הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
בעלת משק הלכה לעולמה בשנת 1992 וביקשה להורישו לשני ילדיה, מבלי לקפח מי מהם, אולם מגבלות המדינה על פיצול נחלות לא אפשרו לעשות כן. לכן ניסתה האם למצוא פתרון חלופי: היא מינתה את אחד הבנים כ"בן ממשיך", באופן שיאפשר לו לקבל הלוואה לצורך בניית בית עבורו על הנחלה, ואילו הבן השני רכש את בית האם כדי שישמש כבית מגוריו.
● פסיקה תקדימית עשויה לפתור את סוגיית הבנים הממשיכים במושבים
● המנוח הוריש את הדירה לחבר ולאחיינית, ולא לבן. מה קבע בית המשפט?
הבן הממשיך חתם על הסכם עם האם, שבמסגרתו התחייב כי בפועל יתחלק עם אחיו במשק החקלאי, אף שהצדדים היו מודעים לכך שההסכמות הפנימיות ביניהם אינן תואמות את מגבלות המדינה לגבי קרקעות חקלאיות, ולכן לא יוכלו להירשם באופן פורמלי אלא אם וכאשר ישונו הנהלים בעתיד.
למרבה הצער, לאחר מות האם פרץ סכסוך בין האחים, והבן שמונה כבן ממשיך עתר לבית המשפט בבקשה להצהיר כי הוא הבן הממשיך ללא תנאים והגבלות, וכי ההסכם בין האם לבין האח השני, שלפיו רכש את ביתה של האם המצוי בנחלה, בטל.
ההליך התגלגל במשך מספר שנים בבתי המשפט והסתיים בפסק דין של בית המשפט העליון, אשר דחה את התביעה ובתוך כך קבע הלכה תקדימית בנושא.
שלוש פניות לבית המשפט
בית המשפט העליון הכיר בתוקפם המחייב של ההסכמים הפנים-משפחתיים שנערכו בין האחים לבין אמם המנוחה, וזאת חרף היותם מנוגדים לנהליה של רשות מקרקעי ישראל.
בפסק דינו ערך העליון אבחנה בין מישור היחסים החיצוני שבין המדינה לבין בעלי המשק, במסגרתו האח אכן זכאי להירשם כבן ממשיך בנחלה - לבין מישור היחסים הפנימי בין בני המשפחה, לפיו זכותו להירשם כבן ממשיך במשק כפופה להסכם הפנים-משפחתי שנכרת בינו לבין אמו המנוחה ואחיו, ולתנאי מפורש שלפיו שני האחים יחלקו במשק לאחר אריכות-ימיה של אמם.
פסק דינו של בית המשפט העליון משנת 2002 לא סייע לסיום המריבות בין האחים, אשר לאורו המשיכו לחיות בתנאי עוינות הדדית באותה נחלה. בשנת 2008 פתח הבן הממשיך בהליך חדש נגד אחיו, שבמסגרתו הגיש תביעה כספית נגדו ועתר לסעדים שונים בגין שימוש בלתי חוקי לטענתו במשק, דמי שימוש וכדומה.
גם הפעם דחה בית המשפט את התביעה, מאותם נימוקים שלפיהם זכויותיו של הבן הממשיך כפופות להתחייבויותיו האישיות כלפי אחיו. משמעות הדבר הייתה שהאחים שבו ונידונו להמשיך להתגורר באותה נחלה תוך כדי הסכסוך המשפחתי, וזאת אף שמגורי שתי המשפחות יחד במשק אחד אינם עולים בקנה אחד עם נוהלי הרשות ועם עיקרון אי-פיצול הנחלה, ואף מהווים הפרה של הסכם המשבצת.
בשנת 2023 פנה הבן הממשיך, בפעם השלישית, לבית המשפט. הפעם הוא עתר לפירוק השיתוף במשק - "אם באמצעות פיצול מגרש מן הנחלה ו/או התמחרות לרכישת החלק של מי מהצדדים ו/או מכירת הנחלה לצד שלישי וחלוקת התמורה בין הצדדים על-פי הנחיות בית המשפט".
גם אחיו של הבן הממשיך הסכים כי עקרונית יש צורך בפירוק השיתוף במשק, אולם כל אחד מהאחים הביע רצון להישאר במשק ולרכוש את חלקו של הצד השני.
הנהלים החדשים של רמ"י
בינתיים קרה אירוע שהשפיע על הנושא המדובר: רמ"י שינתה את הנהלים בנוגע לפיצול נחלות והבהירה כי על-פי הנהלים התקפים כיום, ניתן לבצע הפרדה של שני מגרשים מן הנחלה, שבכל אחד מהם קיימת יחידת דיור. רמ"י אף הבהירה לאחים כי אם לא יגיעו להסכמה על הפרדת המשק לשתי נחלות נפרדות, הרשות עלולה להפקיע את המשק משניהם.
כדי להביא סוף-סוף לסיומה של הפרשה, המשתרעת על פני שלושה עשורים, בית המשפט מינה מודד, אשר יצר שתי תוכניות אפשריות לחלוקה בעין, וכן שמאי לצורך הערכת שווי החלופות. לכל אחד מן הצדדים ניתנה האפשרות להיוותר בעלים של חלקו - או למכור אותו לאחיו או לצד שלישי.
