על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● המחיר על התמיכה בישראל? גרמניה הפסידה מושב במועצת הביטחון
● המומחים הפחידו, השווקים רעדו - אז איך מחיר הנפט לא זינק ל-200 דולר?
1100 ימים אחרי מות חמינאי: ההלוויה נדחית, היורש נעלם והשאלות מתרבות
למרות שחלפו כבר 100 ימים למותו של המנהיג העליון לשעבר עלי חמינאי, איראן עדיין לא קיימה את הלווייתו ולא הביאה אותו לקבורה. באיראן אינטרנשיונל, ערוץ חדשות איראני המבקר את המשטר, מציינים כי מדובר באחד הסמלים הבולטים ביותר לחוסר הוודאות שמלווה את המשטר האיראני מאז סיום המלחמה.
לפי הדיווח, בעוד מפקדים בכירים ובכירי משטר שנהרגו באותן מתקפות כבר נקברו מזמן, הרשויות בטהרן ממשיכות לדחות פעם אחר פעם את טקס ההלוויה של האיש שהוביל את איראן במשך יותר משלושה עשורים. גורמים רשמיים מדברים על תכנון של מסע הלוויה רחב היקף שיכלול מספר ערים ויגיע בסופו של דבר למשהד, אך עד כה לא פורסם תאריך סופי והאירוע ממשיך להידחות.
העיכוב החריג מעורר שורה של סימני שאלה. אחת הספקולציות שנפוצו באיראן נוגעת למצבה של גופתו של חמינאי לאחר התקיפה שבה נהרג. הרשויות נמנעו מלפרסם מידע בנושא, אך דיווחים קודמים על בכירים אחרים שנהרגו באותה מתקפה תיארו פגיעות קשות שהקשו על זיהוי הגופות.
לצד שאלת ההלוויה, ממשיכה לרחף גם שאלת הירושה. בנו של חמינאי, מוג'תבא חמינאי, מונה למחליפו, אך מאז המתקפה לא הופיע בפומבי. גורמים רשמיים טוענים כי הוא שרד את האירוע ונפצע, אולם היעדרותו הממושכת ממשיכה לעורר כאמור גל של שמועות וספקולציות בתוך איראן ומחוצה לה.
לפי הפרשנות, ייתכן שהשלטון חושש כי הופעה פומבית של היורש תהפוך אותו למטרה ביטחונית. במקביל, הלווייתו של מנהיג עליון אינה רק טקס דתי אלא גם אירוע פוליטי שנועד להציג יציבות, המשכיות וכוח. העובדה שאיראן טרם הצליחה לקיים את הטקס ואף לא הציגה את היורש לציבור בצורה מלאה, מעצימה את התחושה שהמשטר עדיין מתקשה לייצב את עצמו לאחר אחד האירועים הדרמטיים בתולדותיו.
מאת מסעוד כאזמי, מתוך איראן אינטרנשיונל. לקריאת הכתבה המלאה.
2הלקח ממשבר הורמוז: קל לבנות תלות עולמית, כמעט בלתי אפשרי לפרק אותה
סגירת מצר הורמוז על ידי איראן הפכה בשבועות האחרונים לאחד האירועים המשמעותיים ביותר בכלכלה העולמית, אך בוול סטריט ג'ורנל טוענים כי הסיפור האמיתי גדול בהרבה ממחירי הנפט. לפי העיתון האמריקאי, המשבר חשף את אחת מנקודות התורפה המרכזיות של הגלובליזציה: התלות ההדדית שנבנתה במשך עשרות שנים בין מדינות, נתיבי סחר, מקורות אנרגיה ושרשראות אספקה. המאמר מתאר את סגירת המצר כדוגמה בולטת ל"נשק כלכלי" מסוג חדש.
אם בעבר ארה"ב הייתה המדינה המרכזית שהפעילה לחץ באמצעות הדולר והשליטה במערכת הפיננסית העולמית, הרי שכיום מדינות נוספות מחזיקות במנופי השפעה משמעותיים. סין, למשל, שולטת בחלק גדול משוק המינרלים הנדירים החיוניים לייצור שבבים, סוללות ומערכות ביטחוניות, ואילו איראן הצליחה להמחיש כיצד שליטה בנתיב שיט אסטרטגי יכולה להשפיע על מחירי האנרגיה ועל הכלכלה העולמית כולה.
לפי הכתבה, המשבר מעורר מחדש דיון במדינות רבות על הצורך להפחית תלות בנקודות מעבר רגישות. בין הרעיונות שנבחנים נמצאים הקמת צינורות נפט וגז חדשים שיעקפו את מצר הורמוז, הרחבת מאגרי החירום של מדינות יבואניות אנרגיה והשקעות נוספות באנרגיה גרעינית ומתחדשת. עם זאת, מומחים מזהירים כי מדובר בתהליכים יקרים וממושכים שעלולים להימשך שנים רבות. הכתבה מזכירה כי העולם כבר מתמודד עם בעיה דומה בניסיון להפחית את התלות בסין.
ארה"ב, אירופה ויפן משקיעות מיליארדי דולרים בהקמת מכרות ומתקני עיבוד מחוץ לסין, אך גם לאחר שנים של מאמצים ההתקדמות איטית. המסקנה העולה היא שהרבה יותר קל לזהות תלות כלכלית מאשר להשתחרר ממנה. יתרה מכך, גם כאשר מדינות מצליחות לצמצם תלות אחת, הן עלולות למצוא את עצמן תלויות בגורם אחר. לכן, השאלה שמעסיקה כיום ממשלות רבות אינה רק כיצד לבנות חוסן כלכלי, אלא כיצד לעשות זאת מבלי ליצור נקודות חולשה חדשות.
מאת ג'ייסון דאגלס, מתוך הוול סטריט ג'ורנל. לקריאת הכתבה המלאה.
3הנפט יקר יותר, האינפלציה עולה, אז למה המשקיעים ממשיכים לחגוג?
מאה ימים לאחר פרוץ המלחמה במזרח התיכון, ב־CNBC בחנו כיצד השפיע העימות על הכלכלה העולמית והגיעו למסקנה שנראית כמעט פרדוקסלית: בעוד מחירי האנרגיה עלו, האינפלציה שבה להטריד את הבנקים המרכזיים והחשש מפגיעה בצמיחה גובר, שוק המניות האמריקאי ממשיך להפגין אופטימיות יוצאת דופן.
לפי הכתבה, בימים הראשונים שלאחר התקיפות באיראן נרשמו ירידות חדות בבורסות ברחבי העולם, אך בהמשך מחקו המדדים המרכזיים בארה"ב את כל ההפסדים ואף הגיעו לשיאים חדשים. אחד ההסברים המרכזיים לכך הוא ההתלהבות המתמשכת סביב תחום הבינה המלאכותית. המשקיעים ממשיכים להזרים כסף לחברות שבבים, מרכזי נתונים ותשתיות מחשוב, מתוך אמונה שהביקוש לטכנולוגיות AI ימשיך לצמוח גם בתקופה של אי־ודאות גאו־פוליטית.
עם זאת, מתחת לפני השטח התמונה מורכבת יותר. שוק האג"ח, הנחשב לעיתים למדד רגיש יותר לסיכונים כלכליים, משדר מסר הרבה פחות אופטימי. תשואות האג"ח הממשלתיות בארה"ב ובמדינות נוספות עלו בחדות מאז תחילת המלחמה, מה שמעיד על חשש גובר מפני אינפלציה ממושכת וריבית גבוהה לאורך זמן. חלק מהכלכלנים אף מזהירים כי אם מחירי האנרגיה יישארו ברמות הנוכחיות, הפגיעה בצמיחה עלולה להיות משמעותית יותר מכפי שהשווקים מתמחרים כיום.
גם בשוק הנפט נמשכת אי־הוודאות. אמנם המחירים התרחקו מהשיאים שנרשמו במהלך הלחימה לפני הפסקת האש, אך הם עדיין גבוהים משמעותית מרמתם ערב המלחמה. חסימת מצר הורמוז והפגיעה במתקני אנרגיה באזור המפרץ צמצמו את ההיצע העולמי, ורק שחרור נפט ממאגרים אסטרטגיים, הגדלת היצוא האמריקאי וירידה מסוימת בביקוש סייעו למנוע זינוק חד עוד יותר.
ההשפעה מתחילה להופיע גם בנתוני המאקרו. בארה"ב האינפלציה הגיעה לרמתה הגבוהה ביותר זה כמעט שלוש שנים, ומדינות נוספות מדווחות על עלייה במחירי האנרגיה, התחבורה והמוצרים התעשייתיים. למרות זאת, המשקיעים ממשיכים להמר כי המשבר לא יהפוך למלחמה ממושכת וכי מנועי הצמיחה החדשים של הכלכלה, ובראשם תחום הבינה המלאכותית, יצליחו לפצות על הנזק שנגרם.
מאת קלואי טיילור, מתוך CNBC. לקריאת הכתבה המלאה.
