בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין שנתן "צו מרווה" כללי המקפיא את רכושו של נושא משרה שיש לו נכסים בחו"ל, המוגבל לסכום של 17 מיליון שקל.
הסכסוך הגיע לבית המשפט העליון לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי תביעה נגד יו"ר דירקטוריון בחברה צרפתית המוחזקת בידי חברה ישראלית ליבוא משקאות, והורה על "צו מרווה" (Mareva) בגובה 17.6 מיליון שקל. נקבע כי "'צו המרווה' נועד כדי לצמצם את החשש מפני הברחת רכוש".
● בג"ץ הקפיא את מינויו של עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה
● "מעליב": הסרטון שמסעיר את מערכת המשפט
סעד אישי חריג
"צו מרווה" הוא סעד זמני חריג, אישי, שמעולם לא נעשה בו שימוש בישראל בסכסוך עסקי, שמטרתו למנוע מנתבע להוציא נכסים מרשותו, לשנות את מצבם, למכור אותם, לשעבדם או לבצע בהם פעולות דיספוזיציה שעלולות לסכל את ביצועו של פסק דין עתידי.
בית המשפט העליון קובע כי "צו מרווה" הוא סעד זמני בעל אופי אישי פרסונלי, וכי מדובר בצו המקפיא באופן זמני מצב משפטי של נכסים כמו עיקול זמני. הסעד הזה חריג כיוון שהוא מופנה לבעל הדין באופן אישי ומורה לו לא לבצע עסקה בנכסיו - בניגוד לעיקול שמוטל על נכסים ומופנה כלפי כולי עלמא.
"בשל אופי ייחודי זה, מקובל לראות אותו כצו חריג ויוצא דופן שהשימוש בו ייעשה ככלל במשורה ובזהירות", ציין בית המשפט העליון.
עוד נקבע כי לאורך השנים הוכרה חשיבותו של "צו מרווה" על פני סעדים זמניים אחרים, וזאת כאשר נכסים של חייב אינם נמצאים בישראל, ואז אין באפשרותו של בית המשפט הישראלי להטיל על הנכס צו עיקול בגלל תחולה טריטוריאלית.
מחברה ציבורית לפרטית
בית המשפט בחר להתייחס לפעולה שנעשתה בחברה שעשויה להשליך באופן ממשי על היכולת להיפרע ממנה, והיא הפיכת החברה נשוא התביעה מחברה ציבורית לחברה פרטית. "הפיכת חברה מציבורית לפרטית עלולה להכביד על תובע המבקש לממש מניות בחברה זו במסגרת פסק דין שיינתן לזכותו", קבע בית המשפט.
בניגוד לחברה ציבורית שהמניות שלה נסחרות בשוק ההון, בחברה פרטית "בעל המניות עשוי למצוא עצמו לכוד בחברה ללא אופציית יציאה". נקבע כי "המבקש בחר לקדם את הליך ההפרטה בעוד ההליך בבית משפט תלוי ועומד" בלא גילוי בזמן אמת, וכי "העובדה שהוא קידם מהלכים בעלי פוטנציאל השפעה ממשי על ההחזקות בחברת הולדינגס ועל היכולת להיפרע מן החברות מבלי שניתן גילוי מספק, היא נתון שיש להביאו בחשבון".
"התנהלות המבקש מעוררת חשש מפני נקיטת מהלכים דומים גם ביחס לנכסיו האישיים", הוסיף בית המשפט.
לצד מתן אישור לאותו סעד חריג, בית המשפט העליון מצא לנכון לציין כי הנתבע לא היה צד להסכמים באופן אישי, אלא פעל מטעם החברות מכוח תפקידו כנושא משרה בהן; וכי יהיה על התובעים להתגבר על "משוכות לא פשוטות" בבירור התביעה בשל אמות-המידה המחמירות להטיל אחריות על נושא משרה בגלל התחייבויותיה של החברה.
בנוסף, בית המשפט עמד על הקושי שבהטלת צו כללי האוסר על כל עסקה ברכוש, והסביר כי מוטב שהצו ככלל יתייחס לנכסים מוגדרים ומסוימים בלבד.
במקרה הנוכחי הצו לא ניתן לגבי נכסים מוגדרים אלא באופן כללי על כל הנכסים, וזאת מפני שלאחר שניתן הצו, ניתנה הזדמנות לנתבע לפרט את נכסיו כדי להגביל את הצו, והוא נמנע מכך. משכך, הוא אינו יכול להלין כעת על כך שהצו גורף מדי.
בהקשר לכך נקבע כי כיוון שמדובר בנכסים המוחזקים במדינות זרות, קיים קושי מובנה באיתורם, ובנסיבות המתאימות בית המשפט יכול להוציא צו בלא פירוט ללא של הנכסים שהצו חל עליהם.
הלוואות או השקעות?
את התביעה הגישו בעלי מניות מיעוט המחזיקים בחברה ישראלית בשם דה הום בר בווטש, חברה ליבוא משקאות, נגד חברה צרפתית בשם הולדינגס, חברה להכנת מוצרים לייצור משקאות. החברה הישראלית מחזיקה ב75% מהחברה הצרפתית, וממנה היא מייבאת את המשקאות. התביעה גם הוגשה נגד דירקטור בחברה הישראלית ונגד יו"ר הדירקטוריון בחברה הצרפתית, סרג' בואנו.
התובעים טענו כי חתמו על הסכמי הלוואות במסגרתם הלוו כספים ליו"ר הדירקטוריון והדירקטור (שהועברו לחברות), אך כספים אלה לא הוחזרו. עוד נטען כי הנתבע בואנו עושה בחברות כבשלו, כשהוא פועל לדילול ההחזקות מבלי ליידע את בעלי מניות המיעוט.
מנגד, הנתבעים טענו כי הכספים שהועברו לא היו הלוואות אלא השקעות בחברה, ולכן אין הפרה, וכי ההחזר הוא לפי גובה הרווחים והתשואות.
התובעים ביקשו צו מניעת שימוש, המכונה כאמור "צו מרווה", נגד כלל נכסיו של יו"ר הדירקטוריון, וזאת לאור העובדה שהחברה הצרפתית, שעד כה הייתה חברה ציבורית נסחרת, הפכה לחברה פרטית בשל מכירת כל החזקותיה לחברה הפרטית שהוקמה על-ידי בואנו.
לטענת התובעים, מהלך זה של שינוי הסיווג והעברת הנכס היחידי של החברה הצרפתית וירידת ערכה, מהווה הברחה של הנכס היחידי של החברה הישראלית המחזיקה בחברה הצרפתית, שממנו יכלו התובעים להיפרע את הלוואותיהם. זאת, כך נטען, מתחת לאפם של התובעים, תוך ערבוב נכסים וללא האישורים הנדרשים לכך.
את התובעים ייצגו עו"ד גיל אפרתי, עו"ד טל לנגר-אילוז ועו"ד דורין טויטו ממשרדו.
עו"ד גדעון אבן אור, המייצג את סרג' בואנו, מסר: "חרף הסעד הזמני, ההליך המשפטי ימשיך להתנהל בבית המשפט המחוזי, שם מתכוון מר בואנו להוכיח שאין יסוד לטענות התובעים".
