ומי שנאלצה לפרוש מתפקיד שרת הבינוי אחרי שנחשף כי התחמקה מתשלום מס, נחשבת ל"סדין אדום", בשל עמדות שמאליות מבחינה כלכלית הכוללות ככל הנראה את העמקת הגירעון.
אנדי ברנהאם, פוליטיקאי לייבור פופולרי המכהן כראש העיר מנצ'סטר ונתמך על ידי חוגי השמאל במפלגה יכול להיות מועמד מקובל יותר, אם הוא יתגבר על קשיים פרוצדורליים להתמודד.
המועמד השלישי הוא ווס סטריטינג, שר הבריאות המכהן, שניסה לקרוץ לשמאל במפלגה על ידי ביקורת חריפה על ישראל ועל המלחמה בעזה. אם שרים בכירים יתחילו להתפטר, כמו שרת הפנים ושרת החוץ שכבר דרשו מסטארמר לוח זמנים לפינוי התפקיד, גורלו ייחרץ. בכל מקרה בפניו או בפני מחליפו האפשרי תהיה משימה קשה: להוביל את בריטניה למרות חוסר־אהדה ציבורי עד לבחירות הכלליות ב-2029.
