כשמישהו הולך בעיוורון "אחרי העדר" לעבר אסון ידוע מראש, נוהגים לומר שהוא מתנהג "כמו למינג". הלמינגים הם מכרסמים ארקטיים קטנים ופרוותיים, הסוחבים את הסטיגמה לפיה הם נוהגים לקפוץ בשורות מצוקים גבוהים אל תוך הים הקפוא כדי לדלל את להקותיהם בתקופות של מחסור במשאבים.
זהו דימוי מושלם לקונפורמיזם הרסני, המככב באינספור סרטים, מאמרים ואפילו במשחק מחשב אייקוני משנות ה־90. אלא שבמציאות, הלמינגים כלל לא מתאבדים, אלא הם קורבנות של אחד ממבצעי ה"פייק ניוז" המוצלחים בתולדות הקולנוע, שהוכיח כמה קל לשכנע אותנו להאמין בסיפור מצוין גם כשאין לו קשר של ממש למציאות.
● השיטות האלו לא יעזרו להימנע מהנגאובר
● מלחמה גרעינית תשאיר רק ג'וקים בעולם? האמת שונה לגמרי
נפתח בעובדות המדעיות. מינים מסוימים של הלמינג אכן חווים מחזורי גאות ושפל חדים בגודל הלהקות. בשנות שיא מספרם עשוי לגדול במהירות, ולאחר מכן לרדת דרמטית, כתלות בעונה ובמשאבים הזמינים. אך בניגוד לסיפור המוכר, אין להם מנגנון התאבדות קולקטיבי לוויסות האוכלוסייה. כשצפיפות הלהקה גבוהה מדי, מינים מסוימים מתפזרים בחיפוש אחר שטחי מחיה חדשים ומקורות מזון, לעתים למרחקים גדולים. זו אינה צעדה מתוזמנת אל האבדון, אלא תנועת נדידה של פרטים המנסים להגיע למקום עם תנאי מחיה טובים יותר. בדרך הם עשויים להיתקל בנהרות, אגמים או פיורדים, אך הם מסוגלים לשחות, ולכן לא נדיר לראות אותם מנסים לחצות גופי מים במקום לחזור על עקבותיהם.
אומנם במהלך הנדידה והניסיונות לחצות נהרות, נצפו למינגים שהתעייפו וטבעו או נסחפו בזרם חזק מדי, וזה כנראה המקור הראשוני לאגדה האורבנית, שנולדה באירופה לפני מאות שנים. אך אלו טרגדיות נקודתיות של חיות המנסות לשרוד, לא החלטה אלטרואיסטית להקריב את עצמן למען שאר האוכלוסייה.
אז איך נפוץ בכל העולם המיתוס על הקפיצה המתוזמנת והרצונית אל התהום? התשובה טמונה באולפני וולט דיסני. ב-1958 יצא לאקרנים סרט טבע בשם White Wilderness, שאף זכה באוסקר למוזיקה מקורית. צוות הסרט רצה לתעד את נדידת הלמינגים המפורסמת, אבל נתקל בבעיה קטנה: הסרט צולם באלברטה שבקנדה, אזור נטול למינגים.
הפתרון של ההפקה היה יצירתי, ציני ואכזרי. הם ייבאו עשרות למינגים מצפון קנדה, ממין שכלל לא מבצע נדידה המונית, הניחו אותם על פלטפורמה מסתובבת מכוסה בשלג וצילמו אותם מזוויות צמודות כדי ליצור אשליה של עדר עצום המונה אלפים. לטובת קליימקס דרמטי, הם דחפו את המכרסמים לתוך נהר ותיעדו את הנפילה. כך, הסצנה שנצרבה בתודעה העולמית כ"התאבדות הלמינגים" לא הייתה תיעוד של תופעת טבע מסתורית, אלא מעשה מבוים.
לסיכום, הלמינגים לא קופצים אל מותם מתוך אלטרואיזם מפותח או טיפשות טבעית. הם רק מנסים למצוא בית נוח יותר, ולעתים, כמו כל בעל חיים הנאלץ להתמודד עם תנאים קשים, נכשלים. בפעם הבאה שמישהו מזהיר אתכם מפני "אפקט הלמינג", רצוי לזכור שה"למינגים" האמיתיים בסיפור הזה הם דורות של צופים שהאמינו מהר מדי לסרט "תיעודי" הוליוודי מבלי לעצור ולשאול שאלות.
