איחוד האמירויות אינה המדינה הגדולה במפרץ הפרסי, אך בכמה תחומים היא מובילה אזורית באופן מובהק. אחד הבולטים שבהם הוא הגרעין האזרחי: האמירויות היא המדינה היחידה מבין חברות ה־GCC (מועצת שיתוף־הפעולה של מדינות המפרץ) שמייצרת חשמל מאנרגיה גרעינית.
● סעודיה לא לבד: בלי טראמפ, MBS יקבל גרעין מפקיסטן וסין
● פרשת שחיתות מטלטלת את איראן: לאן נעלמו 1.6 מיליארד דולר?
תחנת הכוח בראכה, שהקימו הקוריאנים עבור איחוד האמירויות באבו דאבי, מייצרת כ־5.6 ג'יגה־ואט מארבע יחידות.
הפרויקט נשען על הסכם 123 שנחתם בין האמירויות לארה"ב ב־2009, ומוגדר "תקן הזהב"' במסגרתו התחייבה אבו דאבי שלא להעשיר אורניום ולא לעבד פלוטוניום בשטחה, וכן לקבל דרישות פיקוח מחמירות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א).
לאורך השנים שמרו האמירותים על ההסכם בקפדנות, ובמקביל עקבו מקרוב אחר ההתקרבות בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לערב הסעודית - עד שהסכים להעניק לריאד תוכנית גרעין אזרחית.
השקט מאבו דאבי לא היה מקרי: בהסכם מ־2009 עוגן סעיף שמאפשר לאמירויות לדרוש משא־ומתן מחודש אם מדינה אחרת באזור תקבל תנאים נוחים יותר. לפי אתר AGBI, איחוד האמירויות כבר בוחנת הרחבה של יכולותיה הגרעיניות, תוך הסתמכות על הקשר הקיים עם קוריאה הדרומית בכלל ועם תאגיד יונדאי בפרט.
אם פריצת הדרך הגרעינית הסעודית תצא לפועל, מערכת היחסים הגרעינית האמירותית־קוריאנית עשויה להאיץ מרוץ גרעיני אזורי - כזה שיוזן גם מהתחרות המתמשכת בין נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד לבין נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן.
אך יש לזכור כי הסכם הגרעין האזרחי בין סעודיה לארה"ב תלוי ומותנה בהצטרפותה של סעודיה להסכמי אברהם, כך הכריז הנשיא טראמפ בשבוע שעבר. ואם זה לא יאושר, עשויה סעודיה לפנות לפקיסטן או לסין לטובת הקמת תחנת כוח גרעינית.
