"יש לי סבילות כל־כך גבוהה לקפאין", הכרזתי בפני בן זוגי כשפתחתי פחית של צלזיוס. "המשקאות האלה בטח בכלל לא ישפיעו עליי".
אני מכור לקפה. בתור אוסטרלי, זו כמעט חובה לאומית. אני שותה שלושה לאטה קר מדי יום, הרגל שאני מסרב לוותר עליו גם כשהחשבון בבנק זועק. אבל לאחרונה כבר אי־אפשר להתעלם מקריאת הפיתוי של משקאות האנרגיה.
● עלייתן של חברות מיליון הדולר שמעסיקות עובד אחד בלבד
● נראה שהם מתעשרים בפולימרקט, אבל שום דבר מזה לא אמיתי
כמעט בכל סופרמרקט או חדר כושר מחכה קיר של פחיות מעוצבות, שכל אחת מהן מכילה כמות קפאין השווה לכשלושה שוטים של אספרסו, ללא סוכר, ועליהן סיסמאות בעיצוב מינימליסטי המבטיחות להאיץ את חילוף החומרים.
אלה כבר לא המשקאות של מונסטר ורד בול מתחנות הדלק וממועדוני הצניחה החופשית. כמו מקלות דינמיט עטופים בגוני פסטל אופנתיים, הם מספקים את התחמושת ליום של הסתערות על תיבת המייל ואימון פילאטיס במכשיר רפורמר. בתרבות האובססיבית לאופטימיזציה, המשקאות האלה כאן כדי לעזור לכם לעשות מקסינג להכול, וכל זה עם וייב של אורח חיים בריא.
"חיו בכושר", מכריזות פחיות צלזיוס. מותג נוסף של משקאות אנרגיה בשם בלום, מבטיח לגרום לכם "לפרוח לגרסה הטובה ביותר של עצמכם". כיום סביר לא פחות לראות צעירה מהווסט וילג' שמקדמת ברשתות החברתיות אורח חיים "נקי" כשהיא אוחזת בפחית של דלק טילים, מאשר פעלולן על אופני BMX או גיימר שמבלה את לילותיו מול המסך. משקאות האנרגיה עברו מיתוג מחדש כאביזר לייף סטייל.
"בעיניי, צלזיוס הוא סמל לפרודוקטיביות", אומרת נטלי בוצ'י, בת 27, אשת יחסי ציבור מניו יורק. "אני אומרת לעצמי, 'אשתה פחית ואסיים את העבודה'".
משקאות האנרגיה פופולריים כיום יותר מאי־פעם. לפי Beverage Digest Fact Book, המכירות ב־2025 היו גבוהות ב־42% לעומת 2021. צלזיוס ומותג־האחות שלה אלני נו (Nu זה קיצור של Nutrition) מובילים גל של משקאות אופנתיים המשתלבים בביקוש הרחב למוצרים פונקציונליים, כמו חטיפי חלבון ושקיות הניקוטין Zyn. "אני לא חושבת שמדובר באופנה חולפת", אמרה בוני הרצוג, אנליסטית בכירה לענף המשקאות בגולדמן זאקס.
מלבד כמה שילובים מצערים של רד בול עם וודקה בתקופת הקולג', מעולם לא שתיתי משקאות אנרגיה. אבל יש רק דבר אחד שאני אוהב יותר מקפה, וזה לנצח, והתחלתי לחשוש שכל בני דור המילניום הזוהרים והיעילים בטירוף האלה משיגים יתרון על פניי.
אז במשך שבוע אחד החלפתי את הלאטה האהוב שלי בפחיות ממגוון מותגים. בסך־הכול שתיתי 16 וחצי פחיות.
עד אמצע השבוע כמעט איבדתי את השפיות.
אפס סוכר, מקסימום קפאין
אם היו מחפשים מישהו שימכור מוצרי וולנס, מדריך הכושר שלי היה מועמד מושלם. הוא שזוף, חטוב, עם ניצוץ בעיניים ונראה כאילו בכל רגע הוא עומד לחלק ורדים בתוכנית הריאליטי "הרווק". לכן, כששיעור אחר שיעור ראיתי את התגלמות החיוניות הזאת לוגמת פחית צלזיוס בטעם קיווי גויאבה מוגז, מצאתי את עצמי חושב, חצי בצחוק: "אולי זה יהפוך גם אותי לכזה".
היה רק הגיוני להתחיל בטעם האהוב עליו. לגמתי לגימה, ומיד הוכיתי במתיקות שכמעט גרמה ללסת שלי להתכווץ. הטעם הזכיר קיווי וגויאבה בערך כמו שטוויזלרס מזכירים תותים. אחר־כך אפילו הרגשתי שהשיניים שלי קצת מחוספסות.
אבל הייתי בטירוף. הקפאין השפיע עליי הרבה יותר חזק מקפה. הרגשתי שאני יכול לעשות גלגלון לאורך המסדרון. במקום זה פשוט הקלדתי כמה מיילים במהירות מסחררת.
הנחתי שאוכל לשתות פחית אחת של צלזיוס במקום כל לאטה עם דאבל אספרסו שאני שותה בדרך־כלל. ממש לא. המשקאות האלה עמוסים מדי בקפאין. פחית של צלזיוס או אלני נו בנפח 355 מ"ל מכילה 200 מיליגרם קפאין, מעט פחות משתי פחיות רד בול או מחמש פחיות דיאט קולה, וכ־50 עד 80 מיליגרם יותר מכל לאטה שאני שותה. אף על גבי פחיות צלזיוס מצוין שאין לשתות יותר משתי פחיות ביום.
"חסר ידע לגבי ההשפעה שיש למשקאות האלה על הגוף שלנו", אמרה איימי סטיבנס, דיאטנית המתמחה בתזונת ספורט ובהפרעות אכילה.
ד"ר רקה קומאר, פרופסורית משנה לרפואה קלינית בבית הספר לרפואה וייל קורנל, אמרה כי רוב המבוגרים הבריאים יכולים לצרוך עד 400 מיליגרם קפאין ביום. מחקרים תומכים בכך שקפה לא רק מגביר את הערנות, אלא גם מעניק יתרונות נוגדי דלקת, מגן על מערכת העצבים ותורם לחילוף החומרים.
"יש לנו 50 שנות נתוני בטיחות על קפה", היא הוסיפה. "על צלזיוס יש לנו בעיקר נתוני שיווק מצוינים".
אם עדיין לא שמעתם, המשקאות האלה אינם מכילים אפילו גרם אחד של סוכר. במקום זאת הם ממותקים בסוכרלוז, ממתיק מלאכותי שלפי אתר מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מתוק בערך פי 600 (כן) מסוכר שולחני. תוויות הערכים התזונתיים אינן מפרטות את כמות הסוכרלוז שבמשקה.
עם זאת, מוקדם יותר השנה גורמי הבריאות הפדרליים בארה"ב המליצו להגביל את צריכת הממתיקים המלאכותיים. ההנחיות החדשות פורסמו לצד דוח ממשלתי שהסתמך על מחקרים שקשרו תחליפי סוכר למצבים רפואיים כגון מחלות לב וכלי דם וסוכרת מסוג 2.
"אפס סוכר לא אומר שאין השפעה מטבולית", אמרה קומאר.
דובר מטעם צלזיוס מסר כי ה־FDA קבע כי סוכרלוז בטוח לשימושים שלשמם הוא מיועד.
ברוב המשקאות שטעמתי, הטעמים המלאכותיים המשיכו להישאר בפה גם אחרי שסיימתי את הפחית. ואז ניסיתי את הטעם צמר גפן מתוק של אלני נו, שגרם לכל השאר להרגיש כמו מיצים ירוקים בהשוואה.
קייל ווטסון, מנהלת המותג הראשי של צלזיוס הולדינגס, אמרה שזהו הטעם הפופולרי ביותר. זה אולי היה הדבר המתוק ביותר שטעמתי בחיי, והיה גם המשקה היחיד שלא הצלחתי לסיים. ובכל זאת, בועות ורודות על גבי הפחית שידרו פינוק נטול רגשות אשם: אפס סוכר! ויטמין B! ללא גלוטן!
כששאלתי את ווטסון אם היא רואה במשקאות של המותגים מוצרי וולנס, היא השיבה בשלילה והוסיפה: "כשאנשים מחפשים משקה אנרגיה איכותי, ללא סוכר, הם בוחרים בנו. אנחנו מכילים ויטמינים חיוניים".
ווטסון כינתה זאת "פונקציית־מקסינג".
על הירח
ג'ייק דרוול, בן 35 ובכושר מצוין, בעל חברת חטיפים מלוס אנג'לס, מקפיד מאוד על מה שהוא מכניס לגוף: בשר, ירקות, אורז - וצלזיוס. הוא שותה את המשקאות האלה אך ורק משום שהם מעניקים לו זריקת אנרגיה חזקה יותר מכל דבר אחר שניסה. לדבריו, קפה וכדורי קפאין "לא מעניקים לי את אותה חדות מחשבתית".
אם גם אתם שותים את המשקאות האלה רק בשביל האנרגיה, ולא בגלל יתרונות הוולנס שהם כביכול מציעים, הם בהחלט מספקים את הסחורה. בכמה הזדמנויות הרגשתי כאילו מישהו נתן למוח שלי מרפק כדי להעיר אותו. נכון, לעתים קרובות זה גם לווה בכאב ראש, שלדברי קומאר ייתכן שנגרם בשל ההבדל בכמות הקפאין לעומת מנת הקפה הרגילה שלי, ובכאבים קלים בשיניים (אני אדם שנוטה להיות עייף, וכמה שעות אחרי ששתיתי אותם חוויתי ירידה טבעית ברמת הערנות, בדיוק כמו שקורה לי עם קפה. לא הייתה לי שום בעיה להירדם).
שני משקאות במיוחד גרמו לי להרגיש הכי דומה למדריך הכושר הנמרץ שלי. טעם הסולאר מנגו של Joggy היה מרענן, כמו מים מוגזים עם רמז עדין של טעם. זה היה אחד המשקאות הבודדים שהכילו סוכר, שמקורו במיץ פירות, במקום סוכרלוז. המשקה האהוב עליי של צלזיוס, תה ירוק בטעם אפרסק מנגו, שלא היה מתוק מדי, הכניס קפיץ לצעד שלי כששתיתי אותו לפני ריצה.
אחר־צהריים אחד, באמצע השבוע, הבנתי למה אנשים מתמכרים למשקאות האלה. אחרי שחיסלתי שתי פחיות של צלזיוס (או שמא צלזיוסים?) בתוך ארבע שעות, הגעתי למצב שאפשר לתאר כאופוריה. לא היה לי מושג איזה טעם קוסמיק וייב היה אמור לשדר בדיוק, מעבר ל"אדום ומתוק מאוד", אבל עד שסיימתי את הפחית, כבר ממש לא היה לי אכפת. הייתי על הירח. עפתי על מצגת ללקוח. לא בדיוק רעדתי מעודף קפאין, אבל הצלחתי לפקוח את העיניים לרווחה. אני אפילו נשבע שהשיער שלי נהיה עבה יותר, אבל יכול להיות שזה היה רק צירוף מקרים.
כמה ימים לאחר מכן כבר חזרתי לכדור הארץ וללגום לאטה. ויתרתי על הפחיות, לא משום שאני מקפיד במיוחד על מה שאני מכניס לגוף. פשוט התגעגעתי לטעם של הקפה ולתחושה שהוא מעניק לי. הרי אנחנו לא מדברים כאן על איוול קניוול. עבור אדם שעובד רוב היום על כיסא משרדי מסתובב, אני כבר עושה פונקציית־מקסינג לא רע בכלל.
כתבה זו תורגמה על־ידי גלובס באופן בלעדי מתוך The Wall Street Journal. לינק לכתבה המקורית באנגלית.
