הבחירות לכנסת ה־26 עתידות להיערך ב־27 באוקטובר. לאחר שהצעת החוק לפיזור הכנסת עברה בתחילת החודש בקריאה ראשונה, המערכת הפוליטית נתונה באי־ודאות עמוקה בנוגע להקדמת הבחירות. כך או אחרת, ברגע שהכנסת תפוזר רשמית, יכולתה לקדם חקיקה משמעותית תוגבל ותחייב הסכמה רחבה ב"ועדת ההסכמות" המורכבת מחברי קואליציה ואופוזיציה. בינתיים, שורה של רפורמות כלכליות מהותיות ממתינות בצנרת החקיקה, כשהשעון הפוליטי מתקתק וגורלן נותר תלוי ועומד. אלו הן היוזמות המרכזיות שעומדות על הפרק.
● פער של מעל 40 מיליארד: המחלוקת בין האוצר לביטחון טרם הוכרעה
● הציבור רוצה פקידים עצמאיים אך חושש שהם עובדים אצל פוליטיקאים
החוק למאגר נתוני האשראי לעסקים
אחד החוקים המשמעותיים שעל הפרק הוא הקמת מאגר נתוני אשראי לעסקים קטנים ובינוניים. ההצעה, המקודמת על ידי בנק ישראל ומשרד האוצר, נועדה לרכז מידע פיננסי על עסקים - מהיסטוריית אשראי ועד מוסר תשלומים - כדי לאפשר לגופים חוץ־בנקאיים להעריך נכונה את רמת הסיכון של לווים פוטנציאליים. הצורך ברור: כיום, שוק האשראי לעסקים קטנים ובינוניים מגלגל כ־300 מיליארד שקל בשנה, כש־83% מהם מגיעים מהבנק שבו מנוהל חשבון העו"ש של העסק. לפי הערכות האוצר, המאגר צפוי לחסוך לעסקים אלו כ־1.5 מיליארד שקל בשנה באמצעות שיפור תנאי המימון.
למרות שהרפורמה אושרה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה בראשות ח"כ ביטן כבר בסוף מאי, היא טרם הובאה להצבעה במליאה. בבנק ישראל קוראים לאשר את החקיקה ללא שיהוי. ההערכות הן שההצעה עשויה לעלות להצבעה בכנסת כבר בימים אלו, מתוך הנחה שבהעדר התנגדויות משמעותיות, ניתן להעבירה במהירות. ועדיין, ספק אם הדבר יצליח בשל המורכבות הפוליטית והעדר הסכמות על קידום חקיקה בתוך הקואליציה.

החוק להסדרת איגוח
רפורמה פיננסית נוספת הממתינה להכרעה היא הסדרת שוק האיגוח בישראל. איגוח הוא תהליך פיננסי שבו נכסים לא נזילים - כגון משכנתאות, הלוואות צרכניות או חובות מסחריים - מאוגדים יחד ומומרים לניירות ערך סחירים דרך תאגיד ייעודי. זאת, בתמורה למזומן, העברת סיכוני האשראי אל המשקיעים - גופים מוסדיים והציבור הרחב - ושחרור ההון לפעולות אחרות של היזם.
בעוד שבשוקי העולם, ובפרט בארה"ב ובאירופה, שוק האיגוח מפותח, בישראל טרם גובשה מסגרת משפטית לנושא. ההצעה הנוכחית, המבוססת על מסקנות צוות בינמשרדי מ־2015, הונחה על שולחן הממשלה ב־2024 ועברה בקריאה ראשונה במאי האחרון. לפי הצעת החוק, עסקאות איגוח בשוק הפרטי לא יוגבלו. לגבי עסקאות המיועדות לציבור, החוק מתמקד באיגוחים מוגדרים כ"פשוטים, שקופים וסטנדרטיים", כולל בתחומי הנדל"ן. כדי להבטיח את איכות הנכסים, מוצע כי הגוף המנפיק יייקח על עצמו חלק מהסיכון כש־5% מהנכסים ישארו ברשותו. ואולם, ההערכות במערכת הפוליטית הן כי ההצעה לא תבשיל לכדי קריאה שנייה ושלישית בטרם פיזור הכנסת.
החוק לחברות ללא גרעין שליטה
בחודש מרץ האחרון אישרה ועדת החוקה את הצעת החוק הממשלתית המסדירה את הממשל התאגידי בחברות בורסאיות ללא גרעין שליטה - סגמנט המהווה כ־15.7% מהחברות בבורסה בתל אביב, ביניהן הבנקים הגדולים, טבע ושופרסל. השינוי המרכזי בהצעה הוא הדרישה למינוי רוב של דירקטורים עצמאיים (דב"תים) נטולי זיקה להנהלה, במקום מנגנון הדירקטורים החיצוניים (דח"צים) הנהוג כיום. בנוסף, החוק קובע כי עסקאות עם בעלי מניות המחזיקים ב־10% ומעלה יחייבו אישור מיוחד של ועדת הביקורת והדירקטוריון. הדרישה צפויה לחול על גופים מוסדיים, אשר אינם מסווגים כבעלי שליטה, אך מחזיקים בשיעורים גדולים יחסית מהמניות של חברות בורסאיות בהשוואה ליתר המשקיעים מהציבור.
קרנות גידור בנאמנות
קרנות הגידור בנאמנות, שהושקו ב־2023 והפכו ללהיט, מנהלות כיום נכסים בהיקף של כ־6 מיליארד שקל. המוצר מאפשר לציבור הרחב להיחשף לאסטרטגיות השקעה שבעבר היו שמורות לבעלי הון בלבד, תוך שקיפות ופיקוח של רשות ניירות ערך, אם כי בדמי ניהול גבוהים, המאפשרים לבתי השקעות לתגמל סוכנים פיננסים.
ואולם, עתיד הענף לוט בערפל: הקרנות פועלות מכוח הוראת שעה שחודשה פעם אחת - ולא ניתן לחדשה שוב. לכן, אם הליך החקיקה בוועדת הכספים לא יושלם, הקרנות עלולות להידרש להתפרק באפריל 2027. המשמעות: מנהלי הקרנות יממשו את ניירות הערך ויחזירו למשקיעים את הכסף.
הדיונים על החוק מתקיימים בוועדת הכספים של הכנסת כדי להכינו לקריאה שנייה ושלישית, אך המצב מסובך בשל התנגדות נחרצת של בנק ישראל לחוק; ד"ר יוסי סעדון, מנהל האגף הפיננסי בבנק, הזהיר כי רמת המינוף והסיכון בקרנות אלו עלולה להוות "איום על היציבות הפיננסית".
חוק הברוקר־דילר
הצעת חוק הברוקר־דילר, שהונחה על שולחן הכנסת ב־2025, נועדה להסדיר את פעילותם של גופים פיננסיים בשוק ההון ולפתוח את הדלת לשחקנים בינלאומיים דוגמת אפליקציית רובין הוד. לפי ההצעה, כל גוף המבצע עסקאות בניירות ערך עבור לקוחות יחויבו ברישיון ברוקר־דילר ייעודי. מטרת המהלך היא לייצר מסגרת רגולטורית ברורה שתפיג את חששם של גופים זרים מפעילות בישראל - שעד כה נרתעו מלפעול בה בשל היעדר הסדרה של התחום, ובכך להגביר את התחרות ולהביא להפחתת עמלות המסחר.
חוק הרשויות המטרופוליניות
אחרי 30 שנה של דיונים ודחיות, הצעת החוק להקמת רשויות מטרופוליניות לתחבורה ציבורית מוכנה לקריאה שנייה ושלישית. לא מדובר ברפורמה פיננסית, אלא בחוק כלכלי שמהווה שינוי מבני בענף התחבורה בישראל, שמטרתו להעביר סמכויות, תקציבים ומכרזים ממשרד התחבורה בירושלים לידי רשויות אזוריות בגוש דן, ירושלים וחיפה. הרעיון הוא לנהל את התחבורה "קרוב לשטח" - הגדרת קווים, אכיפת נת"צים ותכנון תשתיות - על בסיס היכרות עם הצרכים המקומיים, במקום המערכת הריכוזית הנוכחית. למרות הסכמות שהושגו בוועדת הכלכלה, החוק ממתין לאישור מליאת הכנסת.
גם חוק הרשויות המטרופוליניות וגם חוק מאגר נתוני האשראי הופיעו במקור בחוק ההסדרים ופוצלו ממנו בהחלטת הכנסת, בעקבות ביקורת של יועמ"שית הכנסת, עו"ד שגית אפק, על 'ניפוח' החוק בהצעות שאינן קשורות באופן הדוק לתקציב. ואולם, חוקים אלו לא הצליחו לעבור את משוכת הכנסת עד לפיזורה הצפוי, וכעת סימן שאלה גדול מרחף מעל כלל היוזמות החקיקתיות המוזכרות כאן.
במקביל, מקודמות בימים אלו הצעות חוק פרטיות, ובהן יוזמתו של ח"כ גולדקנופף להפחתת המע"מ באחוז אחד. מהלך דומה ניסה לקדם גם היועץ הכלכלי לראש הממשלה, פרופ' אבי שמחון, שביקש משר האוצר סמוטריץ' לבחון את הורדת המס ל־17%. עם זאת, הצעד אינו צפוי להתממש לפני הבחירות. יוזמה נוספת של שמחון שנבלמה לאחרונה היא תוכנית לסבסוד משכנתאות, שנתקלה בהתנגדות מצד משרד האוצר, בנק ישראל וקרן המטבע הבינלאומית.




















