מנהל הכספים לשעבר של אופאל טכנולוגיות, שלימים הפכה לאפלייד מטיריאלס ישראל, ישלם מס הכנסה בשיעור שעשוי להגיע ל־50% על רווחיו ממכירת מניות החברה שקיבל במסגרת הסדר הקצאת אופציות.
כך קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שדחה את טענתו של הנרי שאול שוורצבאום כי יש למסות את הרווחים ממכירת המניות שנבעו מהאופציות לרכישת מניות חברת האם אפלייד מטיריאלס בשיעור של 25% בלבד.
● מיטב תחזיר מיליון שקל לעמיתים. מי זכאי וכמה יקבלו?
● בסט בהודעה חריגה: הבעלים לקחו בטעות כמיליון שקל מהחברה - והחזירו
שוורצבאום שימש כמנהל כספים בחברת אופאל טכנולוגיות בע"מ, שבהמשך הפכה לאפלייד מטיריאלס ישראל בע"מ, בין השנים 1990 ל־2003. כחלק מתנאי עבודתו הוקצו לו בשנים 1994-1996 אופציות לרכישת מניות של חברת האם, Opal Inc., אשר בהמשך הומרו לאופציות למניות Applied Materials Inc. האופציות הוחזקו על ידי נאמן בהתאם להסדר מס שנודע כהסדר "ליד 102", שעניינו הקצאת מניות של חברת האם לעובדי חברת הבת.
בשנת 2003 מימש שוורצבאום את האופציות למניות חברת האם, ובהמשך מכר חלק מהמניות בשנים 2005-2007, וכן בשנים 2014, 2017 ו־2018. את המכירות הוא דיווח בדוחותיו השנתיים.
מחלוקת המס שהגיעה לבית המשפט המחוזי נסבה סביב שיעור המס החל על מכירת המניות. בין היתר, נדרש בית המשפט להכריע אם חלה על המניות הנמכרות הוראת סעיף 6(ב) לכללי מס הכנסה (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים), לפיה אם המניות נרשמו למסחר בבורסה והעובד מסר הודעה מתאימה לפקיד השומה, יראו את המניות כנמכרות לפי מחירן הממוצע בשלושת ימי המסחר הראשונים (כללי ההקלה הנ"ל הוחלפו בשנת 2003 בכללים חדשים שאינם רלוונטיים להקצאה שעמדה בלב המחלוקת).
שוורצבאום טען כי יש למסות את הרווח בשיעור של 25% בלבד, בעוד פקיד שומה רחובות טען כי מדובר בהכנסה החייבת בשיעור המס השולי של העובד.
הסדר מס ששוורצבאום עצמו היה שותף לגיבושו
בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה, שיוצגה ע"י עו"ד יעל הרשמן-אקסן מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי), וקבע כי על הרווחים חל שיעור המס השולי. זאת, בין היתר, משום שהאופציות הוקצו לפני שנת 2003, והסדר המס שלפיו הוקצו לעובדים איפשר אמנם לדחות את אירוע המס ממועד קבלת האופציות למועד מכירת המניות, אך לא הפך את ההכנסה להכנסה החייבת במס רווח הון בשיעור של 25%.
השופט שאוך בורנשטיין קבע כי לא מצא מקום לקבל את הטענה, כי יש להחיל את ההקלה האמורה בסעיף 6(ב) לכללי ההקלה, וציין: "סעיף זה עניינו מצב דברים בו עובד קיבל אופציות שאינן סחירות, או אופציות למניות שאינן סחירות, אך בשלב מאוחר יותר החלו האופציות או המניות להיסחר. בהתאם להוראת ההקלה, רשאי העובד לבקש כי שווי המניות (או האופציות, לפי העניין) ייקבע לפי מחירן בשלושת ימי המסחר הראשונים.
"אלא שהמערער מבקש להרחיב הסדר זה מעבר למידותיו ולפרשו כך שהוא רשאי למסור הודעה שכזו בכל עת טרם המרת האופציות למניות, שכבר נסחרות, ולהחיל עליהן את סעיף 6(ב) לכללי ההקלה. פרשנות זו אינה מתיישבת עם הלשון הפשוטה של הסעיף, ודי בכך כדי לדחותה. משכך, המיסוי החל על מכירת המניות הוא בשיעור המס השולי, כדין כל האופציות והמניות החלות על פי סעיף 102 "הישן", דהיינו אופציות או מניות שהוקצו לפני 1.1.2003. העובדה כי האופציות מומשו לאחר המועד הנ"ל, אין בה כדי להעלות או להוריד".
בית המשפט הדגיש, כי שוורצבאום נהנה במשך השנים מהטבת המס המרכזית שניתנה במסגרת ההסדר - דחיית המס עד למועד מכירת המניות. החלטות המיסוי שניתנו בעניין קבעו במפורש כי במועד המכירה יחול על העובדים שיעור המס השולי. גם החלטות מיסוי מאוחרות יותר, שאליהן הפנה שוורצבאום, לא ביטלו תנאי זה.
השופט שמואל בורנשטין אף מתח ביקורת על שוורצבאום וקבע כי מדובר ניסיון "להחיות" מחדש הליך משפטי קודם שעסק באותן מניות ובאותו הסדר מס, לאחר שכבר חזר בו מהערעור הקודם בשלב מתקדם של ההליך - והערעור נדחה.
עוד קבע בית המשפט כי שוורצבאום מבקש למעשה להתנער מהסדר מס שהוא עצמו היה שותף - מכוח תפקידו כסמנכ"ל כספים - לגיבושו, לאחר שנהנה מהטבותיו. בית המשפט ציין כי המערער והעובדים האחרים ניצלו את האפשרות לדחות את המס, אך כאשר הגיע מועד המכירה והגיע הזמן לשלם את המס בהתאם להסדר - ביקש המערער להתנער מהתנאי שלפיו המס יהיה בשיעור השולי.
