לא מעט חברות תעשייה מוטות יצוא העבירו לאורך השנים חלק מפעילותן לחו"ל, במטרה להוזיל עלויות או להתקרב לשוקי היעד. עובדים במזרח אסיה למשל, תמיד היו זולים יותר מאשר בישראל. כך למשל חברת פולירם , המייצרת חומרים לתעשיית הפלסטיק, דיווחה בדוחות לשנת 2025 על "פתיחתו של המפעל החדש בתאילנד והעברת חלק מפעילות הייצור מישראל לאתרי ייצור מחוץ לה. צעדים אלה מעידים על שינוי במרכז פעילותה הכלכלית של החברה".
● בלעדי | בלי סבסוד ישיר: זו חבילת הסיוע ליצואנים שנפגעו מהדולר החלש
● בית ההשקעות שמאיים על אלטשולר שחם, ומי הוביל בגיוסים באפריל?
● ראיון | הבכירים שכופפו את חברות הביטוח: "לא ויתרנו"
חברה נוספת שהעבירה ייצור למזרח היא אבן קיסר , יצרנית המשטחים לעיצוב מטבחים וחדרי אמבטיה מקיבוץ שדות ים. על רקע משבר בעסקיה וצניחה במניה, סגרה אבן קיסר בשנים האחרונות מפעלים בישראל, פיטרה מאות עובדים והעבירה את פעילות הייצור לקבלני משנה גלובליים במזרח.
הדוחות הכספיים שפרסמה בשבוע שעבר חברת מדי המים ארד , המוחזקת בידי הקיבוצים דליה ורמות מנשה, מלמדים על סיבה נוספת שעשויה להוביל חברות תעשייה מוטות יצוא להעביר חלק מפעילותן אל מעבר לים - ההתחזקות המתמשכת של השקל ביחס לדולר. כאשר המכירות נקובות בדולרים, והוצאות השכר בשקלים, ההכנסות והרווחים של אותן חברות נשחקים, כך שהייצור בישראל הופך עבורן ליקר יותר.
ארד, שפועלת בתחום של פיתוח וייצור מערכת תקשורת ממוחשבת לקריאה מרחוק של מדי מים, ונסחרת בתל אביב בשווי של 1.2 מיליארד שקל, דיווחה במסגרת פרסום תוצאותיה לרבעון הראשון של 2026 כי נקטה שורה של צעדים שנועדו לצמצם את השפעת ייסוף השקל על תוצאותיה הכספיות. בין אלה: החלטה על העברת פעילות הייצור המיועדת לשוק האירופי מישראל לאתרי הקבוצה בספרד ובאיטליה, והעברת חלק מהייצור עבור השוק האמריקאי לאתר הקבוצה במקסיקו.
בעקבות פעולות אלה (לצד הגידול המתמשך בהכנסות החברה בשוק המקומי בישראל), וחרף היחלשות הדולר מול השקל ביותר מ־20% בשנה האחרונה, הכנסותיה של ארד גדלו ברבעון הראשון ב־8% לרמה של 112.4 מיליון דולר. הרווח קפץ ב־26% ל־9.2 מיליון דולר. בארד אף הדגישו כי "כתוצאה מכלל המהלכים האמורים, ולמרות ייסוף משמעותי של השקל מול הדולר... לא נרשמה השפעה שלילית על הרווח התפעולי ברבעון הראשון השנה".
מנכ"ל ארד, גבי ינקוביץ, מודה בשיחה עם גלובס כי הנושא של הוצאת פעילות הייצור מישראל "עלה בשיחות שלנו עם משקיעים, בעיקר בחודש האחרון, ככל שייסוף השקל תפס תנופה חזקה, והגענו לשער של 2.9 שקלים לדולר. התחלנו את העברת פעילות הייצור לאירופה לפני שנתיים, כולל העברת ידע לאנשים הטכניים בחברות־הבנות בחו"ל, הקצאת שטחים והשקעת הון (CAPEX). זה הושלם בצורה מצוינת, כך שהרווחיות התפעולית של מגזר אירופה בחו"ל כמעט הכפילה את עצמה.
"לא התחלנו בגלל המוטיבציה של שערי החליפין. המוטיבציה העיקרית הייתה לקרב את הייצור ללקוחות ולהפחית עלויות עבודה, שכן העלויות באירופה גם לפני שנתיים היו זולות יותר מעלויות העבודה בישראל. זה קיבל דחיפה נוספת מהשקל־דולר.
"כשהתחלנו את המהלך, אף אחד לא שיער שזה יספק לנו גם פעולת גידור מפני שקל חזק. אם לא היינו עושים זאת, הייתה נוצרת שחיקה משמעותית ברווח הגולמי, בשיעור של 3%־4%.
"כעת החברות־הבנות מייצרות מוצרים שבעבר פותחו ויוצרו בישראל", מציין ינקוביץ, אך מדגיש עם זאת כי הוא "ישראלי וציוני, וגם הפעילות בישראל גדלה. הצלחנו לייצר הגנה מאוד משמעותית נגד התחזקות השקל, אבל פעילות הפיתוח שלנו נשארה בישראל, והיא בשקלים. השכר מתייקר משמעותית, ואנחנו מעריכים שהמצב הנוכחי (דולר ב־2.9 שקלים, נ"א) יביא לפגיעה של חצי אחוז בתוצאות".
לשאלה האם בארד צמצמו את מספר העובדים בישראל, עונה ינקוביץ כי "לא פיטרנו עובדים בארץ, אבל כל הגידול בכוח־האדם קרה בספרד ובאיטליה. גייסנו שם עשרות רבות של עובדים (בין 50 ל־100) שהיו יכולים להיות מועסקים בישראל".
"המכונה הבאה - לא בארץ"
מי שמעריך שהמקרה של ארד הוא רק סנונית ראשונה של התופעה, הוא אברהם (נובו) נובוגרוצקי, נשיא התאחדות התעשיינים. לטענתו, "תמיד יש לתעשייה בעיות. אם זה הארנונה שמתייקרת בצורת טייס אוטומטי, עלויות מים, איכות הסביבה או הסביבה העסקית בישראל שהיא לא זולה. אבל הדולר הוא גיים צ'יינג'ר. אם אנשים עוד 'ישבו על הגדר', הרי ששער דולר ברמה כזו לאורך זמן, בלי חזרה ל־3.5 שקלים לדולר, יוביל בחברות רבות להחלטה להעביר את הפעילות לחו"ל".
נובוגרוצקי צופה כי "מדובר בעשרות חברות, גם מההייטק וגם מתעשייה מסורתית. חלקן כבר מעבירות קווי ייצור לחו"ל, אחרות מקבלות החלטות שאת הפיתוח הבא כבר לא יעשו בישראל".
על־פי סקר שביצעה לאחרונה ההתאחדות בקרב מאות חברות, 40% מהן שוקלות להעביר חלק משמעותי מפעילותן לחו"ל, כאשר במקרה של חברות ההייטק מדובר על 55%. על־פי אותו סקר, 33% מהתעשיינים מעריכים שהם יצטרכו לפטר עובדים, ובהייטק המספר מזנק ל־54%.
אבל בינתיים לא ראינו כמעט חברות ציבוריות שמעבירות פעילות לחו"ל.
נובוגרוצקי: "גם אם הייצור הקיים יישאר בארץ, את המכונה החדשה כבר לא ימקמו כאן. זה יקרה בתוך חצי שנה עד שנה לכל היותר. לוקח זמן עד שמזמינים מכונה ומחליטים איפה למקם אותה, אבל בנתוני השע"ח האלה, ההחלטה בין למקם אותה כאן, ברומניה, בצ'כיה או בארה"ב, היא מאוד קלה".
מגמת היציאה מתחזקת
לדבריו, "העובד הישראלי עולה עכשיו לחברות התעשייה היצואניות 20% יותר מלפני שנה, בלי שקיבל שקל אחד תוספת לשכר. פער של 20% ולפעמים 30% בגלל המכסים של טראמפ, הוא פער עצום ומביא חברות להחלטות. לא צריך להיות נביא גדול כדי לאושש את הסקר שערכנו בין התעשיינים ואנשי ההייטק, ולהבין שהמגמה קורמת עור וגידים. ככל שהפער שקל־דולר יימשך זמן רב יותר, אתה תראה תעשיות שלא נפתחות, נסגרות, או במקרה היותר טוב מעבירות קווים לחו"ל. וזה נכון גם לתעשיות ביטחוניות ורפואיות".
נובוגרוצקי מפרט נתון נוסף: "הלמ"ס מפרסמת נתונים על הייצור הישראלי בחו"ל; רואים שמההתחלה של צניחת הדולר ברבעון האחרון של 2025, חל גידול מ־2.5 מיליארד דולר ברבעון לייצור ב־4.5 מיליארד דולר. גם אם פרויקטים קיימים נשארים בארץ, פרויקטים חדשים כבר עוברים לחו"ל, ואנחנו מעריכים שברבעון הראשון של 2026 זה רק התחזק".
