לא רק סוריה: ישראל וטורקיה במסלול התנגשות בשלוש חזיתות

העוינות בין ישראל לבין טורקיה בהנהגת רג'פ טאייפ ארדואן הגיעה בשבוע שעבר, לראשונה, לחשש מעימות צבאי ישיר. התקיפה הישראלית בבסיס חיל האוויר אבו אל־דוהור שבסוריה נועדה לשלוח לאנקרה מסר חד: ישראל לא תקבל התבססות צבאית שלה במדינה.

● הוא ניהל מאות אלפי לקוחות בחברה ששווה מיליארדים - ואז גילה את המחיר האישי
● העסק שהקים בתיכון הכניס לו מאות אלפי שקלים בשנה. היום הוא כבר אחרי שני אקזיטים
● עם שבעה עובדים חדשים בכל שבוע: הפתרון היצירתי של חברות הרחפנים הצומחות

החשש מהסלמה מיידית אמנם כבר פחת, אבל סוריה היא רק אחת מבין שלושה מרחבי העימות שבהם מתלהטות הרוחות בין ישראל לבין טורקיה. במזרח הים התיכון טורקיה מרחיבה את פעילותה סמוך למים הכלכליים הישראליים כחלק מהחזון הניאו־עות'מאני של ארדואן; ובסומליה ההכרה הישראלית בעצמאות סומלילנד והידוק הקשרים בין המדינות עומד בניגוד מוחלט לאינטרסים של ארדואן בקרן אפריקה.

ארדואן טיפח במשך כ־23 שנותיו בהנהגת טורקיה מדיניות ניאו־עות'מאנית שנועדה להחזיר עטרה ליושנה עם אימפריה אסלאמית שתשלוט במרחב. בפן הימי החזון המוביל שלו הוא "המולדת הכחולה" (מאבי ואטאן), ממנו נגזרת התפיסה שלפיה טורקיה צריכה לשלוט בכלל המרחבים במזרח הים התיכון, הים האגאי והים השחור.

במרחב היבשתי טורקיה פיתחה אסטרטגיית פרוקסי שונה מזו של איראן, שהתבססה בעיקר על גורמים בלתי מדינתיים (דוגמת חיזבאללה או המורדים החות'ים). לעומתה טורקיה מתמקדת בממשלות מוכרות. זה החל באפריקה, בסומליה ובלוב והגיע לשיא עם ההפיכה שביצע אחמד א־שרע (אבו מוחמד אל־ג'ולאני) נגד בשאר אל־אסד בסוריה.

סוריה: מדינת חסות צמוד לגבול

רצונה של טורקיה להפוך את סוריה למעוז, לצד מדינות שהפכו לבנות חסות, מעורר דאגה בירושלים מסיטואציה שבה מכתר החרמון יוכלו לצפות על חיילים טורקים במרחק זניח. זאת על אחת כמה וכמה כששגריר ארה"ב באנקרה הוא טום ברק, מקורבו של הנשיא טראמפ, שנתפס כדמות הכי בעייתית לישראל בממשל הנוכחי.

מבחינת ישראל עד כה טורקיה "שיחקה" במעגלים שלישיים ממנה. אך לפתע במקום משמרות המהפכה בגולן הסורי היא עשויה להתמודד עם הצבא השני בגודלו בברית נאט"ו. כוח כזה גם יעניק גיבוי לצבא א־שרע, שמתבסס על ג'יהאדיסטים שהגיעו בתקופת מלחמת האזרחים ממדינות מוסלמיות, דרך טורקיה.

הציבור הישראלי נחשף למבצע ההתבססות הצבאית הטורקי בסוריה בעקבות התקיפה באבו אל־דוהור שבמחוז אידליב, כ־70 ק"מ בלבד מהגבול הטורקי. אך בפועל אנקרה החזיקה עומק אסטרטגי בצפון סוריה עוד הרבה לפני ההפיכה.

כחלק מתפיסת הביטחון הטורקית, הכורדים, המיעוט הגדול במדינה, נתפסים כאיום המרכזי, במיוחד לאור נוכחותם גם בצפון סוריה, עיראק ואיראן. אם כוחות SDF הפרו־כורדים לא יתפרקו מנשק בקרוב ולא רק בהצהרות, צבא א־שרע עשוי לשלב זרועות עם צבא טורקיה למיגורם.

החשש כי מתקפות ישראליות בסוריה יגבירו את ההסתברות להסלמה ישירה עם טורקיה אינו מופרך. שעות ספורות לאחר התקיפה הישראלית, למשל, חג בשמי צפון סוריה מל"ט טורקי, ומסלולו הועלה לעמודי רשתות חברתיות שמקורבים לארדואן. בשורה התחתונה: מצד אחד ברור מדוע ישראל פועלת להצרת התפשטות טורקיה בסוריה. מצד שני, הפעולות הטורקיות בסוריה קורות כל הזמן. בצל מערכת היחסים הקרובה של ארדואן עם טראמפ - לא נראה כי מרחב התמרון הישראלי מול אנקרה גדול במיוחד.

סומליה: קשרים צבאיים ואינטרסים כלכליים

ישראל לא מרבה לנקוט צעדים דיפלומטיים חסרי תקדים, אך זה קרה כשבדצמבר היא הפכה למדינה הראשונה שמכירה בעצמאות סומלילנד. הישות הבדלנית מסומליה ניצבת במיקום אסטרטגי דרומית לבאב אל־מנדב, שער הכניסה והיציאה הדרומי מהים האדום, שהפך למוכר בעולם בגלל המתקפות החות'יות.

במלחמת חרבות ברזל ישראל תקפה אמנם כמה פעמים בתימן את שלוחיה של איראן בים האדום, אבל במספר נמוך משמעותית משיגורי הטילים הבליסטיים מצדם. עכשיו נהנית ירושלים מידידה שנמצאת במרחק קצר מהחות'ים, ושואפת להכרה בינלאומית נרחבת.

סומליה מפולגת עוד הרבה לפני ההכרה הישראלית בסומלילנד, שהכריזה על התנתקותה מסומליה ב־1991 בשל קריסת המשטר בבירה מוגדישו. מזרחית לה שוכנת פונטלנד, שהכריזה על עצמה ב־1998 כמדינה בתוך סומליה ומאז מתפקדת כרפובליקה אוטונומית.

ישראל אינה הראשונה שמזהה את המיקום האסטרטגי. איחוד האמירויות מפעילה את נמל ברברה, שנמצא דרומית לבאב אל־מנדב. בד בבד שטחים נרחבים בדרום סומליה מצויים תחת שליטה דה־פקטו של אל־שבאב, הזרוע המקומית של אל־קאעדה. ארגון הטרור, שנחשב לחזק ביחס למשטר המקומי, הוא אליבי מרכזי לנוכחות הצבאית הטורקית המשמעותית במדינה המשוסעת, בראשה עומד הנשיא חסן שייח' מחמוד.

מחנה טורקסום במוגדישו הוא הבסיס הצבאי הטורקי הגדול ביותר מחוץ למדינה. כ־800 חיילים מוצבים בו באופן קבוע עם מטוסים, מסוקים, מל"טים וכן משוריינים רבים. במקביל אנקרה דואגת להגביר את התלות הצבאית של סומליה בה, באמצעות הכשרות ומתן אמצעי לחימה לצבא הסומלי.

טורקיה שולטת ומשפיעה לא רק בנושאי ביטחון. למשל, לפני כשבועיים נבחר לתפקיד יו"ר הפרלמנט הסומלי עבדולקאדיר מוחמד נור. לפני כעשור הוא שימש כבכיר בשגרירות סומליה בטורקיה, ואת השכלתו האקדמית במדעי המדינה רכש באוניברסיטת אנקרה.

טורקיה מקווה לממש את הפוטנציאל הכלכלי של המדינה הנחשלת ביותר באפריקה, באופן שמוגדישו לא תוכל לעולם. כך, בין השאר, החלה השנה בקידוחים במים הכלכליים הסומליים לאיתור משאבי טבע. בד בבד טורקיה מעוניינת להקים בסומליה נמל חלל שיהיה אטרקטיבי מאוד. מיקומו הקרוב לקו המשווה מאפשר לנצל בצורה מיטבית את מהירות סיבוב כדור הארץ ולהקטין את כמות הדלק הנדרשת לכל שיגור.

והנה הגיעה ישראל ונתקעה לטורקים כמו עצם בגרון ואף הביאה את אנקרה לדאגה כי ייווצר סחף של היכרות בעצמאות סומלילנד. מלבד זאת, ישראל וסומלילנד עשויות לתרום זו לזו כלכלית. המדינה האפריקאית עשירה בצאן ובעלת אדמה מתאימה לחקלאות, ובביקור נשיא סומלילנד עבדירחמן מוחמד עבדילאהי בישראל ביוני הוא חתם עם שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן על הסכם לקידום טכנולוגיות התפלה וטיהור מים.

אולם אלמלא הנושא הביטחוני ככלל והסוגיה החות'ית בפרט קשה להאמין כי ישראל הייתה מכירה בסומלילנד. בצל זאת אין זה מפתיע כי לפני כחודשיים סיפר שר ההגנה של סומלילנד מוחמד יוסוף עלי כי ישראל מכשירה את כוחות המשטרה והצבא המקומיים; כלומר, דומה למדי למודל העבודה הטורקי בסומליה. לעומת זאת, יוסוף טען כי נכון לאותה העת לא הוצבו כוחות ישראליים במדינה שנמצאת דרומית לתימן.

מזרח הים התיכון: מרחבים מעוררי מחלוקת

התפיסה המדינית הטורקית מנוגדת למרבית מדינות האזור בהיבטים רבים. אך בנוגע לגבולות המים הטריטוריאליים במזרח הים התיכון והים האגאי היא גם מנוגדת לחוק הבינלאומי. לתפיסת אנקרה, שאינה חתומה על אמנת המדף היבשתי ועל אמנת חוק הים של האו"ם (UNCLOS), האיים היווניים הם המשך של אנטוליה.

התזה הרווחת בקהילה הבינלאומית היא שאיים הם חלקי יבשה עצמאיים. כלומר, לכל אי יש מדף יבשת שמקנה לו מים טריטוריאליים של 12 מייל ימי. הצפיפות באזור הביאה לפשרה שבה כל אי זכאי לכשישה מייל ימי.

סלע מחלוקת נוסף הוא קפריסין. בעקבות הפיכה צבאית יוונית־לאומנית באי ב־1974 טורקיה פלשה אליו. הפעולה, שנועדה לכאורה לשרת את המיעוט שלה בקפריסין, הובילה להקמת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין ב־1983, מדינה דה־פקטו שבה מכירה רק טורקיה, ואנקרה אף מצהירה על זכותה למים כלכליים.

בימים אלה אנקרה פורסת על דעת עצמה צינור גז טבעי לצפון קפריסין. קולה של ישראל לא נשמע בנושא, אבל רפובליקת קפריסין פנתה לאו"ם בדרישה לעצור את הפרויקט.

במקביל טורקיה מונעת את פיתוח מיזם האינטרקונקטור, שיחבר את ישראל לרשת החשמל האירופית. לפני כשנה החליטו ביוון להתעלם מהאיומים ולהתחיל בפריסה במרחב האיים קאסוס וקרפאתוס. הספינה האיטלקית NG Worker הגיעה לאזור אך הטורקים איימו שיחתכו את הכבלים ובאתונה בחרו להימנע מצעד חד־צדדי, מחשש לעימות צבאי ישיר.

האיום הטורקי הגובר הפך מאז 7 באוקטובר 2023 לדבק משמעותי במערכת היחסים בין ישראל לבין יוון ורפובליקת קפריסין. שתיהן מפעילות אמצעים ביטחוניים רבים מתוצרת ישראל, תוך שאלה רק מתגברים.

כך המועצה לביטחון לאומי של יוון אישרה לאחרונה עסקה בהיקף של כ־2.9 מיליארד אירו (כ־3.4 מיליארד דולר), לרכש מערכות הגנה אווירית מישראל. בקפריסין הממשלה סירבה להצעה יוונית לספק לה טנקי ליאופרד בשל הרצון של ניקוסיה להתקדם מול ישראל ברכישת טנקי מרכבה, שיחליפו את הטנקים הרוסיים המיושנים שלה. לפי דיווחים בקפריסין, המכירה מתעכבת בשל הצרכים המבצעיים של צה"ל.

בשם העצמאות האנרגטית הטורקית, וגם כי חברות קידוחים בינלאומיות מסרבות לפעול בשטחים מעוררי מחלוקת, חברת הנפט הלאומית TPAO הקימה צי לחיפוש משאבי טבע - יחיד מסוגו בקנה מידה בינלאומי. הצי כולל שתי ספינות סקרים סיסמיים ושש ספינות קידוחים.

גבולות המים הכלכליים של קפריסין הטורקית, בגרסת אנקרה, ממש סמוכים לאלה של ישראל. אם הטורקים יחליטו לבצע סקרים סיסמיים או קידוחים במרחבים ימיים מעוררי מחלוקת, הדבר עלול להביא להתנגשות לא רק עם חיל הים הקפריסאי, אלא גם עם חיל הים הישראלי.