משפט ישן ומוכר אומר שתזמון הוא הכל בחיים. רעיון מצוין לא שווה הרבה, אם הוא מגיע מוקדם או מאוחר מדי. השבוע הודיעה נת"ע, החברה הממשלתית שאחראית על הרכבות הקלות והמטרו בגוש דן, כי את עבודות החפירה הראשונות של רכבת התחתית נתחיל לראות פה "רק לקראת סוף 2028 ותחילת 2029".
● מגדל עם 109 דירות ריקות מסביר למה מחירי הדירות לא יורדים
● הבלוף והסכנה מאחורי הטבות הנדל"ן החדשות למילואימניקים
למה לחכות יותר משנתיים לעבודות עצמן, בפרויקט שכבר הוגדר לגמרי בצדק כשובר שוויון לאומי, בפרט כששלב המיון המוקדם (PQ) לכרייה כבר הסתיים מזמן וזכה להשתתפות עשרות חברות, חלקן הגדול בינלאומיות? וכשהשבוע כבר יצא מכרז שני, לבחירת החברות שיספקו את הקרונות, מערכות האיתות, החשמל ועוד.
אף ראש עיר לא יתיר חפירות לפני בחירות
התשובה הפשוטה והמתסכלת היא בכלל פוליטית: אף אחד לא יעז להתחיל לחפור כאן ככל שנתקרב למועד הבחירות לרשויות המקומיות, אי שם ב-7 בנובמבר 2028. עם כל הכבוד לממשלה, לחברות ממשלתיות ולפרויקט לאומי, חשוב ככל שיהיה, אף ראש עיר לא יאפשר להביא כלים כבדים ולהפוך לו את הרחובות, רגע לפני הבחירות.
מדובר בתזכורת חשובה. אם תושבי גוש דן חשבו ועדיין חושבים שחפירות הרכבת הקלה הן סיוט, שיתחילו להפנים שהמטרו זו אופרה אחרת לגמרי. 14 תחנות תת-קרקעיות בסך הכול ברק"ל האדום והירוק אינן דומות להקמת 109 תחנות מטרו. עודפי העפר שייצאו מהאדמה שקולים למשל להקמת הר מצדה חדש. סדר גודל של כמעט 50 מיליון קוב. דיפון המנהרות ידרוש כ-1.25 מיליון סגמנטים של בטון. עשרות אלפי נסיעות של משאיות ומערבלי בטון בלב המדינה במשך חודשים.
תרחיש כזה של שיתוק תחבורתי הוא סיוט אלקטורלי לכל ראש עיר מכהן. אבל זה יקרה, פשוט מעט מאוחר יותר. בנת"ע בסך הכול העדיפו להקדים תרופה למכה, ולדחות את התחלת החפירות, מתוך תקווה שעד הבחירות של 2033 התושבים כבר יראו את האור בקצה המנהרה.
החברות מדורגות לפי קריטריונים בני עשור
אבל החפירות הן רק חצי סיפור. השאלה הגדולה היא מי ינהל את כל הדבר הזה, וכמה כוח ומשקל נתנו לו בידיים.
נסביר: כיום נת"ע מסווגת כחברה ממשלתית בדירוג 9, בדומה לעמידר למשל. זה אומר שכר מנכ"ל של כ-52 אלף שקל בחודש, שגוזר בהתאם את כל שדרת הניהול בחברה, שכוללת כבר 550 עובדים. וזה גם אומר פער משמעותי מול חברות ממשלתיות בדירוג 10 ומעלה. שכר של 60 אלף שקל למנכ"ל חברה בדרגה 10 ושכר של 75 אלף שקל בחודש למנכ"ל בחברה המדורגת 10.1, כמו חברת חשמל או תעשייה אווירית למשל.
וכשהפרויקט הכי יקר בתולדות המדינה על גבה, כשברור שהטעויות שעשתה אתמול (הבלת"מים האדירים, בזמן ובתקציב, בקווי הרכבת הקלה) יהיו יקרות וכואבות פי כמה מחר - זה אומר גם לשדרג את מעמדה של החברה ושל עובדיה. נת"ע הוכיחה שהיא יודעת להוציא מכרזים בהצלחה מרשימה, אבל מבחן השטח - הניהול, הבקרה והפיקוח, הוא אחר לגמרי.
הבעיה שלא פשוט להזיז את הגבינה. נת"ע לא לבד באנומליה הזו והחברות הממשלתיות עדיין מדורגות לפי קריטריונים בני עשור לפחות. רק לאחרונה כינס מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות רועי כחלון ועדת סיווג חדשה, שמנסחת כרגע כללים חדשים לדירוג כל חברה.
בנוסף, בחזרה לנת"ע, בממשלה בוחנים הקמה של חברה-בת, שתעסוק בתפעול הקווים הקלים (האדום עכשיו, שבעוד שנתיים-שלוש יצטרפו אליו הירוק והסגול), כדי שהנהלת החברה תעסוק במשימה הגדולה פי כמה. במקביל, באוצר מתגלגל רעיון שנת"ע תהפוך לחברה מדווחת (כמו חברת חשמל, עמידר ועוד), כדי שתוכל לגייס אג"ח בעצמה ולא תצטרך לחזר שוב ושוב אחרי האוצר וקופת המדינה.
מעבר לנת"ע, הפארסה של רשות המטרו מוכרחה להסתיים. הגוף הזה אמור להחזיק בסמכויות-על דרקוניות כדי לחתוך חסמים בירוקרטיים, ולהיות הבסיס לאותה רשות וההבנה שאחרת המטרו לא יתקדם. במקום זאת הוא הפך לזירת קרב בין משרד התחבורה (שדרש שליטה) לאגף התקציבים (שביקש גוף מקצועי עצמאי). התוצאה: עוזי יצחקי התפטר באוקטובר אשתקד מראשות הרשות לאחר חמישה חודשים בלבד, ורק בחודש שעבר מונה במקומו אבי חליבה. קשה למצוא מילה רעה לומר על חליבה, אל"מ במיל' ו"בעל ניסיון פיקודי עשיר בחטיבת הצנחנים", אבל עיקר ניסיונו הניהולי מגיע ממשרדי החינוך, הפנים ושירותי הדת - פער שמתקשה להסביר כיצד ינוהל מגה-פרויקט התשתיות המורכב והיקר בתולדות המדינה.
ואחרי כל זה, בלי להיכנס אפילו לאתגרי ההפקעות, למחסור בכוח אדם ועוד, מועד ההשקה הרשמי של הרכבת, שנת 2037, הוא אפילו לא תחזית ורודה. סתם משאלת לב נאיבית ואפילו מטרידה.
כוכבי השבוע
מצוין: לא מרוויחה, אך יכולה לקנות במחירי הפסד
צרות של אחד הן לא פעם ברכה ואפילו חבל הצלה לרעהו. רק לפני שבוע דיווחה הקרן להשכרת דירות מגוריט על מעבר להפסד ברבעון השני של השנה (12 מיליון שקל). אשר יגורנו בא לנו - ברקע עליות הריבית, עלויות המימון זינקו פי שניים ועקפו בהרבה את ההכנסה מ-1,680 הדירות המושכרות, ואפילו את עליית ערך הנכסים שהחברה מעדכנת מרבעון לרבעון.
אבל השבוע, החברה יכלה לזקוף מעט את ראש. ככה זה כשהצרות של יזמי הדירות "הרגילות" לא קלות יותר. מגוריט רכשה 54 דירות מחברת אלמוגים ברחובות, במחיר שהסב למוכרת הפסד של 6-7 מיליון שקל. ממוצע של 2.2 מיליון שקל לדירה - נמוך ב-10% לפחות מהמחירים בשנתיים האחרונות. ווין-ווין לקונה וגם למוכרת - שלפחות יכולה לדווח כי שיעור השיווק עבר סוף סוף רף של 50% מהפרויקט, 4 שנים אחרי שהוא יצא לדרך.
בלתי מספיק: פוקס חושפת את האתגרים של ביג
ביג, ענקית המרכזים המסחריים, החליטה משום מה שפרויקטי הענק שלה בגלילות ובפתח תקווה לא נחשבים "מהותיים", ולכן פטורה מלדווח בפירוט לגביהם בדוחותיה.
כך יצא שדווקא בדוחות פוקס שפורסמו השבוע, נכתב בהערת אגב כי היא הגיעה ל"הסכמות עקרוניות, אשר טרם עוגנו בתיקון להסכמים", בדבר הקטנת שטח המגדל שבונה ביג בפתח תקווה. מגדל בו אמורה פוקס לרכוש כמחצית משטח המשרדים, לטובת מטה החברה. לפי הדיווח, מספר הקומות בו צפוי לקטון ל-20 קומות, במקום 38 מתוכננות. היקף הבנייה ירד מ-70 אלף ל-44 אלף מ"ר. בנוסף, "האופציה שהוענקה לחברה לרכישת שטחים נוספים במגדל צפויה להתבטל".
הוויתור על זכויות בנייה צפוי למדי, ברקע ההיצע הגדול בגוש דן ובפתח תקווה בפרט. ועדיין, חבל שמצוקת הענף ושינוי התוכניות ניכרים בדוחות ענקית הקמעונאות, ולא בדוחות ביג עצמה.
