הסקר שמראה: הציבור רוצה פקידים עצמאיים, אבל חושש שהם כבר עובדים אצל הפוליטיקאים

מחקר חדש משרטט תמונה מורכבת של יחס הציבור בישראל לעובדי המדינה. מצד אחד, המודל של שירות ציבורי ממלכתי, מקצועי וא־פוליטי נהנה מקונצנזוס רחב וחוצה מחנות בין תומכי האופוזיציה והקואליציה. מצד שני, ברגע שעוברים מהאידיאל למציאות בשטח - שאלת הפוליטיזציה של המערכת הופכת את התמונה למסובכת בהרבה.

● בלעדי | בעלי גגות סולאריים? דרישת התשלום של חברת החשמל נחתכה דרמטית
● להזמין אותה מנה או לנסות אחת חדשה? חוקרים הוכיחו משוואה שנכתבה על מפית מסעדה
● באיזה אזור בתל אביב יש ירידה חדה במכירת דירות?

בשנים האחרונות השיח בישראל בנוגע לתפקוד הפקידות המקצועית במשרדי הממשלה ובמוסדותיה נוגע בשאלת המשילות: עד כמה בעלי התפקידים הללו - היועמ"שים, הפרקליטים, אנשי האוצר, בכירי השב"כ, נציב שירות המדינה ויתר העובדים בממשלה - אמורים לשמש כשומרי הסף של האינטרס הציבורי לעומת החלטות הדרג המדיני והפוליטיקאים. זאת ברקע קריאותיהם של חברי כנסת ושרים לדרג המקצועי לממש את החלטות הדרג המדיני, פעמים רבות כמעט בכל מחיר.

ואולם למרות השיח הציבורי העז והאמוציונלי, מעט מאוד ידוע על השקפות הציבור בסוגיות הללו. מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה מבקש לענות בדיוק על כך. מהנתונים עולה כי השיח הסוער של השנים האחרונות לא הכה שורש בציבוריות הרחבה בישראל, שמאמינה עדיין כי על הדרג המקצועי לפעול קודם כל לטובת המדינה ואזרחיה, ולאו דווקא לציית באופן עיוור לתכתיבים פוליטיים.

בין טובת הכלל למשמעת פוליטית

כדי לפרוט את העמדות הללו, הסקר הציב בפני המשיבים חמש משמעויות אפשריות למונח "חובת הנאמנות לציבור" של הפקידות המקצועית, וביקש מהם לבחור את שתי החשובות ביותר.

התוצאות מצביעות על דירוג ברור: חובה לפעול לטובת כלל הציבור מובילה (55%), ואחריה חובה לפעול בשקיפות ולתת דין וחשבון על הפעולות (49%), חובה לפעול על פי חוק (42%), ומקצועיות (25%). לעומת זאת, החובה לקיים את החלטות הדרג המדיני באופן מיטבי סוגרת את הרשימה ומצויה בתחתית עם 19% בלבד. גם כשבוחנים את הבחירה הראשונה של המשיבים בלבד, הדפוס נותר זהה.

הנתונים שנאספו ונותחו בידי החוקרים ד"ר נתן מיליקובסקי ועו"ד עדנה הראל פישר מבוססים על סקר שנערך בינואר 2026 על ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת הקהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה, במדגם מייצג של 754 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל, מהם 626 יהודים ו־128 ערבים.

בסקר גם נבדקו עמדותיהם של מי שהצביעו בבחירות האחרונות למפלגות הקואליציה והאופוזיציה. הרעיון שעובד מדינה נאמן לציבור הוא עובד שמציית לנבחרי הציבור היא עמדה שלא רכשה אחיזה משמעותית גם בציבור מצביעי הקואליציה. בבחינת שתי הבחירות החשובות ביותר מבחינתם שקיפות ודין וחשבון היא ערך מוביל (56%), ואחריה טובת כלל הציבור (49%), חוקיות (41%), קיום החלטות הדרג המדיני (30%) ומקצועיות (25%).

בקרב מצביעי האופוזיציה טובת כלל הציבור דורגה קודם (67%), ואחריה שקיפות (50%), חוקיות (48%), מקצועיות (27%) ולבסוף קיום החלטות הדרג המדיני (10%).

"כמי שהייתה פקידה בכירה הרבה שנים, העניין הזה של אתוס של נאמנות לציבור כעקרון מנחה היה מבחינתי מובן מאליו והנחתי שזה כך גם בציבור", אומרת החוקרת הראל פישר, שפרשה מהשירות הציבורי בשנת 2017 לאחר שכיהנה כראש תחום רגולציה בייעוץ המשפטי לממשלה. "צריך להצביע על הפער בין הציבור ובין מה שחלקים מהשיח הפוליטי מנסה לשקף, ליצור או לטעון".

שאלה נוספת בסקר מחזקת את הממצא הזה: המשיבים נשאלו האם עדיף בעיניהם נבחר ציבור שפועל ביעילות לרווחת הציבור גם אם לא תמיד באופן ישר ולפי החוק על פני נבחר ציבור ישר ושומר חוק שאיננו יעיל. 59% דחו את הטענה הזו ו־32% הסכימו איתה. ואולם על מסקנה זו אפשר גם להסתכל באופן הפוך: כמעט שליש מהנשאלים "מנרמלים" מצב שבו נבחר ציבור לא פועל לפי החוק אבל יעיל לרווחת הציבור.

ההסכמה גורפת, אבל לא העוצמה שלה

ונחזור אל הדרג המקצועי: המשיבים בסקר נשאלו עד כמה שירות ציבורי ממלכתי, מקצועי וא־פוליטי חיוני לכלכלה, רווחת הציבור, התמודדות עם מצבי חירום ולדמוקרטיה יציבה. רוב מוחלט (89%-91%) חשב שדגם כזה חיוני במידה רבה או במידה רבה מאוד.

החוקרים ציינו כי ההסכמה גם חוצה קבוצות: רוב גדול בכל מחנה פוליטי, בכל רמת דתיות ובכל רמת השכלה סבור כך. ואולם המחקר הפנה זרקור לכך ש"ההסכמה שהדגם הממלכתי חיוני אמנם רחבה בכל המחנות, אך עוצמתה שונה. בשאלת חיוניות הדגם הממלכתי לכלכלה, למשל, 80% מהמזדהים כשמאל ו־75% מהמזדהים כמרכז בחרו "חיוני במידה רבה מאוד", לעומת 58% בלבד מאלו שהזדהו כימין. בשאלת הדמוקרטיה הדפוס דומה. ההבדל בעוצמת ההסכמה - לא בהסכמה עצמה - מובהק סטטיסטית".

המחקר בחן לא רק את שאלת האידיאל אלא גם את תפיסת הציבור לגבי תפקוד הדרג המקצועי בפועל. שם התמונה כבר מעט אחרת. 42% סבורים שהוא פועל במקצועיות במידה רבה או במידה רבה מאוד, 38% סבורים שהוא פועל בממלכתיות, 30% סבורים שהוא פועל לטובת כלל הציבור. יחד עם זאת, רק רבע מהמשיבים סבורים שהוא נקי משיקולים פוליטיים.

אם צוללים לזיהוי הפוליטי מגלים הבדלים משמעותיים ולא אינטואיטיביים: בקרב האוכלוסייה היהודית, מי שמזדהה כמצביע מרכז הם השליליים ביותר בכל הפרמטרים. רק 18% מהם סבורים שהדרג המקצועי נקי משיקולים פוליטיים ושיעור זהה סבור שהוא פועל לטובת כלל הציבור. אחריהם, בעלי העמדות השליליות הם מי שזיהו עצמם כמצביעי שמאל אך אלו נתנו קרדיט יחסית לניקיון השיקולים הפוליטיים (34%). לבסוף, מי שזיהו עצמם כימנים היו הכי פחות שליליים, אך מתוכם רק 26% סבורים שהדרג המקצועי נקי משיקולים פוליטיים.

כידוע, האמון הציבורי במוסדות המדינה לא גבוה במיוחד ומשקף פילוג פוליטי וחברתי. כך בעוד שמצביעי האופוזיציה מאמינים בבית המשפט העליון במידה הרבה ביותר (72%), מצביעי הקואליציה מאמינים בו ברמה נמוכה מאוד (15%). בפרקליטות הם מאמינים אפילו פחות (14%, לעומת 62% בקרב מצביעי האופוזיציה).

מנגד, בשעה שמצביעי הקואליציה מאמינים בממשלה ובמשטרה (53%), מצביעי האופוזיציה לא רוכשים בהם אמון (7% ו־22% בהתאמה). גם האמון בכנסת מפולג, כש־36% ממצביעי מפלגות הקואליציה מביעים בה אמון גבוה לעומת 8% בלבד באופוזיציה.

אבל הסכמה מפתיעה נרשמה ביחס לדרג המקצועי בשירות המדינה, כש־39% ממצביעי הקואליציה מאמינים בהם ברמה גבוה כמו גם 35% ממצביעי האופוזיציה. הפער נותר יחסית קטן גם כשבוחנים את מי שמגדירים עצמם ימין או שמאל, בעוד שאלו שהגדירו עצמם במרכז המפה ביקורתיים יותר.

"המרכז הפוליטי הוא הביקורתי ביותר כלפי השירות הציבורי", אומר ד"ר מיליקובסקי. "זה סנטימנט שמגיע גם מפוליטיקאים ממרכז המפה שמנסים כנראה למשוך את הציבור. מצביעי המרכז הכי ביקורתיים לא כי השירות הציבורי הוא דבר בעייתי או תוקע מקלות בגלגלים, אלא כי לעמדתם השירות הציבורי צריך לפעול לטובת הכלל. כך סבורים כולם, אך המרכז הכי ביקורתי כלפי הנקודה הזו".

"יש אמון בדרג המקצועי, אבל מצפים ממנו ליותר"

בכל אופן, לעמדת החוקרים הוויכוח הציבורי איננו על העקרון של חשיבותו של שירות ציבורי ממלכתי, מקצועי וא־פוליטי - אלא על היישום בפועל. בעוד שהפערים גדולים באמון בממשלה ובשיפוט, הם פחות מובהקים בתפיסת העקרונות האידיאליים של השירות הציבורי.

"שבעה מכל עשרה ישראלים חושבים שהדרג המקצועי לא נקי משיקולים פוליטיים. גם אם זו לא פוליטיזציה מוחלטת לעמדתם, שיקולים אלו משחקים תפקיד בהחלטות", מסביר ד"ר מיליקובסקי. "מנגד, האמון לא מאוד גבוה בפני עצמו, אבל ההסכמה היחסית לגביו יכולה לשקף אמירה שאומרת 'אני מודע לכך שיש להם שיקולים פוליטיים אבל זה לא לגמרי פוגע ברמת האמון שלי במוסד'. במובן מסוים התוצאות גם די מקבילות, כלומר, קצת פחות משליש חושבים שהדרג המקצועי נקי משיקולים פוליטיים, וכשליש מביעים אמון. הציבור בסופו של דבר לא תופס את השירות הציבורי כאחד מהמוסדות האלה שהם ימין או שמאל, בעדנו או נגדנו".

עו"ד הראל פישר מוסיפה שיש אמון לא מבוטל בדרג המקצועי אך ביקורת רבה על הביצוע. "מצפים ממנו ליותר, ומצפים ממנו לפעול בשקיפות ולטובת הכלל. אנחנו עדים כבר 15 שנה לשיח ביקורתי כלפי השירות הציבורי ולמתח בינו ובין הדרג הנבחר, וכן לכך שיוחס לדרג המקצועי ניסיון להתערבות במדיניות. אבל משילות צריכה לבטא את היכולת של העבודה האינטגרטיבית הזו בין גורמי מקצוע עם תשתיות רציונאליות, מבוססות מידע ועובדות, שמביאות ניסיון והסתכלות ארגונית בפני נבחרי הציבור שמבקשים לקדם מדיניות וצריכים לבחון חלופות".

לדבריה, "הממשלה אמורה לספק שירותים שחלקם סופר־מורכבים, והשיח שקיים בשנים האחרונות יכול להביא אותנו לפגיעה עמוקה ביכולת של השירות הציבורי לספק שירותים. אם לא נותנים לפקידים בעלי מקצוע ומומחיות את היכולת להביע את העמדה שלהם בלי שהעמדה שלהם תיחשב מפריעה כי היא לא נוחה לאיש הפוליטי, אז נאבד יכולות מרכזיות לקיים פה מדינה מתפקדת, מדינה שפועלת לטובת האזרחים מבריאות הציבור ועד להקמת תשתיות".

ויש גם משהו בתוצאות הסקר שמעודד אותה, היא מספרת: "הציבור מבין את החשיבות של השירות הציבורי בכל תחום. מצאנו אופטימיות זהירה בנוגע לתפיסה הציבורית לאידיאל, לצד חששות כבדים ממה שקורה בפועל ודחיפת השירות הציבורי לפוליטיזציה. כשהקידום שלך מותנה באווירה שעניינה פוליטיקה, זה מקשה מאוד על פעולה מקצועית לטובת כלל הציבור".

איך מחזקים את השירות הציבורי

החוקרים מציעים לפעול בארבעה צירים המשלימים זה את זה כדי לחזק את השירות הציבורי ואת התפיסה של הציבור הרחב ביחס אליו. ראשית, עיגון עקרונות היסוד של השירות הציבורי בחוק יסוד; שנית חיזוק נציבות שירות המדינה, הבטחת הליכי מינוי מקצועיים ושוויוניים, הגבלת מינויים פוליטיים, עיגון הליכי קבלת החלטות הנשענים על תשתית מקצועית, והגנה על שומרי סף וחושפי שחיתויות.

בנוסף הם ממליצים על עיגון זכויות האזרח מול המינהל, כמו למשל קבלת מידע, טיעון, הנמקה וכד', וכן להטמיע עקרונות הנאמנות לציבור, שלטון החוק, מקצועיות וא־פוליטיות בהכשרות של עובדי ציבור, בחינוך האזרחי ובשיח הציבורי.