על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.
הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.
● הוויתור של ארדואן במטרה לקבל מטוס F-35 מארה"ב
● אוקראינה תקפה בלב רוסיה ואלה חדשות טובות לשתי חברות ישראליות
1באו"ם מאשימים: חמאס משבש את חלוקת הסיוע ההומניטרי בעזה
באו"ם מפנים לראשונה אצבע מאשימה באופן ישיר כלפי חמאס בטענה כי הארגון פוגע במאמצי הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה. כך פרסמה סוכנות הידיעות הצרפתית AFP, בדיווח שפורסם ב-ARAB NEWS.
סגן השליח המיוחד של האו"ם למזרח התיכון, רמיז אלכברוב, האשים את חמאס בשיבוש שיטתי של חלוקת המזון, בהפחדת עובדי סיוע ובהפעלת אלימות נגד נהגי משאיות ומרכזי חלוקה. לדבריו, לא מדובר באירועים נקודתיים אלא ב"דפוס פעולה מסוכן" שמקשה על פעילות ארגוני הסיוע ופוגע ביכולתם להגיע לאוכלוסייה האזרחית.
לפי הדיווח, חמושים המזוהים עם חמאס פרצו בימים האחרונים למרכז חלוקת מזון בג'באליה ולמחסן של תוכנית המזון העולמית של האו"ם, ואף תקפו נהגי משאיות שהובילו אספקה. באו"ם טוענים כי ניסיונות להשתלט על משלוחי סיוע, הברחת ציוד ואיומים על עובדי הארגונים הפכו לחלק מדפוס חוזר, דווקא בשעה שמיליוני תושבים ברצועה תלויים בסיוע הומניטרי. בארגון מזהירים כי המשך ההתנהלות עלול להביא לצמצום נוסף של פעילות הסיוע ולהחרפת המשבר ההומניטרי.
עוד מציין הדיווח כי מדובר בתקופה רגישה במיוחד, כאשר הפסקת האש עדיין נשמרת אך השלב השני של ההסכם, שאמור לכלול את פירוז חמאס ונסיגה הדרגתית של צה"ל, תקוע כבר חודשים ארוכים. במקביל, כך לפי הדיווח, הרחיבה ישראל את שליטתה ליותר מ־60% משטח הרצועה, בעוד חמאס ממשיך להחזיק בשליטה באזורים שנותרו תחתיו, אף שהודיע לאחרונה על פירוק הגוף שניהל את עזה במשך קרוב לשני עשורים.
מאת AFP, מתוך ערב ניוז. לקריאת הכתבה המלאה.
2בין ירושלים לאנקרה: שלושה תרחישים לעימות שעלול להתחיל במקרה
האם ישראל וטורקיה בדרך למלחמה? לפי ניתוח שפורסם באתר הבולגרי מודרן דיפלומסי הסבירות לעימות יזום בין שתי המדינות עדיין נמוכה, אך הסיכון להתנגשות בלתי מתוכננת דווקא הולך וגובר. לטענת הכתוב, למרות ההחרפה המתמשכת ברטוריקה בין הנשיא הטורקי ארדואן לממשלת ישראל, שתי המדינות מבינות היטב את המחיר הכבד של מלחמה ישירה ולכן ממשיכות להפעיל מנגנון תיאום ביטחוני שנועד למנוע חיכוך בין כוחותיהן הפועלים בסוריה.
בניתוח צויין כי במצב הנוכחי, טורקיה לא יכולה להילחם בישראל ולנצח בשל מגבלותיה הצבאיות, ומנהיגי הצבא שלה יודעים זאת. לדברי הכותבים, מערכת ההגנה האווירית החדשה שמקדם הנשיא ארדואן, המכונה "כיפת הפלדה", לא צפויה להפוך למבצעית לפני סוף העשור. גם מטוס הקרב מהדור החמישי KAAN והכטב"ם המתקדם Kızılelma עדיין נמצאים בשלבי פיתוח, בעוד צי מטוסי ה־F-16 של טורקיה ממתין לשדרוגים הדורשים את אישורה של ארצות הברית. לפי הניתוח, הפערים הללו מסבירים מדוע אנקרה ממשיכה לשמר את מנגנון התיאום הביטחוני עם ישראל, למרות ההצהרות התקיפות של הנהגתה.
המאמר מציג שלושה תרחישים אפשריים ליחסים בין שתי המדינות. התרחיש המרכזי, שלו מעניקים הכותבים הסתברות של כ-65%, הוא המשך המצב הקיים: המתיחות הפוליטית וההצהרות החריפות יימשכו, אך מנגנון התיאום בין הצבאות ימשיך לפעול וימנע עימות ישיר לפחות עד 2027.
מנגד, התרחיש המסוכן ביותר הוא קריסת המגעים לשילוב הכוחות הכורדיים בצבא הסורי. במקרה כזה טורקיה עלולה להכניס כוחות לשטחים שבהם פועלים גם גורמים הנתמכים בידי ישראל, ותקיפה ישראלית שתפגע בכוחות המקורבים לאנקרה עלולה להצית הסלמה שאיש מהצדדים לא התכוון אליה.
לצד זאת מציגים הכותבים גם תרחיש אופטימי יותר, שלפיו הפסקת אש יציבה בעזה ולחץ אמריקאי על שתי המדינות עשויים להביא לשדרוג מנגנון התיאום הביטחוני ואף לחידוש חלקי של היחסים הכלכליים בין ישראל לטורקיה. עם זאת, הם מדגישים כי מוקד הסיכון האמיתי אינו בירושלים או באנקרה אלא בשטח הסורי, שבו פועלים במקביל צבאות, מיליציות וגורמים אזוריים בעלי אינטרסים מנוגדים. לדבריהם, כל עוד המציאות בסוריה נותרת נפיצה, גם הסיכון לעימות בלתי מתוכנן בין ישראל לטורקיה ימשיך לרחף מעל האזור.
מאמר מערכת, מתוך מודרן דיפלומסי. לקריאת הכתבה המלאה.
3המדינה שהפכה לשומרת הסף של מצר הורמוז
עומאן, שנחשבה במשך שנים למתווכת השקטה של המזרח התיכון, מוצאת את עצמה כעת במרכז אחד המאבקים הגיאופוליטיים החשובים בעולם. לפי בלומברג, המדינה, הגובלת בחלקו הדרומי של מצר הורמוז, הפכה לשחקנית מפתח במחלוקת בין ארצות הברית לאיראן על עתיד נתיב השיט שדרכו עוברת כחמישית מתעבורת הנפט העולמית. בעוד איראן מבקשת להקים מנגנון משותף לניהול התנועה במצר, כולל אפשרות לגביית תשלומים עבור שירותי ניווט ואבטחה, וושינגטון ומדינות המערב מתעקשות להחזיר את חופש השיט המלא שהיה קיים לפני המלחמה.
לפי הדיווח, עומאן מנסה לשמור על מדיניות ה"ניטרליות הפעילה" שאימצה במשך עשרות שנים. היא שימשה בעבר כמתווכת בשיחות הגרעין בין ארה"ב לאיראן, במגעים בין איראן לסעודיה ואף במאמצים לסיום העימות בתימן. כעת היא נדרשת לאזן בין דרישותיה של טהרן לבין הלחץ שמפעילות ארצות הברית ובעלות בריתה, החוששות שכל מנגנון חדש יעניק לאיראן השפעה רחבה יותר על אחד מנתיבי האנרגיה החשובים בעולם.
בלומברג מציינים כי אחת האפשרויות שנבחנות היא אימוץ מודל דומה לזה של מצר מלאקה באסיה, שבו המדינות הגובלות במעבר הימי משתפות פעולה במימון שירותי ניווט, בטיחות ופינוי מכשולים, מבלי לפגוע בעיקרון חופש השיט. עם זאת, כל פתרון יצטרך להתמודד עם התנגדות אמריקאית חריפה לכל ניסיון להעניק לאיראן שליטה מעשית על המתרחש במצר. לפי הכתבה, ההחלטות שיתקבלו בחודשים הקרובים עשויות לקבוע לא רק כיצד יתנהל מצר הורמוז בעתיד, אלא גם כיצד ייראה מאזן הכוחות החדש בשוק האנרגיה וביחסי הכוחות בין איראן למערב.
מאת פול וולאס, מתוך בלומברג. לקריאת הכתבה המלאה.
