אינספור פעמים שמענו ביקורת, מוצדקת, נגד נשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן על אמברגו הנשק השקט שהוביל, שהביא את ישראל לסף פגיעה ביכולתה להגן על עצמה. מחליפו דונלד טראמפ ללא צל של ספק הוא נשיא נוח יותר לישראל, וגם סביבתו טובה יותר.
אולם, המירוץ שלו אחרי הישגים מדיניים לפני בחירות האמצע בנובמבר ככלל והאמונה התמימה כי איראן תוותר על תוכנית הגרעין, מביאה אותו לטעות אסטרטגית: קבלה בשוויון נפש של המשוואה שהרפובליקה האסלאמית מנסה לכפות על המרחב - תקיפה ישראלית בביירות שווה לתקיפה איראנית של ישראל.
● מה יקרה בבורסה אם הלחימה מול איראן תחודש, והמניות שצפויות לעלות מחר
● רגב לנתניהו: "2.4 מיליון טיסות יבוטלו בגלל המטוסים האמריקאיים"
לפני שנצלול לכמה זה שגוי מבחינת האינטרסים האמריקאיים, נדגיש את חוסר הקורלציה: תקיפה כירורגית של ארכי־מחבל משורות חיזבאללה עלולה להביא למתקפת טילים בליסטיים שמאיימת על אזרחי ישראל, ומול זאת בוושינגטון רוצים לחיות בשקט. "העיקר", שיצליחו להגיע למזכר הבנות (כן, מזכר הבנות), לסיום המלחמה ותחילת משא ומתן שיימשך (עוד...) חודשיים. מזכר הבנות שממחיש כי בממשל טראמפ פשוט לא לומדים מטעויות עבר אמריקאיות עם הרפובליקה האסלאמית, בין אם כאלו שהם ביצעו ובין אם כאלו שביצעו קודמיהם.
מטרות 'שאגת הארי' לא הושגו
ההטעיות שזורות בהיסטוריה הפרסית, עוד מאז החלטת כורש הגדול בשנת 539 לפני הספירה להטות את תוואי נהר הפרת, ולהביא לכיבוש בבל - בתוך יום. שנים רבות חלפו מאז, ובשורה התחתונה שום דבר לא השתנה. איראן בחרה לגמרי בעצמה לא לעמוד בתנאי הסכם הגרעין מ־2015 ולהשתמש בו כהטעיה, ועובדה זו היא שהביאה את טראמפ לעזוב את ההסכם ב־2018. והנה, אותו נשיא חושב שישראל צריכה לקבל בשוויון נפש תקיפות של אזרחיה, כי "לא קרה כלום". אם נקיש רגע על אדמת ארה"ב, אם קרטל מקסיקני היה משגר ולו כטב"ם נפץ אחד לעיירה אמריקאית סמוכת גבול, לא רק שטראמפ היה תוקף - אז המושג האחרון שעמו ניתן היה לכנות את אותה התקיפה היה "תקיפה כירורגית". אולי מבצע פטיש חצות וחצי.
הבעיה של טראמפ היא כה חמורה, שהוא אפילו לא עומד במטרות מבצע שאגת הארי כפי שהציג אותן לאחר מכת הפתיחה: לצד תוכנית הגרעין, הוא מנה את הפסקת איום הטילים ועצירת הפרוקסי. המטרה היחידה שמומשה למדי היא השמדת הצי האיראני, היעד הנוח ביותר מכולם. והנה, הוא מוכן לחיות עם גרעין איראני, וחמור מכל - חי בשלווה עם איום טילים בליסטיים שמיועד לגבות את הפרוקסי המשמעותי ביותר של איראן, חיזבאללה.
משוואה שישראל לא יכולה לקבל
הסיטואציה הנוכחית הזויה גם בקשר ישיר לאינטרסים האמריקאיים במרחב. בוושינגטון בוחרים לחיות בשלווה עם "טפטופי" טילים בליסטיים וכטב"מים על בסיסיהם במדינות המפרץ, שנראה כי מעולם לא הרגישו פחות בטוחות מה"גיבוי" האמריקאי, כפי שמשתקף כעת. מי שחושב כי המבצע האחרון קירב אותן להסכמי אברהם טועה ומטעה, שהרי כל אחת ואחת ממדינות המפרץ יצאה חלשה יותר - בכל היבט שהוא מהמבצע. פעם אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו "שלום מתוך עוצמה", והפיכתן לנמרים של נייר ברמה האזורית מול המתקפות האיראניות, רחוק מלשקף עוצמה בצד המפרצי, האמריקאי, הישראלי, ואפילו ברמה הטרילטראלית.
בסיכומו של דבר, באמירתו כי התקיפה בביירות "לא הייתה צריכה לקרות", טראמפ מעמיד את ישראל מול משוואה שהיא לא יכולה לקבל. כזו שמגבילה לחלוטין את חופש הפעולה שלה על גבולותיה מול חיזבאללה, עם משוואה שמביאה לטילים בליסטיים. ישנם מצבים שבהם ישראל מוכרחה להוכיח שאינה פרוקסי של ארה"ב, ונראה כי הגיעה השעה הזו, והיא חשובה יותר מאי פעם.
אסור לישראל בתכלית האיסור להימנע מתקיפות בדאחייה כדי שנשיא ארה"ב לא יכעס, אלא רק במידה ולבנון תחזור להיות מדינה. והפעם באמת, מה שלא קרה מאז שנות ה־70. כל עוד חיזבאללה מתקיים, אין לאפשר להם להיות קרובים לשטח ישראל. כל עוד חיזבאללה תוקפים, ישראל כמדינה שוחרת חיים, מוכרחה לתקוף אותה בחמת זעם בכל רחבי לבנון. ואם איראן תשגר טילים וטראמפ יגיד לנתניהו "אל תתקוף חזרה", רה"מ ייאלץ למצוא את עצמו אומר לו "אדוני הנשיא, אני מכבד אותך, אבל ישראל היא המדינה שלי" - ולתקוף בעוצמה נכסים שיכאיבו למשטר האייתוללות. ולא, סוללת הגנה אווירית לא מכאיבה לאיראן. נכסי האנרגיה - כן.
