פרנזו (Pranzo) היא "מעדניית מטבח" ברחוב בזל בתל אביב. מאחוריה עומדים חזי נחום, עומרי סיבול ומייקי כהן. נחום וסיבול, ממייסדי בית הקפה Mela (שלושה סניפים בתל אביב), חברו לכהן מתוך רצון ליצור אלטרנטיבה להרגלי האכילה העירוניים. כדי לעשות זאת הם גייסו את עינב אזגורי, אחד השפים המוערכים והאהובים בסצנת האוכל המקומית ("סרוויסריה", "בר א וין", "נורדיניו", lp ועוד).
● פחות מ-400 שקל לזוג: זו אחת הארוחות המשתלמות בתל אביב
● המטבח האוזבקי מקבל במקום הזה עומק, חן וזהות חדשה
בשנה האחרונה אזגורי החליט להוריד קצב, להשיל אגו ולחזור לסירים: "לבשל תבשילים ולגלגל קובה זה לחזור למה שאהבתי מלכתחילה - להכין לאנשים אוכל שמלווה אותם ביומיום". את התבשילים של אזגורי אפשר לקנות הביתה לפי משקל, או לשבת לאכול במקום עסקית צהריים: בוחרים עיקרית (חלבון), מוסיפים שתי תוספות (סלט ודגן) וסוגרים פינה ב-44-84 שקל לסועד.
למה בחרנו בה
מי לא היה שמח ששף (ועוד אזגורי) יבשל עבורו כל יום מפרום כרובית ברוטב עגבניות, קציצות ברוטב עגבניות, ביף בורגיניון כהלכתו, עוף צלוי בתנור עם בצל מושחם, מוסקה יוונית, בקר בציר רימונים ובמיה, לזניה דשנה או סלמון בחמאת מיסו? ומי לא חולמת מעת לעת לפתוח את המקרר ולראות שהוא מלא בקפונטה סיציליאנית, מג'דרה בורגול וקוסקוס מאודה שלוש פעמים בלי לעמוד שעות במטבח? בדיוק על הפנטזיה הזאת נשענת פרנזו.
אחרי שנים של סרוויסים במטבחי המסעדות המובילות והטרנדיות בעיר, אזגורי מפנה את הידע והכישרון שלו אל המקום שבו רובנו באמת אוכלים: הבית. בפרנזו הוא מבשל אוכל של סבתות, מכל מיני עדות ולאומים, שמרגיש בית אבל נושא את טביעת היד של שף שיודע בדיוק מה הוא עושה. ברכות - השף חזר להיות טבח ועכשיו הוא מבשל לאנשים, לא לאינסטגרם. אגו בצד. במובן הזה, פרנזו היא הרבה יותר ממעדניית אוכל מוכן. היא מייצגת את אחת המגמות המסקרנות של השנים האחרונות: עלייתן של המסעדניות - דור חדש של בתי אוכל שמטשטשים את הגבול בין מסעדה, מעדנייה ומטבח ביתי.
ביו שף
עינב אזגורי, 49, נולד בקיבוץ חוקוק וגר בתל אביב. אחרי הצבא התחיל לעבוד כטבח במסעדת "הבית של ראפא" בראש פינה. "מהר מאוד הבנתי שאני רוצה הרבה יותר מזה. נפגשתי עם השף אייל לביא ב'פסטיס' ושאלתי אותו איפה הכי כדאי לעבוד בעיר. הוא שלח אותי ל'קורדליה' ול'רפאל'. בין לבין דיברנו על זה שיש לי אזרחות צרפתית. 'לך לעבוד בצרפת', הוא הפציר בי. וזה מה שעשיתי".
בגיל 24 הוא נסע לצרפת והחל לעבוד במסעדה קטנה בפרובאנס. אחרי שלוש שנים הוא חזר לארץ, עבד בקייטרינג "פוד ארט", עשה סיבוב נוסף בראש פינה ולבסוף התמקם בעיר. המסעדה הראשונה שהוא עבד בה הייתה סרווסריה, בר יין ספרדי. בהמשך חבר לקבוצת "we like you too" ופתח איתה את "בר א וין", את "קפה נורדוי" ואת "נורדיניו". בקורונה הוא נפרד מהקבוצה וחבר לקבוצת אימפריאל כשף של בר הקוקטיילים שלה "בושוויק" - ובהמשך כשף של LP, בר שיפודים פוטוגני בקומת הכניסה של מלון אימפריאל, בו שכן גם בר הקוקטיילים המוערך "אימפריאל". באוקטובר 2025 lp נסגרה יחד עם כל מסעדות הקבוצה במלון. אזגורי, שהתגרש והחליט לפתוח פרק חדש בחייו, לקח פסק זמן מקצועי כדי להבין מה הלאה. התשובה: פרנזו.
מנת הדגל
● שניצל
"זאת המנה הכי נמכרת כאן ביי פאר, אז כנראה שזאת מנת הדגל", אומר אזגורי. "היא אולי לא סקסית ואינסטגרמית, והיא בטח לא מנה שתכתיב טרנד בעיר, אבל היא המציאות. הישראלי רוצה לאכול שניצל בצהריים".
אזגורי הגיש בעבר שניצל עגל חלומי, שטוגן בשומן אווז וחמאה מזוקקת ונחשב לאחד הטובים בעיר. "במעדנייה אין מקום לבישול כזה", הוא אומר. את השניצל של פרנזו הוא לא מטגן, אלא אופה בשיטת אייר פרייר. התוצאה: שניצל בריא יותר, שאפשר לאכול כל יום ולא פעם ב...
מנות האינסטגרם
● לזניה/ מוסקה/ בורקס מים
שלוש מנות שכבות עשירות, שנבנות ונאפות בתבניות גדולות וממחישות את המטבח הנוכחי של אזגורי: מנחם, נדיב ונטול קיצורי דרך. הלזניה, שאת דפי הפסטה שבה מכין אזגורי עצמו, בשרית או צמחונית; המוסקה הקטיפתית ובורקס המים הנהדר - כולן מנות שמותקנות לפי הספר, ברוח המטבחים שמהם הן באו, כאילו מאמא יווניה, איטלקייה או טורקית בישלו אותן למשפחה.
הקינוח
● סוטלץ'
אחד מקינוחי הנחמה המזוהים ביותר עם המטבח הטורקי. אורז שמתבשל לאט בחלב עד שהוא הופך לקרמי ועשיר, מוגש קר ומעוטר בדרך כלל בקינמון. אזגורי מכין את הסוטלץ' בטכניקה צרפתית ("מבשלים אורז בחלב, מקפלים פנימה רוטב אנגלז ואז קצפת, מה שמייצר מרקם קרמי־פודינגי מושלם") ומעניק לו טעם מקומי של מי זהר. "כל מי שאכל את הסוטלץ' אמר שזה מזכיר לו את האורז בחלב שסבתא שלו הייתה מכינה. זה משפט שאני רוצה לשמוע על כל מנה שאנחנו מגישים כאן".
עוד 4 מעדניות מבשלות מהדור החדש
אחת המגמות המסקרנות בסצנת האוכל התל־אביבית היא עליית המסעדניות - מקומות שמטשטשים את הגבול שבין מסעדת שף, מעדנייה ומטבח ביתי. "דליקטסן" של רותי ברודו הייתה מחלוצות הז'אנר, והרגילה את הקהל לרעיון שאפשר לקנות הביתה אוכל מוכן איכותי.
הדור החדש של המסעדניות כבר הופך את המודל לקונספט: שפים שמבשלים מדי יום אוכל שנמכר לפי משקל או כחלק מארוחה במקום. עבורם זו דרך להתמקד באוכל יומיומי ומדויק, בלי המחויבות של מסעדת שף קלאסית ובלי לוותר על מקצוענות; עבורנו זו דרך לשלב אוכל איכותי בשגרת החיים העמוסה שלנו. הרביעייה הבאה מייצגת את המגמה החדשה הזו.
המטבח של טלו | צהלה
בית האוכל הנפלא והחם של האחיות טלו ורוני אברהמי מציע אוכל ביתי ומזין, המיועד בעיקר לקחת הביתה. הדגש הוא על חומרי גלם איכותיים, הכנה מוקפדת ואוכל מלא נשמה, שאפשר גם לאכול במקום. יש גם מוצרי קונדיטוריה ומוצרים של יצרנים מקומיים שטלו בוחרת בקפידה.
טנא | רמת אביב
המעדנייה החדשה מבית טעם וצבע ברמת אביב משלבת מטבח יומי, מוצרי מעדנייה, בית קפה ובר יין, עם אוכל טרי ומגוון שמבושל מדי יום. אפשר לקחת הביתה, או ליהנות ממנו במקום.
לופה | לבונטין
המסעדנייה האיטלקית הקסומה של השף איתן ונונו ודיה רז משלבת מעדנייה עם מטבח שוקק, שבו מבשלים מדי יום פסטות טריות ולזניות חלומיות, מכינים כריכים משובחים ומציעים דליקטסים שאפשר לאכול במקום או לקנות לפי משקל: ממרחים, גבינות, נקניקים ואוכל מבושל.
עילא | שינקין
״פינת אוכל״ אורבנית שמשלבת בין אוכל עונתי מבושל למוצרי מעדנייה. גם כאן הרעיון הוא להנגיש אוכל יומיומי מוקפד ולהפוך אותו לחלק משגרת החיים העירונית, ועל הדרך לספר את הסיפור של המטבח המקומי (חקלאים, ייננים, גבנים ויצרנים קטנים) באוצרות מדויקת של אשת האוכל אפרת אנזל.
