כשהרוחות במזרח התיכון התלהטו מחדש לרמת שיא, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ החליט היום (א'), שוב, לבטל את התקיפה באיראן "לבקשתה ולבקשת מדינות נוספות במזרח התיכון". בראש אותן "נוספות" עומד נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שלחץ עליו אתמול להימנע מהפעולה.
● אוקראינה הצליחה לפתח בשלושה חודשים מיירט לכטב"מים מאיראן
● הנשיא טראמפ: "הסכמתי לבטל את המתקפה על איראן"
● ראיון | "אין נטישה המונית של רופאים, אבל גם עזיבה של 4-3 ביחד יכולה להיות בעיה קשה"
הלחץ המפרצי נבע מאיום ישיר של משטר האייתוללות לפגוע בצורה אנושה בנכסי האנרגיה המשמעותיים במיוחד במזרח התיכון, כולל פרסום יעדים בולטים בתקשורת של משטר האייתוללות. בישראל, כמובן, חוששים לתשתיות הגז הטבעי (לוויתן, תמר וכריש), אולם ברמה הגלובלית הם לא משמעותיים במיוחד ומהווים כ־0.63% מההפקה העולמית. לצורך ההשוואה, קטאר עומדת על כ־4%. בהיבט הנפט המפרצי שמדאיג כל־כך את הקהילה הבינלאומית, חברות ה־GCC (מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ) מספקות כ־23.2% מההפקה העולמית. על כן, במידה והרפובליקה האסלאמית הייתה מממשת את איומיה, אזי היה איום על כרבע מהיצע הנפט העולמי.
עד עתה, היה די בחילופי מהלומות ואמירות בין טהרן לבין וושינגטון כדי להזניק מחדש את מחיר חבית ברנט לסביבות ה־100 דולר לפני יותר משבוע. מאז, חלה ירידה לכ־80 דולר, אבל מגמת העלייה התחדשה. היראה במדינות ה־GCC הייתה גדולה מאוד והנוכחות האמריקאית ממש לא הרגיעה אותן.
מחקר שביצע מכון המחקר CSIS מצא, כי מלאי מיירטי הפטריוט האמריקאי צנח מפרוץ מבצע שאגת הארי בסוף פברואר מ־2,330 ל־1,030 בהפסקת האש (8 באפריל), ונכון ל־27 ביולי ירד עוד לכ־827-759 יחידות. בד בבד, מלאי מיירטי THAAD צנח מ־452 לכ־278-234 כיום. בצל זאת, גלובס עושה סדר בנוגע לחשיבות של כל אחת מהמפרציות למשק האנרגיה העולמי, וכיצד הן נפגעו מקרוב לחצי שנה של מלחמה מתמשכת.
ערב הסעודית במשבר החמור מפרוץ הקורונה
הכלכלה הסעודית חווה את המשבר החמור שלה מאז מגפת הקורונה. אין מדובר במסקנה מערבית, אלא בנתוני הלשכה הסעודית לסטטיסטיקה, שמצביעים כי התוצר התכווץ ברבעון השני של 2026 ב־4.8% ברמה השנתית. המנוע מאחורי הצניחה היה רכיב הנפט שלרוב הוא מנוע המשק. עם זאת, הוא התרסק כתוצאה מהמלחמה ב־24.7%. במקרה של ריאד, הצמיחה של המגזר שאינו נפט ב־0.6% ושל השירותים הממשלתיים ב־0.9% היא כעת חסרת חשיבות.
אל כל זאת התווספה העובדה שהסעודים מצאו עצמם לאחרונה בסיטואציה שישראל מכירה לאורך שנים: מערכה רב־זירתית. אל האיראנים שחסמו להם את מצר הורמוז, הנתיב הקריטי ביותר עבורם ליצוא הנפט אל הלקוחות במזרח הרחוק, הצטרפו המורדים החות'ים שאוסרים עליהם לחצות את באב אל־מנדב במערב. זה מונע מהסעודים כל יכולת סבירה לייצא נפט כבר כעת, ומאיץ את ההסלמה בינם לבין החות'ים - עד למלחמה כוללת שעשויה להתפרץ בקרוב מאוד.
באופן אירוני למדי, משבר האנרגיה העולמי ומחיר הנפט הגבוה מותיר את המצב הפיסקלי הסעודי סביר. הגירעון שהפך למנת חלקם הכרונית בעקבות ההוצאות על מיזם הדגל של מוחמד בן סלמאן, חזון 2030, הצטמק בקרוב לשלושה רבעים ברבעון השני של 2026 - בזכות מחיר הנפט הגבוה. ממידע שפרסם משרד האוצר בריאד עולה, כי הגירעון הרבעוני עמד על כ־34.3 מיליארד ריאל (כ־9.1 מיליארד דולר), לעומת כ־125.7 מיליארד ריאל ברבעון הראשון של השנה.
הסעודים הפחיתו בגלל האיראנים את קצב ההפקה שלהם מכ־10.1 מיליון חביות ביום לכ־6.6 מיליון, אבל מי שעלולים לגרום להם לנזקים שימנעו מהם גם הנבת תועלת מסביבת המחירים הגבוהה הם החות'ים. אלו כבר טיווחו מתקנת של חברת הפטרוליום הענקית "עראמקו", כולל ביאנבו - הנמל בים האדום שאפשר להם לייצא כ־4.19 מיליון חביות ביום, למרות המלחמה.
איחוד האמירויות צוהלת בשקט מהמצב
איחוד האמירויות נהנית מפריבלגיה שהסעודים לא נהנים ממנה, פוג'יירה. אמירות זעירה במונחי שטח, אבל כזו שנמצאת מחוץ להורמוז. על כן, המלחמה הביאה אותם להפנות נפח נפט מקסימלי בצינורות אל נמל פוג'יירה, ובשבוע שעבר גם הכריזו על תוכנית להקמת שני טרמינלים נוספים בנמל. ההפניה של הנפט לפוג'יירה הביאה את האמירות, דווקא, לשיא הפקה של כ־4.1 מיליון חביות ביום בחודש יוני, כך לפי נתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA).
השיא בולט במיוחד בגין השפעות המלחמה שהביאה לצמיחה זמנית מכ־3.4 מיליון בפברואר לכ־1.9 מיליון במרץ. עם זאת, השוק העולמי צמא לנפט, האמירותים יודעים לתת אותו - וישמחו לתת יותר בעתיד. חברת הפטרוליום הלאומית של אבו דאבי, אדנוק, מאיצה בימים אלה תוכנית לפריסת צינור נפט נוסף לפוג'יירה, שיכפיל את כושר יצוא הנפט דרכה מכ־1.7 מיליון חביות ביום. האיראנים מכירים, כמובן, את התוכניות האמירותיות - והיו צפויים בהסלמה להפוך את פוג'יירה הקטנה ליעד תקיפות מרכזי.
קטאר מתווכת במטרה להציל את עצמה
קטאר התרגלה לשמש כמתווכת עבור קריצה לוושינגטון וקידום אינטרסים דיפלומטיים, אבל את מלאכת התיווך בין טראמפ לבין משטר האייתוללות היא עושה עבור ההישרדות שלה עצמה. דוחא אינה תלויה בנפט, כי אם בגז הטבעי - ובגדול. למלחמות אף פעם אין זמן טוב, אבל במקרה של האמיר תמים א־ת'אני הגיעה שאגת הארי בעיתוי ממש רע. רק בשנת 2025 עקפה קטאר את אוסטרליה במקום השני בטבלת סוחרות ה־LNG העולמית (18.7% ו־18.4% מהסחר העולמי, בהתאמה). כך עולה מנתוני איגוד הגז הבינלאומית (IGU). במקום הראשון נותרה ארה"ב, עם כרבע מהסחר העולמי.
האיראנים הכאיבו לקטאר מאוד כבר במרץ, עם פגיעה במתחם ראס לפאן, שבו מתבצע תהליך הנזלה ליצוא. בדוחא הודו בעצמם כי המתקן שמהווה מקור לכ־17% מיצוא הגז הטבעי שלהם, עשוי לחזור לשגרה רק בעוד כחמש שנים, ובינתיים הכריזו על הפרת שורת חוזים בגין "כוח עליון". על כל זאת מתווספת התלות המוחלטת בהורמוז שמקשה מאוד על הייצוא, ועם הימשכות המערכה עלולות הודו וסין, לקוחות ענק, למצוא את מבטחן אצל ספקים אחרים שלא מאוימים ביטחונית.
החברות קפלר ו־LSEG אמנם מצאו שהאיראנים אפשרו לקטארים להעביר בהורמוז ביום רביעי את המכלית "אל־עריש" בדרך לפורט קאסם בפקיסטן, אבל זו טיפה בים. בדוחא נמצאים בפאניקה מתרחיש של מלחמה מחודשת שבה האיראנים יתקפו שוב נכסי אנרגיה קריטיים עבורה, והנזק עלול להביא אותה למשבר כלכלי חסר תקדים.
עומאן נהנית מזינוק גדול ביצוא הנפט
ממתווכת שהפסידה, למתווכת שהרוויחה בצורה חריגה לחלוטין. הגדה הדרומית של הורמוז שייכת לעומאנים, אבל כל המדינה לא תלויה בו מעצם נוכחותה על חופי מפרץ עומאן והים הערבי. לכן, אין סיבה של ממש להיות מופתעים כי בחציון הראשון של השנה חל זינוק של 10.6% ברמה השנתית בקצב הפקת הנפט העומאני - לכ־198 מיליון חביות (קצב של כ־1.1 מיליון חביות ביום). בה בעת, יצוא הנפט העומאני צמח בכ־2.4% ברמה השנתית לכ־155.2 מיליון חביות.
בניגוד לסעודים, בעומאן נהנים מ"סופה מושלמת": קצבי הפקה ויצוא גבוהים, משולבים עם מחירים גבוהים. לא מן הנמנע כי בעקבות זאת מוסקט לא שוללת אפשרות ניהול משותף של הורמוז, שיניב לה ולאיראן הכנסות. הן המשבר הנוכחי מועיל לה והן ההכנסות עשויות לקדם אותה אף יותר. קרן המטבע הבינלאומית ציינה בחודש יוני כי הכלכלה העומאנית נותרה איתנה, על אף המשבר האזורי.
הקרן צופה כי כלכלת עומאן תצמח ב־2026 ב־3.7%, נתונים מרשימים מאוד בהתחשב בשנה עם מלחמה אזורית ולאחר צמיחה של 2.4% ב־2025. בסוכנות הדירוג S&P גלובל הדגישו את היתרון הגיאוגרפי של עומאן, שמאפשר יצוא נפט וגז ללא הפרעה. ובכל זאת, קשה להוציא מכלל אפשרות שבמטרה להחריף את המשבר העולמי, האיראנים ישאפו לפגוע בעומאנים.
כווית סובלת מקריסה של מנוע המשק
מדינה שנחשבה למנומנמת למדי במושגי המפרץ עד שהפכה בחודשים האחרונים, בצוותא עם בחריין, לנפגעת יותר מכולן - היא כווית. לפי "וול סטריט ג'ורנל", מאות טילים וכטב"מים פגעו בה בחודשים האחרונים, כולל במתקנים אסטרטגיים: תחנות כוח, נמלי תעופה, נמלים ימיים, תשתיות יצוא נפט, ולא פחות מדאיגות הן תחנות התפלה. מדינות המפרץ ככלל וכווית בפרט התמכרו לשפע, למראית עין, שנוצר עם מים מותפלים, ומנהלות משקי מים בזבזניים על אף הירידה באיכות המים.
בחצי השנה שקדמה למלחמה, קצב הפקת הנפט הכוויתי עמד על כ־2.58-2.5 מיליון חביות ביום, וברגע אחד צנח במרץ לכ־1.2 מיליון, והפגיעות האיראניות אף הורידו זאת לכ־580-560 אלף חביות בלבד באפריל-מאי. ההתאוששות ביוני הייתה מתונה לכ־1.65 מיליון, זכר לפגיעות האיראניות. עבור מדינה שלפי נתוניה הרשמיים, הנפט מהווה כ־42% מהתוצר, זו מכת מוות כלכלית. אפילו ללא הסלמה נוספת, לאמיר כווית משעל א־סבאח יש סיבות רבות לכאבי ראש.
בחריין משלבת זרועות עם ישראל
האחרונה ומי שלא מן הנמנע פוחדת יותר מכולן, זו בחריין. לא בכדי, מנאמה ביצעה בשבוע שעבר צעד חריג במיוחד, כשפרסמה בעצמה שיחת טלפון שקיים המלך חמד עם נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג בנוגע להתפתחויות האזוריות. עוד ללא קשר למלחמה, לחמד יש אתגר כרוני משמעותי: הוא וכלל בית המלוכה הם סונים, ששולטים על רוב שיעי (70%). לכך מתווספת העובדה שמשאבי הטבע שלה קטנים מאוד במושגים אזוריים, כ־1% מהפקת הנפט וכ־1.5% מהפקת הגז הטבעי מתוך כלל התפוקה של ה־GCC.
זוהי העילה המרכזית שבחריין כה תלויה בסיוע הביטחוני האמריקאי, ובמיוחד בנוכחות בסיס הצי החמישי במדינה. הקרבה הפיזית לאיראן והרוב השיעי עושים את שלהם, כשבמשך שנים רבות משטר האייתוללות ניסה להפעיל מיליציות, בגלל התפיסה שבחריין צריכה להפוך למחוז ה־14 ברפובליקה האסלאמית. במסגרת זאת, אף הופעלו פעילי חיזבאללה מלבנון. בחריין אינה שחקנית אנרגיה קריטית כלל וכלל אבל אם יש מדינה שבסיכומו של דבר איראן שאפה ועודנה שואפת לכבוש אותה בעתיד הלא רחוק, היא הממלכה של חמד.
