על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● כך ניצלו המתווכות את יום ההולדת של טראמפ לקידום ההסכם עם איראן
● השבוע בתעשיות הביטחוניות | בארה"ב יוצאים למסע קניות של טריליון דולר. איזה נשק הם רוצים?
1איראן עשויה לשלם ביוקר אם תחליט לגבות אגרות במצר הורמוז
בטור פרשנות שפורסם במגזין האמריקאי פורן אפיירס, מזהיר נייט סוונסון - עמית בכיר ומנהל פרויקט האסטרטגיה מול איראן במועצה האטלנטית - כי טהרן עלולה להפריז בהערכת כוחה ביום שאחרי המלחמה. על פי סוונסון, אף שהרפובליקה האסלאמית יצאה מהעימות "שלמה, נועזת וחמושה בהרתעה חדשה במצרי הורמוז", ואף שהנשיא טראמפ נחל כישלון במלחמה ובמשא ומתן לסיומה - המהלכים הנוכחיים של איראן עלולים לעלות לה ביוקר.
סוונסון מציין כי מזכר ההבנות בין הצדדים דוחה את ההכרעה בסוגיות הליבה, ובראשן תוכנית הגרעין, ל־60 יום בלבד. נקודת התורפה הנפיצה ביותר בטווח הקצר היא מצר הורמוז; איראן הבהירה כי אינה מתכוונת להשיבו למצבו הקודם, ונחושה להטיל עליו אגרות והגבלות ככלי לשיקום כלכלי ולהפגנת כוח.
"ניסיון זה להפוך את המצר למקור הכנסה טומן בחובו סיכון אסטרטגי", מדגיש סוונסון. לדבריו, איראן מסתכנת בערעור כוח ההרתעה שלה, בהאצת המאמצים העולמיים למציאת נתיבי סחר חלופיים ובגרירת האזור לעימות מחודש. "כפי שטראמפ שגה בהערכת יתרונותיו האסטרטגיים בפתיחת המלחמה, טהרן עלולה כעת לבצע טעות דומה ולהפוך את המצר למוקד של חוסר יציבות כרוני".
במסגרת המהלכים הללו, הקימה איראן במאי את "רשות מצר המפרץ הפרסי" (PGSA). במסגרת זו, הכריזה איראן באופן חד-צדדי על הרחבת אזורה הימי - צעד הפולש למים הטריטוריאליים של עומאן ואיחוד האמירויות - וקבעה חובת אישור מראש למעבר ספינות, תוך הבהרה כי כלי שיט צבאיים "עוינים" אינם רצויים. עבור סוונסון, היעדר הבנה מוצקה בנושא המצר הופך את המלחמה לאפשרות ממשית: "הכישלון להחזיר את נתיב השיט הבינלאומי הזה לסטטוס קוו שלפני המלחמה הוא מצב שאינו בר-קיימא".
בהמשך לניתוח של סוונסון, התנאים החדשים הללו - שלא היו קיימים לפני המלחמה - מציבים את ארה"ב בפני דילמה. בעוד טראמפ הצהיר שוב ושוב כי לא יאפשר לאיראן לגבות אגרה במצר, בטהרן מסמנים כיוון הפוך: מנהיגים איראנים כבר מצהירים על כוונתם לגבות "אגרות סביבתיות ושירות" בתום תקופת המשא ומתן. איראן אף מנסה לרתום את עומאן לניהול משותף של רשות המצר (PGSA), צעד שעלול להוביל את וושינגטון להשלמה דה-פקטו עם מצר שמנוהל על ידי משמרות המהפכה, למרות הסנקציות שהטילה עליהם.
סוונסון מזהיר כי הטלת אגרות תהיה בעלת השפעה הרסנית לא רק על הספנות העולמית, אלא כזו שתחזור כבומרנג לטהרן עצמה. שכן, חברות בינלאומיות יירתעו מכל קשר עסקי עם רשות המזוהה עם משמרות המהפכה - גוף הנתון לסנקציות לא רק של ארה"ב, אלא גם של האיחוד האירופי, קנדה ואוסטרליה. במציאות כזו, המצר המרכזי ביותר בעולם עלול להפוך למסלול בלעדי עבור "צי הרפאים" של איראן, מצב שאינו מקובל על מדינות המפרץ, אסיה ואירופה. לדברי סוונסון, הדינמיקה הזו כבר מובילה את הדיפלומטיה האירופית לחפש את מעורבותה של סין כדי לבלום את איראן.
מעבר לכך, התנהלות זו תאיץ את מאמצי המדינות באזור לפתח נתיבי אנרגיה ותשתית שיעקפו את המצר לחלוטין - מהלך יקר ומורכב, אך הכרחי מבחינתן. באשר להגבלות על כלי שיט צבאיים, סוונסון מדגיש כי מדובר בדרישה בלתי סבירה; נוכחותן של ארה"ב וצרפת בבסיסיהן הימיים במפרץ הפרסי היא תנאי יסוד לביטחון האזורי, וגישה אליהם דרך המצר היא הכרח אסטרטגי.
טהרן ניצבת בפני בחירה גורלית: היא יכולה להשתמש במצר הורמוז כמקור הכנסה או כערבות ביטחונית - אך לא בשניהם. ככל שאיראן תנסה להפיק רווחים מהמעבר או להגביל את חופש השיט, היא תחליש את עוצמת ההרתעה שלה ותספק "תחמושת" רטורית לנצים בארה"ב ובישראל, השואפים לחזרה לעימות.
לסיכום, סוונסון מבהיר כי המהלך החכם ביותר עבור טהרן כרגע הוא להימנע מהפיתוי להשתמש בקלף הורמוז, שכן היכולת לחסום את המצר היא ערבות הביטחון העוצמתית ביותר שלה - גדולה יותר מכל תועלת כלכלית מיידית.
מתוך פורן אפיירס, מאת נייט סוונסון. לקריאת הכתבה המלאה.
2טראמפ מודה: חשש מקריסה כלכלית היה המניע מרכזי להסכם עם איראן
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הודה כי החשש מקריסה כלכלית עולמית היה מניע מרכזי בחתימתו על הסכם שלום זמני עם איראן - כך עולה מדיווח באתר בלומברג. הודאה זו, מציינים בבלומברג, חושפת נקודת תורפה אסטרטגית של וושינגטון לקראת סבב השיחות הקרוב בשווייץ.
מזכר ההבנות שחתם טראמפ בשבוע שעבר הוביל לפתיחתו מחדש של מצר הורמוז והתניע תהליך להסרת סנקציות על ייצוא נפט איראני. התגובה בשווקים הייתה מיידית: מחיר הנפט צנח והבורסות בארה"ב רשמו עליות, נתונים שטראמפ מיהר להדגיש במסיבת עיתונאים בצרפת.
אלא שלפי ניתוח בלומברג, הצהרת הנשיא על החשש מ"קטסטרופה כלכלית" פועלת כחרב פיפיות: "הידיעה שטראמפ יירתע מחידוש הקמפיין הצבאי מחשש לטלטלה כלכלית מפחיתה את הלחץ על טהרן להגיע להסכמות מהירות". עדות לכך ניתנה כבר בשבת, כאשר איראן הודיעה על סגירה חוזרת של המצר בתגובה להסלמה בגבול ישראל-לבנון.
כריס קנדי, מוביל תחום המדיניות הכלכלית בבלומברג אקונומיקס ובכיר לשעבר במחלקת המדינה, מבהיר כי מאזן הכוחות השתנה: "במבט כולל, 14 הנקודות במזכר ההבנות מעמידות את טהרן בעמדת מיקוח חזקה בזמן שהצדדים ניגשים לתיק הגרעין".
כמו כן, ניתוח של בלומברג אקונומיקס מגלה כי העסקה מוטה בבירור לטובת איראן: מתוך 14 סעיפי ההסכם, עשרה מעניקים יתרון לטהרן, לעומת סעיף אחד בלבד המיטיב עם ארה"ב. במסגרת זו, ארה"ב צפויה להעניק פטורים מיידיים מסנקציות על ייצוא נפט, להניח תשתית לביטול מוחלט של הסנקציות, ואף להעביר לאיראן תוכנית פיתוח בהיקף של 300 מיליארד דולר. ויתורים אלו כבר עוררו גל של ביקורת מצד מחוקקים רפובליקאים בקונגרס.
מתוך בלומברג, מאת מגדלנה דל ואלה. לקריאת הכתבה המלאה.
3"התרחבות חסרת תקדים": השטחים בהם מחזיקה ישראל מאז 2023
"במהלך השנתיים וחצי האחרונות השתלטה ישראל על שטחים נרחבים ברצועת עזה, בלבנון ובסוריה, במה שמסתמן כהתרחבות הטריטוריאלית המשמעותית ביותר של ישראל מזה עשורים", כך עולה מפרויקט מיוחד של סוכנות הידיעות AP, המציג מיפוי אינטראקטיבי של השטחים הנמצאים בשליטה ישראלית מאז פרוץ המלחמה ב-2023.
לפי התחקיר, פעולות צה"ל - הכוללות השתלטות על קרקעות והוצאת התראות פינוי נרחבות - דחקו למעלה מ-3 מיליון בני אדם ממקומות מגוריהם. אמנם רשמית לא מדובר בשינוי גבולות, המצריך הסכמה הדדית, אך "החשש בקהילה הבינלאומית גובר כי מדובר בשינוי ארוך טווח", נכתב ב־AP.
בזירת לבנון, המיפוי של AP מחדד: בעוד שבעשורים האחרונים ישראל הסתפקה לעיתים באחיזה מוגבלת לצרכי הגנה, הסבב הנוכחי - שהחל במרץ 2026 עם הצטרפות חיזבאללה ללחימה כהזדהות עם איראן - הוביל לשינוי משוואה. לאחר קריסת הפסקת האש, פתחה ישראל בפלישה קרקעית שהובילה לבריחת כ-1.2 מיליון לבנונים. על פי נתוני "מרכז קרנגי למזרח התיכון", ישראל מחזיקה כיום ב-608 קמ"ר בתוך שטח לבנון - עומק אסטרטגי המעיד על היקף השליטה החדש.
בזירה העזתית, מציינת הסכונות כי לאחר נסיגת הכוחות ל"קו הצהוב" באוקטובר 2025, המבוי הסתום בתהליך המדיני הוביל את צה"ל להרחבת שליטתו ל-60% מהרצועה, בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר על שאיפה להגיע ל-70%. כתוצאה מכך, "למעלה מ-2 מיליון פלסטינים נדחקו לערי אוהלים, בעוד שטחים חקלאיים נרחבים הושמדו או נותרו בלתי נגישים". למרות מאמצי התיווך האמריקאיים, המגעים תקועים סביב דרישת פירוק חמאס. על פי ארגון זכויות האדם "גישה", ישראל שולטת כיום ב-194 קמ"ר בעזה.
בסוריה, ישראל נכנסה לאזור החיץ של האו"ם בגולן, לאחר נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 במטרה למנוע חדירת מורדים ושיבוש נתיבי הברחת הנשק האיראני לחיזבאללה. למרות מחאות השלטון הזמני בסוריה, ישראל נותרה בשטח שגודלו 235 קמ"ר.
במקביל, כך נכתב, ניכרת האצה משמעותית בבנייה ביהודה ושומרון. מאז 2022 אושרו 47 התנחלויות חדשות והורחבו 55 יישובים קיימים, "תהליך שנתמך על ידי גורמים בממשלת ישראל ובממשל האמריקאי".
מתוך סוכנות הידיעות AP, מאת מלאני לידמן וויל ג'ארט. לקריאת הכתבה המלאה.
