עסקת הענק של רפאל למכירת מערכת ההגנה האווירית "ספיידר" לרומניה, תמורת 2.038 מיליארד אירו (10.33 מיליארד לאו רומני), משקפת מגמה שצפויה להתרחב דרמטית בשנים הקרובות. דרישת נאט"ו ממדינות הברית להגביר את ההשקעה בביטחון ל־5% מהתוצר עד 2035 (3.5% הוצאה צבאית ישירה ו־1.5% הוצאות נלוות), צפויה להזניק את הרכש הביטחוני במזרח אירופה - ובמסגרת זו, גם את הרכש מישראל.
● האם חיזבאללה הפך מנכס לנטל עבור איראן?
● המחיר הכבד שתשלם ונצואלה כדי להשתקם מאסון הטבע
מכירת הספיידר לרומניה היא השנייה בגודלה בתולדות התעשיות הביטחוניות בישראל. במקום הראשון ניצבת עסקת החץ 3 של התעשייה האווירית לגרמניה מ־2023, בתמורה ל־3.5 מיליארד דולר. בדצמבר האחרון הורחבה העסקה ב־3.1 מיליארד דולר נוספים, כפי שנחשף בגלובס. במקום השלישי נמצאת עסקה נוספת של התעשייה האווירית: מכירת מערכות ברק 8 להודו ב־2017 תמורת כ־1.6 מיליארד דולר, אליה התווספה כחודש לאחר מכן מכירת הווריאנט הימי של הטילים בעוד כ־630 מיליון דולר.
לצד ההכנסות ממסים, למדינה צפוי רווח נוסף מעסקת הענק באמצעות דיבידנד. על פי ההערכות, מדובר על כ־200 מיליון שקל שייכנסו לקופת המדינה כתוצאה מהעסקה. גם עובדי רפאל יגזרו קופון קטן ככל הנראה עם בונוס של 10% מהרווח, שמסתכם לכ־40 מיליון שקל.
השקעות הביטחון צמחו על רקע האיום הרוסי
החוט המקשר בין גרמניה למדינות מזרח אירופה הוא השפעת האיום הרוסי, שמוביל לצמיחה חסרת תקדים בהשקעות של חברות נאט"ו בביטחון. פולין מובילה את המגמה עם 4.48% מהתוצר ב־2025, ואחריה ליטא (4%) ולטביה (3.73%). עם זאת, מרבית מדינות האזור עדיין הרחק מאחור ובקושי עומדות ביעד הנוכחי של נאט"ו (2%). רומניה, למשל, השקיעה אשתקד 2.28% בלבד, ובתחתית הרשימה נמצאות סלובניה (2.02%) וצ'כיה (2%).
רומניה נחשבת ל"עוף מוזר" במזרח אירופה: היא לא חוששת מרוסיה באותו אופן ששכנותיה חוששות ואלמלא הלחץ החיצוני כנראה לא הייתה משקיעה סכומים כאלה בביטחון. הרומנים גם לא ששו להתיישר לפי תוכנית SAFE של האיחוד האירופי, המאפשרת מימון עסקאות ביטחוניות בעד 150 מיליארד אירו, בכפוף לכך ש־65% מערך העסקה יירכש ממדינות האיחוד או מאוקראינה. והנה, למרות הכל, הרכישה הגדולה הלכה דווקא לרפאל הישראלית.
ברמה הבילטרלית מול רוסיה, עסקה שכזו מעמידה את בוקרשט בעמדה נוחה מול הנשיא ולדימיר פוטין. הם מציגים עסקה מרשימה לציבור הרומני, עומדים ביעדי נאט"ו - ומגדילים את תקציב הביטחון: השנה הוא צמח לכ־9.8 מיליארד דולר (כ־2.42% מהתוצר). מאידך, ספיידר היא מערכת נשק הגנתית, ועל כן לא מהווה צעד תוקפני נגד מוסקבה.
ספיידר נמצאת בשימוש מבצעי בכמה צבאות ברחבי העולם, ומספקת פתרונות הגנה אווירית בטווחים שונים ואל מול מגוון איומים אוויריים, לרבות כטב"מים, מטוסים, מסוקים וטילים בליסטיים לטווחים קצרים. היירוט מתבצע באמצעות שתי משפחות של מיירטים מתוצרת רפאל - פייתון ודרבי. המכרז שבו זכתה רפאל אושר בפרלמנט בבוקרשט ב־2020, הליך הרכש החל ב־2023, והמכרז הסתיים ביוני אשתקד.
ברפאל הגדירו את העסקה כ"הסכם אסטרטגי רחב היקף בשווי מוערך של מעל ל־2 מיליארד אירו", ואכן הסכם המסגרת שנחתם עומד על 2.038 מיליארד אירו. עם זאת, במשרד ההגנה הרומני מצננים מעט ומבהירים כי העסקה הראשונית היא על סך כ־580 מיליון אירו בלבד. בשלב הראשון היא תכלול שלושה רכיבים: שש קונפיגורציות לטווח קצר, שש קונפיגורציות לטווח קצר מאוד ושש יחידות משולבות.
לפי דיווחים ברומניה, המערכות לטווח קצר ישולבו גם מול איומים לטווח בינוני, תוך שילוב מכ"ם מתוצרת לאונרדו האיטלקית וטילי כתף פולניים מדגם פיורון. מידע רשמי מבוקרשט מצביע על כך ששתי המערכות הראשונות לטווח קצר מאוד יסופקו בתוך שלוש שנים, והכשרת הצוותים תחל עוד קודם לכן.
המחיר וההוכחות בשטח: למה דווקא ישראל
הבחירה בתעשיות הביטחוניות הישראליות בכלל וברפאל בפרט היא הודות לשני יתרונות עיקריים: מחיר והוכחה מבצעית בשטח. בכיר בתעשיות הביטחוניות סיפר לגלובס כי אמנם החברות הישראליות אינן זולות במושגי השוק, אך מחיריהן בתחומי ההגנה האווירית בשכבות הנמוכות נמוכים בכ־20% מהיריבות האירופיות, בהן ת'אלס הצרפתית או לאונרדו האיטלקית. השילוב של מחיר תחרותי עם הוכחות מבצעיות בשטח ופריסה נרחבת של המערכת (בהודו, צ'כיה, איחוד האמירויות, וייטנאם ומרוקו) - הכריע את הכף לטובת רפאל.
במהלך המכרז הרומני, החברה הקוריאנית LIG Nex1 הודחה כבר ב־2024 בשל בעיות במסמכים, אך המתחרות המשמעותיות באמת היו ענקית הטילים האירופית MBDA (שהציעה את המיסטרל 3) ודיהל הגרמנית (שהציעה את מערכות ה־IRIS). במאי 2025 נותרה רפאל האחרונה בהליך. באותה תקופה עלה חשש כי המכרז יבוטל בשל פערים מול משרד ההגנה הרומני, אך אלו הופשרו. עם הכרזת התוצאות ביוני אשתקד דובר על סכום של 1.9 מיליארד אירו - נמוך ממחיר העסקה הסופי שנחתם כעת.
סוגיה נוספת שקורצת ללקוחות, כולל לרומניה, היא מתן ערבות ישראלית להבטחת רציפות תפקודית במקרה של ניתוק מערכות - שירות שמרבית היריבות האירופיות לא מציעות. בעולם שבו מדינות רבות חוששות מהצעדים המפתיעים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, או מההשתלטות העסקית של אילון מאסק (וספייס X) על החלל, קיים חשש אמיתי מניתוק פתאומי ממערכת ה־GPS האמריקאית.
הערבות הישראלית מאפשרת יתירות וחיבור לאפשרויות ניווט לווייניות מקבילות כמו גלונאס (רוסיה), גליליאו (אירופה), ביידו (סין), NavIC (הודו) או QZSS (יפן) - מה שיבטיח רציפות תקשורתית ומבצעית קריטית בזמן אמת.
לא רק רפאל: הרגל הישראלית בבוקרשט
עסקת הספיידר מצטרפת לפעילות ענפה של התעשיות הישראליות ברומניה, ועשויה לפתוח דלת לעסקאות נוספות. אלביט מערכות פועלת במדינה כבר שני עשורים בתחום האווירי, ובדצמבר 2022 חתמה על חוזה מסגרת בהיקף של עד 410 מיליון דולר לאספקת עד שבעה מל"טים טקטיים מדגם Watchkeeper X (הווריאנט הבריטי של ההרמס 450).
לגלובס נודע כי הרומנים מעוניינים כעת לשדרג גם את הפריגטות שלהם השוכנות בים השחור. מי שעשויה להיכנס לוואקום הזה היא התעשייה האווירית, עם מערכות מכ"ם, נשק ולוחמה אלקטרונית מתקדמות.
