ישראל קיבלה בסוף השבוע האחרון עוד תזכורת לכך שיוקר המחיה הוא לא רק תחושה יומיומית בסופרמרקט, אלא גם כותרת בינלאומית: לפי הפרסום האחרון של "האקונומיסט", מחיר מנת ביג מק בישראל עומד על כ־7.67 דולר - השני בגובהו בעולם אחרי שווייץ וגבוה ממחיר המנה בארה"ב, העומד על 6.22 דולר. לפי הדיווחים בישראל, ישראל זינקה בדירוג מהמקום השמיני בינואר למקום השני ביולי, בין היתר בעקבות העלאת מחיר הביג מק המקומי ל־23 שקל ובמקביל התחזקות השקל מול הדולר.
● מדד האייפון מגלה איזו מדינה הכי זולה באירופה, והוא לא לבד
● בשיאו של גל ההשקעות במסעדות הגיעו הרימונים על ג'פניקה. האם השוק יאבד תיאבון?
הנתון הזה נכנס מיד לוויכוח הפוליטי־כלכלי המקומי. מי שנפנף במדד הזה היה שאול מרידור, לשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר וכיום פוליטיקאי שמתמודד ברשימת "ישר" בראשות גדי איזנקוט. "לפי המדד", כתב מרידור ברשת איקס, "ישראל היא המדינה השנייה הכי יקרה בעולם. יוקר המחיה הוא תוצאה ישירה של כישלון ממשלתי והפקרת הציבור. זו לא גזירת גורל".
עצם זה שמרידור, כלכלן במקצועו שהתברג לתפקידי מפתח בשירות הציבורי בישראל, משתמש במדד כזה כדי לדבר על יוקר המחיה, ממחישה עד כמה המדד הפך מכלי חצי־משועשע של שבועון כלכלי לנשק בשיח הציבורי הישראלי.
אבל לפני שמסיקים שמדד הביג מק מוכיח שישראל היא המדינה השנייה היקרה בעולם, או להפך - שהוא חסר משמעות לחלוטין - כדאי להבין מה המדד מודד, מה הוא לא מודד, ואיך נכון לקרוא את התוצאה הישראלית.
איך המדד מחושב?
"האקונומיסט" המציא את מדד הביג מק ב־1986 ככלי קליל להסביר את עיקרון שוויון כוח הקנייה, או PPP. הרעיון הבסיסי פשוט: אם אותו מוצר נמכר במדינות רבות, ובתאוריה הוא דומה בהרכבו ובמותג שלו, אפשר להשוות את מחירו במטבעות שונים לאחר המרה לדולר. אם ביג מק עולה בישראל הרבה יותר מאשר בארה"ב, הדבר עשוי להעיד שהשקל חזק מדי ביחס לדולר, שהמחירים המקומיים גבוהים - או שילוב של השניים.
החישוב הבסיסי נעשה כך: לוקחים את מחיר הביג מק במדינה מסוימת במטבע המקומי, מחלקים אותו במחיר הביג מק בארה"ב, ומקבלים שער חליפין "משתמע". לאחר מכן משווים אותו לשער החליפין בפועל. אם השער המשתמע גבוה מהשער בפועל, המטבע המקומי נחשב "מיוסף" מול הדולר; אם הוא נמוך יותר, המטבע נחשב "מפוחת". בפרסום האחרון, השקל הישראלי מופיע כמיוסף בכ־23% מול הדולר במדד הגולמי.
למדד יש גם גרסה מתואמת לתוצר לנפש. הסיבה לכך היא שמדינות עשירות נוטות להיות יקרות יותר גם בלי שהמטבע שלהן בהכרח "יקר מדי": שכר העבודה גבוה יותר, דמי השכירות יקרים יותר, רגולציה ומסים שונים משפיעים על המחיר, וגם הצרכנים מוכנים לשלם יותר. לכן הגרסה המתואמת מנסה לשאול לא רק כמה עולה הביג מק, אלא האם הוא יקר יחסית למה שהיינו מצפים במדינה ברמת הכנסה דומה.
מה השפיע על הדירוג?
כפי שהסביר עמיתנו בגלובס נבו שפיר, מאחורי הקפיצה יוצאת הדופן בדירוג עומד שילוב של שני גורמים. הראשון הוא החלטה מסחרית של זכיין מקומי: בחודשים האחרונים התקבלה החלטה מסחרית להעלות את מחיר ההמבורגר ב־15% ל־23 שקל.
הגורם השני הוא שער החליפין. הפרסום האחרון הגיע בתקופה שבה השקל התחזק מאוד מול הדולר. לפי הדיווחים, שער של כ־3 שקלים לדולר הפך מחיר מקומי של 23 שקל למחיר דולרי גבוה במיוחד - 7.67 דולר. לשם ההשוואה, אילו שער החליפין היה דומה לזה שנרשם לפני שנה (3.41 שקלים לדולר), ישראל כבר הייתה יורדת למקום החמישי.
מה זה אומר? נחזור לשער החליפין "המשתמע". אם מחיר הביג מק בישראל הוא 23 שקל, והמחיר בארה"ב הוא 6.22 דולר - אז כדי שמחיר הביג מק (כמדד ליוקר המחיה) יהיה זהה בשתי המדינות, שער החליפין היה צריך להיות 3.7 שקלים לדולר (23 שקל לחלק ל־6.22 דולר). אבל היות ששער החליפין עמד אז על קרוב ל־3 שקלים לדולר - אז המסקנה מהמדד היא שהשקל "יקר" יותר ב־23% ממה שהוא היה אמור להיות.
מה זה לא אומר? זה לא עונה על שאלה אחרת שאנחנו שואלים כשאנחנו חושבים על יוקר מחיה: כמה משכורות צריך כדי לקנות מוצר מסוים. זאת משום שמי שמקבל שכר בשקלים ומשלם בשקלים - לא חווה את מלוא העלייה הדולרית באותה צורה.
לא מדד יחיד
אפשר, כמובן, לחשוב על לא מעט ביקורות אפשריות על המדד. בראש ובראשונה, יש לו מגבלה מרכזית: הוא מבוסס על מוצר אחד בלבד, ברשת אחת ובענף מסוים מאוד, ולכן הוא לא יכול לשמש מדד מלא ליוקר המחיה. אומנם "האקונומיסט" מציין כי מאחורי ההמבורגר מסתתרים יותר מ־60 רכיבים וחומרי גלם שונים, כך שאף שמדובר במוצר אחד, מחירו מושפע מחלקים רבים של הכלכלה המקומית - אבל אלה לא בהכרח משקפים את כלל סל הצריכה של משקי הבית.
אלא שגם כשפונים לאותם מדדים רחבים ורציניים יותר - התמונה לא משתפרת דרמטית. למשל, הבנק העולמי מחשב את מדד רמת המחירים של התמ"ג - מדד שמשווה את יוקר המחיה ועלות הסחורות והשירותים בין מדינות, באמצעות שער חליפין מותאם לכוח קנייה. גם כאן, ישראל נמצאת בצמרת המדינות היקרות בעולם - שלישית רק לאיסלנד ולשווייץ.
מדד אחר, הפעם של ה־OECD, מראה תמונה דומה. לפי מדד הארגון לרמת המחירים במשק, ישראל נמצאת כבר שנים בצמרת המדינות היקרות בארגון - ולעתים גם היקרה ביותר בעולם המפותח.
מה אנחנו למדים מזה? בשורה התחתונה, הפרסום האחרון של "האקונומיסט" לא צריך לשמש כהוכחה ניצחת לכך שישראל "השנייה הכי יקרה בעולם", אך גם לא כתופעה משעשעת שאפשר לבטל במשיכת כתפיים. הוא תמרור. המדדים המקיפים הם כבר מפת דרכים רחבה יותר, וגם הם מובילים למסקנה דומה: בישראל קיימת בעיית יוקר מחיה מבנית. הביג מק אולי אינו אבחנה מלאה, אבל הוא מצביע על בעיה שמדדים רציניים יותר מאשרים.
