בפסק דין חדש עושה בית המשפט העליון סדר בשאלה כיצד יש לחשב שכר-טרחת עורכי דין בתביעות ייצוגיות בעניין הנגשה לאנשים עם מוגבלויות. תביעות אלה מסתיימות בסעדים שאינם כספיים, ועולה השאלה כיצד מחשבים את שכרו של התובע הייצוגי ושל עורך הדין.
● מה יעשה ה-AI למקצוע עריכת הדין? פרקליטי העל מדברים
● כשהדולר נשחק וה-AI נכנס למשרד: המציאות החדשה של עורכי הדין
השופטים נעם סולברג, עופר גרוסקופף ורות רונן קבעו כי החישוב צריך להיות ככלל לפי השיטה הגלובלית, ולא לפי שיטת האחוזים שאותה נוקטת הלכת רייכרט (הלכה של בית המשפט העליון לפסיקת שכר-טרחה).
בעקבות זאת הופחתו הסכומים שנפסקו לעורך הדין ולתובע: שכר-הטרחה לעורך דין הופחת מ-480 אלף שקל ל-300 אלף שקל, ו-160 אלף השקלים שנפסקו לתובע הופחתו ל-100 אלף שקל.
מדובר במקרה שבו תובע ייצוגי ביקש לאשר תובענה יצוגית נגד עיריית לוד, בטענה כי העירייה לא הנגישה את תחנות האוטובוס בעיר, בניגוד לחוק. התביעה אושרה, והצדדים הגיעו להסכם פשרה שלפיו העירייה תפעל לביצוע סקר נגישות ותדאג לתקן את מלוא הליקויים שיתגלו.
העירייה גם התחייבה להקים מתחם ציבורי לכלל האוכלוסייה, שעלותו כ-4 מיליון שקל, ובו מתקני כושר לאנשים עם מוגבלות בניידות.
את העירייה ייצג עו"ד אורי הברמן ממשרד שרקון, בן-עמי, אשר. את התובע הייצוגי תמיר מאור ייצגה עו"ד יעל דיין.
המחוזי פסק גמול של 16% מהשקעת העירייה
התובע ביקש לקבל גמול ושכר-טרחה בשיעור של 25% מסכום ההשקעה המינימלי של 4 מיליון שקל להקמת המתחם הציבורי. בית המשפט המחוזי פסק סכומים המשקפים יחד כ-16% מהעלות המינימלית להקמת המתחם.
העירייה הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון, שקיבל בשבוע שעבר את הערעור.
השופטים קבעו כי אין מקום להשתמש בשיטת האחוזים אלא בשיטה הגלובלית. יש לציין כי הפסיקה לא אחידה בעניין, ולאור ריבוי התיקים שהוגשו בתחום, יש להחלטה משמעות רבה. ישנם מקרים לא מועטים שבהם נעשה שימוש בשיטת האחוזים, תוך ניסיון לכמת את הסעד שניתן לכדי סכום.
השופטים לא שללו כי במקרים מתאימים, שבהם אפשר לכמת את שווי הסעד שנפסק, ולו על דרך האומדן - ניתן לעשות שימוש בשיטת האחוזים. יחד עם זאת, מדובר בעיקר במקרים שבהם הסדר הפשרה כולל רכיב משמעותי של פיצוי פרטני.
בתביעות לטובת הנגשה לאנשים עם מוגבלויות התגבשה פרקטיקה להוסיף פיצוי לקבוצה מעבר למתחייב על-פי הדין, או לבצע פרויקטים המשרתים את טובת הציבור, כפי שהיה במקרה הנוכחי.
"פסק הדין הזה עשה לראשונה סדר"
בין השיקולים שציינו השופטים לחישוב לפי השיטה הגלובלית: ההליך נמשך שש שנים וכלל ניהול עד אישור התביעה, ומדובר בתביעות מהסוג ש"הפסיקה הכירה בחשיבותן הציבורית והחברתית ובצורך לעודד את הגשתן וניהולן".
השופטים גם הביאו בחשבון שהנתבעת היא רשות ציבורית, והכספים הם כספי ציבור.
עורכי דין המייצגים תובעים ייצוגיים מתייחסים למשמעות של פסק הדין העקרוני מבחינת השוק, ולקשיים העולים ממנו.
"פסק הדין הזה עשה לראשונה סדר במבחנים שיש להחיל בפסיקת גמול ושכר-טרחה בתביעות ייצוגיות בתחום הנגישות", אומר עו"ד אוהד רוזן, שותף במשרד קלעי, רוזן ושות' ויו"ר משותף של ועדת התובענות הייצוגיות של לשכת עורכי הדין.
לדבריו, "קו הגבול בין ניסיון לסנן תביעות לא רצויות ובין פגיעה בתביעות נכונות ומוצדקות הוא קו דק מאוד - ויש להיזהר מפגיעה בהן, שאחרת הן פשוט לא יוגשו, והנפגע העיקרי מכך יהיה הציבור".
"התביעה הביאה תועלת מרשימה מאוד"
לדברי עו"ד אמיר ישראלי, "הבעיה בשיטה הגלובלית היא שלא ברור מה הבסיס. הקשיים בפסק הדין הם שלא נתנו פרמטרים מספיקים לחשב. אומרים מה לא, אבל אין קריטריונים ברורים".
עו"ד יצחק יערי, ראש מחלקת תובענות ייצוגיות וליטיגציה מסחרית במשרד חן, יערי, ואקי, סבור כי היה מקום לתמרץ יותר את התובע הייצוגי בתיק הזה. "לא ברור מדוע מצא בית המשפט להפחית את הגמול ושכר-הטרחה מ-640 אלף שקל ל-400 אלף שקל. התועלת שהביאה התביעה, לאחר שש שנות התדיינות ומשא-ומתן מפרך, היא מרשימה מאוד.
"תובעים ייצוגיים נרתעים מהגשת תביעות נגד רשויות, שכן הן בעייתיות מטבען. הגשת תביעה כזו, שמסתיימת בהצלחה מרשימה, יש לתמרץ על דרך פסיקת גמול ושכר-טרחה נדיבים".
עו"ד אופיר נאור מבקר את פסק הדין וסבור כי הוא מלמד על מגמה חשדנית כלפי עורכי הדין: "פסק הדין הוא חלק ממגמה לקרר ולצנן הליכים ייצוגיים מתוך תפיסה מאוד חשדנית כלפי עורכי הדין שעסקים בתחום.
"אנחנו רואים מגמה של הפחתת שכר-טרחה, בצירוף מתן אפשרות לחייב תובע ייצוגי במאות אלפי שקלים, וזה מייצר אפקט מצנן מסוכן. איזה עורך דין ייקח על עצמו הליכים מורכבים שנמשכים שנים, בעלויות שגם ככה גבוהות מאוד, חוות-דעת כלכליות ושכר-טרחה שהולך ופוחת מפסק דין לפסק דין".
