בתקופת השיא של ההייטק הישראל, יוני 2021, הונפקה מאנדיי בנאסד"ק לפי שווי של 6.8 מיליארד דולר, ההנפקה הישראלית הגדולה ביותר בזמנו. אלא שדווקא אז התחוללה מאחורי הקלעים דרמה תפעולית קטנה בצוות שעמד בראשו רון רפלוביץ', אז מנהל קבוצה במערך חוויית הלקוח בחברה. אחת התובנות הראשונות שסייעו לו לצלוח את המשבר ההוא הייתה שצריך קודם כול לדאוג לעובדים. לקח לו עוד כמה שנים להבין שהוא צריך לדאוג גם לעצמו.
● לא רק סוריה: ישראל וטורקיה במסלול התנגשות בשלוש חזיתות
● העסק שהקים בתיכון הכניס לו מאות אלפי שקלים בשנה. היום הוא כבר אחרי שני אקזיטים
● האם והבת מהכפר שסירבו ל-26 מיליון דולר ממרכז נתונים ל-AI
הוא הצטרף לחברה ב-2018, כשמנתה כ-90 עובדים וצמח איתה ל-3,000. מאז פרישתו ממאנדיי בסתיו שעבר הוא פועל כיועץ עצמאי, מרצה ומלווה מנהלים בנושאי הובלת שינויים, סטוריטלינג ניהולי, חוסן וניהול אנרגיה אישית.
"בתחילת 2021 נתנו פוש מטורף בהיבט של המרקטינג", הוא מגולל את פרטי האירוע. "העניין הוא שאנחנו כמחלקה לא עשינו את הקפיצה שהיינו צריכים. אנחנו כצוות לא הצלחנו לעזור ללקוחות שרצו עזרה ורצו לקשור שותפות עסקית עם מאנדיי".
מה זה אומר? שהם עמדו בתור? חיכו יומיים?
"זה אומר שהגענו לזמני מענה של שבוע".
עבור הצוות, שהיה מורגל למענה של דקות, דובר במכה לאתוס המקצועי. שיא המשבר מבחינתו היה כשסגנית הנשיא דאז ביקשה שישלח לינק ישיר למערכת אל ערן זינמן, מייסד־שותף ומנכ"ל משותף במאנדיי, שרצה לראות בעצמו מה המצב. הקישור הציג 5,000 לקוחות שממתינים בתור לקבלת מענה.
"בדיוק נכנסתי לתפקיד הגרופ מנג'ר, ניהלתי את אירופה, המזרח התיכון ואפריקה (EMEA) ואסיה פסיפיק (APAC) ולקחתי על עצמי צוותים שלפני שנייה הייתי טים ליד שלהם. זו הייתה קבלת הפנים שלי וזו הייתה טבילת אש מטורפת, כי לא היו לי תשובות מוכנות או איזה פתרון קסם.
"אז ישבנו ואמרנו: בואו שנייה נבין אילו צעדים קטנים אנחנו יכולים לעשות כדי להתקדם. הבנו שהדבר הכי חשוב הוא לדאוג לאנשים שלנו. רצינו לייצר לחברי הצוות תחושה של הישג אישי. במקביל, גייסנו את החברה שתעזור לנו עם פתרונות טכנולוגיים ומשאבים.
"גם הבנו שכשעובד רואה 5,000 טיקטים בתור הכללי, זה משתק. אז ייצרנו לכל אחד תור אישי, כל אחד עובד אך ורק על הדברים שלו. והתחלנו לחשוב אילו ניצחונות קטנים אנחנו יכולים לייצר כדי להראות התקדמות".
רפלוביץ' מספר כי המשבר שהחל בתחילת השנה נמשך חודשים ונפתר בסופו של דבר רק באביב. במקביל לתהליך הוא אומר: "ניסינו להבין איך אנחנו מונעים מפניות מיותרות להגיע אלינו. צוותי תמיכה בחברה שצומחת בטירוף צוברים המון שומן".
מה זה שומן?
"כשאין בחברה גורם מוגדר למשימה מסוימת אומרים: תפנו לתמיכה".
כלומר לקחתם משימות שלא רלוונטיות אליכם כי לא היה מישהו אחר.
"בדיוק, וזה תופח. זה קורה להרבה מנהלים טובים - מגיעים עובדים, ומתוך רצון לעזור אתה אומר 'אני אסדר את זה'. הקוף על הכתף. מגיעה השעה 12:00 וכבר יש לך שישה קופים על הכתפיים. לכל אחד אמרתי 'אה, זה ייקח לי חמש דקות' אבל אני לא מספיק כלום. אנשים טובים פשוט עושים את זה בלי להתכוון ואחר כך פוגעים בעצמם".
בוא נכניס רגע את הסכין עד הסוף ותספר על הזווית האישית שלך. מה עבר עליך?
"מאנדיי הייתה עבורי חוויה מטורפת. כשהייתי מראיין אנשים, הייתי אומר שזו לא רכבת הרים - מאנדיי היא כל הפארק שעשועים: מכוניות מתנגשות, קרוסלות, הכול.
"נכנסתי בתחילת 2018, באתי ממשרד עורכי דין, והחברה הייתה עבורי ההיפוך המוחלט. בתוך התקופה הזאת התפתחתי והתבגרתי: פגשתי את אשתי שם, נולדו לי שני ילדים והתקדמתי מקצועית. כל המדדים בחיים - קריירה, משפחה, התפתחות אישית - הלכו בכיוון הנכון.
"אבל במקביל הייתה תחרות חזקה מאוד על הקשב ועל כוח הרצון שלי, ובתחרות הזאת הפסדתי לא מעט. יצאתי ממאנדיי כשאני מבין שמשהו חייב להשתנות. הרגשתי גמור".
מה זאת אומרת "גמור"?
"הרגשתי עייף. היו לי ימים של 16 פגישות back-to-back. כשאתה דירקטור או VP, אנשים מתכוננים לפעמים חודשיים לפגישה איתך, והם צריכים אותך חד, מרוכז ובשיא שלך כדי לקבל החלטות משמעותיות. הרגשתי שמשהו אצלי לא מתקתק.
"ויתרתי על ספורט, ויתרתי על תזונה, ויתרתי על ההבנה של מה באמת עושה לי טוב, ובמקום זאת נתתי לעצמי תגמולים רגעיים - כמו לעבור מהפגישה התשיעית לעשירית עם עוד אספרסו. בסוף היום מצאתי את עצמי קורס לספה. המוח לא סחב וכל דבר קטן נראה כמו הר לטפס עליו".
"לעבור לפגישה העשירית עם עוד אספרסו"
אז מה הביא לשינוי?
"לקראת הסוף במאנדיי הבנתי שזה הזמן שלי להמשיך הלאה. בסוף יש ברנד שאתה בונה והשקעת בו שנים על גבי שנים והשאיפה היא שאנשים יזכרו אותך, לא בקטע מורבידי חלילה, בשיא - ולא אחרת. הבנתי שלעבור מחלקה או תפקיד זה לא מה שישנה את הבעיה הפונדמנטלית".
ומה עם העניין הזהותי? לעצור רגע ולהודות שאתה בן אדם ושנשברת?
"הדרך שלי במאנדיי הייתה מטורפת. קיבלתי את ההחלטה לעזוב דווקא ברגע שהייתי גאה בו מאוד, כי השתמשתי בכלים שצברתי. כל הפעמים שנפלתי על הפנים היו כאלה שבהן הייתי צריך לקבל החלטה ולא קיבלתי אותה. זה רגע אנושי, צריך להיות אמיתיים עם עצמנו".
עכשיו אנחנו מגיעים לשאלה המעניינת מבחינתי: אתה אדם הישגי ואמביציוזי, נכנסת לחברה מדהימה שכדי להצליח צריכה גם לסחוט את כל המיץ מהאנשים שבה - האם זה היה יכול להיראות אחרת? האם בסיבוב הבא אתה יכול גם לדלוור ולעמוד במשימות וגם לשמור על עצמך?
"התשובה היא כן. אין ספק שכשאתה עובד על משהו מדהים, אתה רוצה להיות מושקע, אחרת לא היית הולך לשם. אני לא טוען שצריך להפחית בזה. אבל אני טוען שכדי שתהיה הגרסה הטובה ביותר שלך בכל מקום, השאיפה היא להצליח לאכול טוב, לשתות טוב, לזוז. מה שבשליטתי, איך אני מטפל במכונה הזאת, זה צריך להיעשות ברמה גבוהה. השיטה שבניתי עם עצמי תצליח לשרוד את המכשולים".
באנלוגיה לעולם מרוצי המכוניות אתה אומר: במקום ללחוץ על הגז, לשרוף דלק ולהוציא עשן עד שהמכונית שובקת, יש שיטה אחרת, יש משהו אחר מתחת למכסה המנוע. איך עושים את זה?
"קצת אחרי שסיימתי במאנדיי נסענו לחופש, ובמסעדה של הריזורט שהיינו בו מלצרית צילמה תמונה ששינתה לי את החיים. אני יושב בחולצה מכופתרת בשולחן ואני נראה כאילו אכלתי את שני הילדים שלי. לא זיהיתי את האדם שבתמונה. אשתי אומרת שהצלמת הייתה לא טובה והזווית גם פחות, אבל אני יכול להגיד לך שהיה מעט מאוד על מה להתווכח.
"פתאום אמרתי: וואו! כל הזמן אתה אומר מה אני אעשה כשיהיה לי זמן, כשיהיה לי קשב, לנוח או לראות סדרות או לבלות עם הילדים - אבל פתאום הבנתי שהחיים זימנו לי הזדמנות. הבנתי שאני רוצה לרדת במשקל ושאני הולך להיות הפרויקט הכי משמעותי שלי".
איך אדם טכנולוגי עושה את זה?
"במאנדיי הובלתי תהליך של מעבר משירות במיילים בלבד לשירות שבו AI במרכז (יותר מ־70% מהפניות נפתרו מקצה לקצה באמצעות בוט). אז המקום הראשון שהלכתי אליו באופן טבעי היה Gemini. שאלתי אותו: איך יורדים במשקל? Gemini ענה לי שזה קל, פשוט לאכול פחות.
"מבחינתי משקל זה משקל ויצאתי לדרך - מקשיב לפודקאסטים ומדבר עם הצ'ט ויש צום לסירוגין שזה מאוד מאוד חזק. החלטתי שאני כאדם הישגי אוכל פחות.
"אבל זה לא היה הדבר הנכון. כדי לקשר את זה למישור העסקי, זה לא היה KPI (מדד ביצוע מרכזי) הנכון לרדוף אחריו. אשתי באיזשהו שלב ראתה שאני אוכל פחות ופחות, היא עצרה אותי ואמרה לי: נשמה, הפוך. אתה צריך לאכול יותר, פשוט נכון".
כדי לרדת במשקל צריך גירעון קלורי, אבל זה מורכב יותר. זה קשור לרמות סוכר ולאיזה מקור אנרגיה הגוף ניגש.
"בול. התזונאי אמר לי לעשות בדיקת דם. אם היית שואל אותי קודם לכן מה רמות הסוכר שלי, מה קורה לי באינסולין, איפה יש לי מאגרי שומן, לא היה לי שמץ של מושג. ופתאום אני מרחק נגיעה מטרום־סוכרת, ואני בן 37. הבנתי שזה לא רק מראה חיצוני, אלא בריאות. לקחתי אמיתות והתחלתי לערער עליהן, גיליתי שאני אוכל מהר וכמויות גדולות. הבנתי שאני צריך להסתכל על הרגלי האכילה והתנועה שלי בצורה אחרת.
"אם תיכנס לחדר עם מנהלים ומנהלות ותשאל מי כאן מקבל החלטות, כולם ירימו יד. אם תשאל מי כאן החליט ביודעין מה לאכול לארוחת הבוקר, כמה ירימו יד? זה שהזמינו רוגלעך לחדר ישיבות לא אומר שאני צריך לאכול אותם. וזה שיש פגישה קשה לא אומר שאני צריך לאכול משהו או לשתות משהו כדי ללכת לפגישה הבאה.
"אנחנו כל היום בתוך הגוף שלנו, ואני ידעתי לייצר אינסוף תירוצים ללמה הוא מתנהל כמו שהוא מתנהל. למה אני עייף? יש לי ילדים קטנים, אני לא ישן בלילה. למה אני נגמר אחרי ארוחת צהריים? כי אוכלים הרבה. למה אני שפוף? יש לי לפטופ. בעולם הדפוק שלנו הדברים האלה יכולים להעיד שאני עובד מצוין. אני עסוק, אני רץ כל הזמן מדבר לדבר. אני מתכופף בשביל הלפטופ כי אני מסור. אני חצי נכה, איזה יופי".
"לקח זמן להרוס? ייקח זמן לתקן"
רפלוביץ' נותן כמה טיפים בהקשר הזה.
הראשון הוא לספור צעדים. "במקום לשבת 16 שעות בזום ולהבטיח שתרוץ פעמיים בשבוע, פשוט תגדיל את כמות הצעדים ביום. הרעיון הוא ללכת ברגל לסופר, לסידורים, לאסוף את הילדים, להגיע ל-10,000-8,000 צעדים ביום בלי לעלות על בגדי ספורט. כשעבדתי במאנדי הייתי בקומה 20. אם הייתי עולה את זה, זה וואו, קסם".
מלבד זאת הוא אומר: "נצלו את מה שיש: ילדים קטנים, כלב או כלבה, כל מיני דברים כאלה, הם עזרים לחיים בריאים. אם נהיה על הספה ונתפלל שהם יירגעו, אז המצב שלנו יהיה פחות טוב. יש לנו מה לנצל, יש מה שמוציא אותנו החוצה. Take it".
הטיפ השלישי שלו הוא עקביות בתזונה. "יש 21 ארוחות בשבוע (שלוש ביום - ל"פ). אם ב-19 ארוחות קיבלת החלטות מעולות ובשתיים סטית - הכול בסדר. היו לי כמה וכמה משברים בתהליך, כאילו כל המוטיבציה יצאה. ואז אמרתי לעצמי: אוקיי, לקח לי כל כך הרבה שנים לבנות את הבלגן הזה, הגיוני שייקח לי קצת זמן לתקן אותו".
ההמלצה האחרונה של רפלוביץ' היא לשאול את עצמך - איך אני רוצה לקום מחר בבוקר? "כמו בביזנס, אל תשנו את האסטרטגיה שלכם כל חמש דקות רק בגלל שמשהו קצת חורק. שימו כוכב צפון, קראו לזה הבריאות שלכם, למען הילדים שלכם, קראו לזה יכולת להיות אבא או אמא מצוינים גם עוד 30 ו-40 שנה, קראו לזה לרוץ אחרי הנכדים שלכם, מה שבא לכם. שימו את זה רחוק. להגיד 'אני אגיע ל-X קילו' זה פשוט נעלם. וצאו לדרך".
מחשבה אחרונה לסיום לגבי מנהלים, קבלת החלטות ו־AI?
"האתגר של מנהלים כיום הוא לא העבודה השחורה, אלא קבלת החלטות. כדי לקבל החלטות טובות בעידן כזה אתה חייב להיות במיטבך מנטלית ופיזית. נוסף על כך, מנהלים בעידן ה־AI נדרשים להבין את הטכנולוגיה מקרוב וללכלך את הידיים, ולא רק לנהל מגבוה. זה לא קסם שפשוט מטמיעים והכול עובד. זה דורש למידה, זמן ופוקוס - וכדי לעשות את זה בהצלחה, אתה חייב להיות בריא, טרי וחד".
בכל חודש נביא כאן גרסה כתובה של פרק אחד מהפודקאסט "פופקורן". ליאור פרנקל הוא יזם, מלווה ארגונים בהסתגלות לעולם העבודה החדש ומחבר רב-המכר "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה".
