הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
גם השופטים המנוסים ביותר אינם נתקלים מדי יום בניסיון כה בוטה ואומלל להונות הן את הנושים והן את בית המשפט, תוך שיתוף-פעולה עם עורך דין, כפי שתואר בפסק דין שפורסם לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
הצדדים לפרשה הם כלתה של אישה שהלכה לעולמה והותירה אחריה צוואה שבה הכלה הוגדרה כיורשת יחידה; ומן הצד האחר ילדיה של המנוחה, כלומר בעלה של הכלה ואחותו, המתנגדים לקיום הצוואה מבקשים לרשת את אמם.
● האם נישלה את בנה מנחלה במושב. בית המשפט לא אהב את זה
● העליון קבע: ירושת הענק של הקשיש תעבור לחברת הילדות
● קרב הירושה הוכרע: הבן יקבל מאות מיליונים
מן העדויות והראיות שהוגשו במהלך ההליך עלתה השתלשלות עניינים יוצאת דופן. האחים היו מסובכים בהליכים משפטיים ונתבעו על-ידי בנק בחו"ל בסכומים של עשרות מיליוני אירו, ולכן חששו שאם יזכו בעיזבון המנוחה, נושיהם יעקלו אותו.
הם יזמו עריכת צוואה שלפיה הכלה תהיה היורשת, והסכימו ביניהם כי היא תעביר את מחצית הירושה לאחות, לאחר שיסתיימו ענייניה מול הנושים.
במזימתם להונות את הנושים, האחים לא הביאו בחשבון את התרחיש שהתממש בפועל: האח ואשתו הסתכסכו, ובשלב זה כבר לא התחשק לה להעביר להם את ירושת אמם, שבה זכתה מן ההפקר.
האח והאחות הגישו התנגדות לבקשת הכלה לקיים את הצוואה. לטענתם, המנוחה אומנם ערכה צוואה לטובת הכלה, אך ביטלה אותה כמה חודשים לאחר מכן. לדבריהם, הופק רק עותק מקורי אחד של הצוואה, שנשמר בקנאות על-ידי המנוחה במגירה בביתה, עד שהחליטה לבטל את הצוואה והשמידה את אותו מקור יחיד.
עוד טענו האח והאחות כי כדי להבטיח שכולם ידעו כי ביטלה את הצוואה, המנוחה כתבה פתק בכתב-ידה ובחתימתה שבו הודיעה על ביטול הצוואה, ופתק זה הוגש לבית המשפט.
לתמיכה בטענותיהם זימנו האחים לעדות את בן-דודם, עורך דין במקצועו. עורך הדין העיד כי המנוחה התייעצה עמו כיצד לבטל את הצוואה, וכי הוא ייעץ לה לכתוב את הפתק, אך לא היה חלק מן התהליך.
הפתק זויף
בית המשפט לא נתן אמון באף אחת מעדויותיהם של האחים ושל בן-דודם, והצביע על אינספור סתירות פנימיות בגרסאותיהם. בפרט הדגיש בית המשפט את העובדה שהאחים שוחחו עם הכלה לאחר מות האם בנוגע להתחייבותה להעביר להם את הירושה, התייחסו לזכותה לרשת כשרירה וקיימת, ולא העלו בפניה את הטענה כי המנוחה ביטלה את הצוואה בכתב. זאת ועוד, מומחית לכתב-יד שמינה בית המשפט הגיעה למסקנה חד-משמעית כי הפתק זויף.
בית המשפט לא הסתיר את זעזועו מהתנהלותם של האחים ושל בן-דודם עורך הדין, ותיאר זאת במילים הבאות: "אני מרגיש מובך לרשום שעורך דין לא העיד אמת בבית המשפט, אבל כך התרשמתי, וזו מסקנתי, שלא בקלות העלתיה על הכתב. העולה מהאמור לעיל היא תמונה עגומה של קשירת קשר, של אנשים שרקמו יחדיו מזימה לרמות את בית המשפט ולספר סיפורים שלא היו ולא נבראו".
קריסת גרסתם של האחים בדבר ביטול הצוואה לא ריפתה את ידיהם, והם העלו טענה משפטית חלופית, שלפיה הצוואה פיקטיבית, שכן אין מחלוקת שהמנוחה רצתה כי ילדיה, ולא כלתה לשעבר, יירשו את עיזבונה; וכי הצוואה הייתה רק ניסיון להבריח את הרכוש מן הנושים.
אולם גם טענה זו נדחתה, שכן הצוואה מבטאת את רצונה של המנוחה באותה עת: שכלתה תירש את עיזבונה. לאור זאת נתן בית המשפט צו קיום לצוואה, שלפיה הכלה לשעבר יורשת את מלוא עיזבון המנוחה, ואף חייב את האחים לשלם לכלה הוצאות משפט בסך של קרוב ל-600 אלף שקל.
